בת הירח הסודית *מוקפא*

הסמלים המשיכו להתחלף מעל ראשה של ביאנקה, היא מלמלה מילים לא ברורות ונאלצתי לפענח את דבריה. ניקו. ארטמיס.לונה.האדס,כל המילים האלו יצאו מבין שפתיה.
ביאנקה קרסה על הרצפה,חזה עולה ויורד בקצב מואץ.

"מה אתה מסתכל סתם ככה! תעזור לי לסחוב אותה." הערתי את אדוורד מההלם שהיה שרוי בו.

"אה כן,כן,ברור." הוא הסמיק ממבוכה ואפילו לא פלט שום הערה עוקצנית.

בכוחות משותפים שנינו הרמנו את ביאנקה שלא הפסיקה למלמל מילים לא ברורות ולהאנק בכאב.

"ניקח אותה לביתן אפולו." אדוורד אמר והניד בראשו לעבר הביתן המוזהב ואני פשוט הנהנתי.

סחבנו אותה לביתן אפולו,הסמלים כבר הפסיקו להבהב מעל ראשה.

בעטתי בדלת עם סוליית הנעל שלי בגלל שידי אחזו בביאנקה.

הדלת נפתחה ובפתח עמד נער בעל שיער זהוב קצוץ ועיניים כחולות מדהימות, הוא לבש ג'ינס וחולצה כתומה של מחנה החצויים ועל צווארו נתלה חוט עור שהושחלו עליו שני חרוזים.

הוא הביט בביאנקה ואז בנו "אני אפילו לא אשאל." הוא זז מהפתח ונתן לנו לעבור.

נכנסנו לתוך הביתן והשכבנו אותה על מיטה מכוסה במצעים נקיים שכנראה ארגנו כשהכירו בביאנקה. הורדתי את תרמיל הכסף שלי והנחתי אותו למרגלות המיטה שלה.

"אני רייאן דרך אגב אבל תקראי לי ריי" הבחור אמר,הוא בחן את ביאנקה קצת, "היא רק צריכה קצת מנוחה,היא תהיה בסדר."

סרקתי את הביתן,בני אפולו היו ממש שונים במראה מביאנקה, לכולם היה שיער בהיר ולכמעט כולם היה עיניים כחולות. לביאנקה היה שיער כהה ועיניים חומות.

תרועת קרן נשמעה "טוב שנלך לארוחת ערב?" ריי אמר בחופשיות כאילו אנחנו מכירים שנים ולא רק כמה דקות.

הנהנתי "כן ברור." הרגשתי את הרוק ממלא את פי אך בלעתי אותו מיד,אני לא רוצה שיחשבו שאני מוזרה,ולא במובן הטוב.

"אז בואו נלך." הוא אמר וחייך, יצאנו שלושתנו מהביתן ביחד,טוב אני וריי הלנו ביחד,אדוורד הלך מאחורינו עם ידיים בכיסים כשהוא רוטן לעצמו.

נכנסנו לתוך מבנה בסגנון יווני שלא ממש נראה בממקום עם הביתנים שנראו רגילים פחות או יותר.

"לונה כן?" ריי אמר "לפחות ככה ארטמיס אמרה שקוראים לך."

"לפחות מישהו זוכר איך קוראים לי." נעצתי מבט מאשים באדוורד.

אדוורד רק משך בכתפיו וישב בשולחן עם נערים שבעטו אחד בשני מתחת לשולחן ונעצו זה בזה מרפקים.

"בני ארס." ריי אמר כאילו זה מסביר הכל  "שם שולחן אתנה." הוא הצביע על שולחן שמסביבו ישבו נערים שלכולם עיניים אפורות,חלק קראו ספרים וחלק סתם דיברו ביניהם ואז הצביע על שאר השולחנות ואמר של מי הם. , "את בשולחן הרמס." הוא אמר והניד בראשו לעבר שולחן שמסביבו נדחקו יותר ילדים מבשאר השולחנות.

"אוקיי." אמרתי והתיישבתי במקום פנוי בשולחן, וממש לא היה הרבה כאלה.

בפעם הראשונה בחיי הרגשתי  שייכות למקום כלשהו. נימפות הגישו מאכלים אבל אף אחד לא אכל מהם. כולם לקחו חלק מהאוכל שלהם וזרקו אותו לאח גדולה.

"מה הם עושים?" לחשתי לבן הרמס שישב לידי.

"מקריבים מנחה לאלים," אמר "הם אוהבים את הריח של זה."

אוקיי,טוב האלים מוזרים.

הבטתי באוכל שהונח מולי,ארוחה צמחונית רגילה. לקחתי קצת מהמזון וזרקתי אותו לאח. "תודה אמא." לחשתי,הייתי חייבת להודות לה על העזרה שלה,כנראה שבלעדיה לא הייתי שורדת עד גיל שש-עשרה,היו אמורים למצוא אותי מפלצות כבר מלפני ארבע שנים.

"מה אמרת?" קול מוכר נשמע מאחורי הסתובבתי בחדות "כלום." אמרתי.

אדוורד משך בכתפיו וזרק רגל עוף לאח "נתראה ילדת ירח," אמר וצחק בשקט כשראה את הבעת פני. אתם יכולים כבר לנחש שהייתי ממש זועמת.

אדוורד הסתובב וחזר לשבת עם החצי אחים שלו והלך מכות לאחד מהבריונים האחרים של ארס.

גלגלתי עיניים "בנים." והתיישבתי בחזרה בשולחן הרמס.

נכנסתי לביתן הרמס והתיישבתי על הדרגש שהוקצה לי,ביקרתי קודם את ביאנקה היא עדיין ישנה אבל נראה שהרגשתה משתפרת. היא הפסיקה לפלוט מילים לא ברורות והסמלים כבר נעלמו לגמרי. החצויים מביתן הרמס לא הפסיקו להסתכל על התרמיל שלי שקיבלתי מארטמיס ביחד עם האוהל המתקפל,מעיל סקי כסוף והקשת שלי כמובן, כל אלה הצליחו איכשהו להידחס לתרמיל ביחד עם כל הבגדים שלי. הוא בוודאי היה קסום.

ברגע שראשי נגע בכר,עיני נעצמו ונרדמתי מיד. 

הייתי במערה חשוכה,דמות רקעה על האדמה. אור הירח נראה מבעד לפתח עגול בראש . זה לא היה מערה אלא הר געש, לא פעיל.

"אל תאכזבי אותי." קול רעם,זיהיתי את הקול מהחלום הקודם,הקול שבקע מהשמיים.

"כן הלורד,רק תזכור את הבטחתך ואני יעמוד לצידך." אמרה האישה,עיניה הכחולות ברקו ושיערה הלבן נח על כתפיה.

"רק תביאי אלינו את הנערה,לונה, ותזכי לא רק בתפקידך הקודם." הקול רעם.

האישה חייכה בשביעות רצון "משימה כזאת פשוטה...אני אלה לשעבר,בת אלמוות, היא לא יכולה לנצח אותי." 

האלה התפוגגה ונעלמה בזוהר לבן.

התעוררתי מהחלום,מוטרדת,ניסיתי לחזור לשינה אבל ללא הצלחה. יצאתי החוצה וטיילתי במחנה שהואר על ידי הירח.

"לונה." לידי עמדה אישה בעלת שיער ג'נג'י פרוע, באור הירח הבחנתי בלבוש המרושל שלה,חולצת מחנה כתומה שהוכתמה בצבע ומכנסי ג'ינס מלאים בכתמי טושים.

על אוזניה נתלו זוג עגילי חישוקים מוזהבים שנצצו.

"כולם כאילו היו שם כשארטמיס הביאה אותנו למחנה?" שאלתי

"בואי איתי." אמרה,קולה נשמע כמו קול של נערה צעירה ולא של אישה בגילאי העשרים.

לא ידעתי למה אבל הלכתי אחריה,נכנסנו למערה ששני לפידים בערו על קירות האבן שלה.

על הקירות של פנים המערה צוירו כל מיני ציורים,לוחות ציור וקופסאות צבע נזרקו במקומות אקראיים.

צעדתי עוד צעד אחד אבל רגלי דרכה על משהו שבהחלט לא הייתה הרצפה,הסתכלתי למטה זה היה קנבס 

ועליו צויר מעגל של בני-נוער ובאמצעו דמות.

נערה עם שיער שחור ועיניים כסופות, ומעליה סמל של ירח על רקע של חץ וקשת כסופים. לקח לי כמה שניות להבין שהנערה הזאת היא אני.

הפרק הקודם		הפרק הבא