עלמת הירח הסודית *מוקפא*

"תזכירו לי שוב לאן אנחנו הולכים?" אמרתי ושיפשפתי את עיני.

"למקדש אפולו לקבל נבואה. עוד שאלות מטומטמות?" אמר אלכס.

"למה אתה פתאום כל כך מרושע?"

"מאותה הסיבה שאת נחמדה יותר מבדרך כלל. אני גם מת מעייפות."

"אז למה אנחנו הולכים בשתיים עשרה בלילה? מה רע בחמש בצהריים?"

"אל תתלונני נייט." אמרה דיקי ודלגה קדימה,נראה שהיא היחידה שהעייפות לא משפיע עליה.אני אולי אוהבת את הלילה,אבל אני מעדיפה לישון בו, כי זה מה שעושים בלילה ולא הולכים לקחת איזו נבואה מטופשת!יש לי הרגשה שקליאו עומדת מאחורי זה,היא מנסה לעצבן אותי,היא תשלם על זה! אני יכסח אותה! וכשאני יגמור איתה היא תהפוך לעיסה.

"בואו פשוט ניכנס,ניקח את הנבואה ונלך לישון קצת לפני שאנחנו יוצאים?" הצעתי.

אלכס הינהן.

עמדו מול שני מבנים כמעט זהים לגמרי שנבנו אחד בסמוך לשני.אחד היה עשוי כסף ונחרט עליו דמויות של חיות בר ונערות נושאות קשת.מעל דלת הכניסה מוקם סהר שמעליו קשת שחץ דרוך בה.מקדש דיאנה. ידי נקמצה לאגרוף,אני פשוט שונאת אותה,רציתי לשרוף את כל המקדש הזה,אבל אז סביר להניח שהייתי הופכת לצבי.

המבנה השני היה עשוי זהב טהור,נחרט עליו תווים ודמויות מנגנות בלירות. בדיוק כמו במקדש דיאנה מעלהדלת ניצב סמלו של אפולו, נבל מוזהב שהשמיע כמה צלילים כשנכנסו למבנה.אני חייבת להודות שזה היה די מגניב,אין לי משהו מיוחד נגד אפולו בניגוד לארטמיס/דיאנה אז לא הרגשתי צורך עז להרוס את המקום עד היסוד.

המקדש-כמובן- היה מפואר, רצפת הפסיפס הציגה ציורים שמספרים מיתוסים הקשורים באפולו ועל הקירות נחרטו נבואות בלטינית. התקרה הייתה בצורת כיפה ועשויה זכוכית, ובמרכזה חור בצורת עיגול מושלם שהירח נכנס בו בדיוק. לא תהיתי אפילו לשנייה איך הם בנו את הכיפה ככה, היה לחצויים שיטות משלהם. במרכז המבנה ניצב פסל של אפולו האוחז בנבל ומזבח עשוי שיש.

"אני לא רואה פה שום ספר." ציינתי את המבן מאליו.

"החלטנו להסתיר אותו, רק אני והפראיטור קליאו יודעים איפה הספר נמצא." אלכס כרע ליד הפסל של אפולו ולחץ על נקודה בבסיס הפסל. בריצפת הפסיפס נפער חור שמתוכו הוא הוציא תיבה קטנה שכמובן הייתה עשויה מזהב קיסרי כמו כל המקדש.

הפראיטור נעמד על קצות אצבעותיו ומהחלק הנסתר של הלירה שאחז פסל אפולו שלף מפתח. הוא השחיל את המפתח לתוך חור המנעול שנעשה מארד שמיימי ומכסה התיבה נפתח בחריקה. אלכס הרים בזהירות ספר עטוף בכריכת עור שקושטה בעיטורים מוזהבים.

"אז זה ספרי החביות?"

"ספרי הסביליות. איך הגעת בדיוק לחביות?" אמר אלכס.

"תפסיקו שניכם." דיקי אמרה ונטלה את ספרי החביות בידיה.

"תבקשי ממנו את הנבואה."  אמר אלכס.

"איך נמצא את מנמוסינה?" דיקי שאלה ולא נראה שהיא מובכת במיוחד מלדבר לחפץ דומם.

עיטורי הזהב זהרו והספר נפתח באחד העמודים, הצצתי מעבר לכתפה של דיקי, הנבואה נכתבה בדיו זהובה (הם כאילו לא שמעו על מדפסת?) ובלטינית. הזכרתי כבר שאני ממש גרועה בלטינית? וגם ביוונית עתיקה, וביוונית רגילה. בקיצור אני לא טובה בשפות, אז חיכיתי פשוט שדיקי תקריא.

"אחרי קסם האלה ילכו החצויים.

ואחת לפני שתאבד את החיים

שבועה תכריח להישבע ולקיים.

בת השליחה את הכל תסיים.

שלושה האויבים יגרמו למשבר

ובנות השונאות יאלצו להתחבר." דיקי קראה וכל שהתקדמה עם הנבואה קולה התחלש.
שמעתי רעש של טריקת דלת אבל התעלמתי מזה, זה בטח היה הרוח וחוץ מזה יש לנו דברים יותר חשובים לחשוב עליהם.

אחת תאבד את החיים. זאת או אני או דיקי, אני לעולם לא יסלח לעצמי אם דיקי תמות. אני חייבת להציל אותה ושום נבואה מזורגגת לא תעצור אותי.לא עניין אותי בכלל המשפט האחרון, הייתי נסערת מדי. אני חייבת להציל אותה. כן אני יציל אותה. המשפט הזה הרגיע אותי, כי כשאני רוצה משהו שום דבר לא ימנע ממני להשיג אותו.ועכשיו לפני שאני הולכת לישון סוף סוף, יש לי עוד דבר אחד שאני צריכה לעשות.

*****

התעוררתי לשאגה של קול מוכר.

 "לאן נעלם האיפור שלי!" קולה של קליאו הדהד בכל רחבי המחנה, "נייט!"

הלוואי ויכולתי לראות את הפנים שלה אבל אני מתתי מעייפות ויש לנו מסע ארוך, הגנבתי מבט אל ארגז שמילאתי בכל מוצרי האיפור של קליאו כולל העגילים המשתנים שלה.

גיליתי המון דברים מעניינים עליה, למשל מצאתי שם עדשות עיניים כחולות, רק חבל שאין לה שם צבע לשיער שהיה מעיד שהיא גם לא בלונדה אמיתית. טוב אני חייבת להגיד אבל שאני מרוצה.

הפרק הקודם		הפרק הבא