כמה את אוהבת אותי מ-1 עד 10?

יצא לי פרק ארוך, כי פירטתי המון ובעיקרון, הוא לא כל כך קשור לעלילה, אבל עדיין רציתי לפרסם אותו כי הוא מוסיף עוד דמויות שיקבלו חלק בהמשך, אז תהנו!

לאביו 3>

"מיס גריינג'ר, אדון מאלפוי, קראתי לכם לכאן בכדי לספר לכם על הודעה משמחת. לאחרונה, בזמן שאדון פילץ' ניקה את המסדרונות בקומה החמישית, הוא גילה מעבר מאחורי תמונה, שלא נתגלה עד כה. מאחורי התמונה נמצא חדר נקי להפליא, למרות אלף שנים שעברו מאז נפתח לאחרונה, ובו שתי מיטות, סלון וחדרי אמבטיה. אנחנו משערים שהחדר הזה היה שייך למדריכים הראשיים לפני אלף שנה" אמרה מקגונגל. השלושה היו במשרד המנהלת, לאחר שהפרופסור המבוגרת זימנה אותם אליו לפני זמן קצר. כעת, עיניה של הרמיוני התעגלו בסקרנות ועיניו של דראקו התרחבו קצת גם. חדר אבוד בן אלף שנים? הוגוורטס לא מפסיקה להפתיע. בינתיים, מקגונגל המשיכה לדבר: "כל חפציכם האישיים כבר ארוזים ומחכים לכם במערכת החדרים. אנחנו עומדים לתת את החדר הזה לכל צמד מדריכים ראשיים, מעתה ועד עולם. בואו, אני אלווה אתכם לתמונה. תהיה לכם גם סיסמא לחדר. תוכלו לספר אותה לחברים קרובים בלבד, שעליהם תחליטו יחד. קומו, בבקשה". הרמיוני ודראקו התרוממו מכיסאותיהם באחת וליוו את מקגונגל למסדרון בקומה החמישית, ניצבים משני צדדיה. הם הגיעו לתמונה שמתארת מסיבה של אדונים וגברות. הגברות היו לבושות בשמלות משובצות באבני חן והגברים היו לבושים בגלימות עבות ומשובחות, ושם נעצרו. "בכדי לפתוח את החדר, תלחשו לגברת בשמלה הירוקה, כן מיס גריינג'ר, זו עם התוכי הכחול על זרועה, 'מוח קרפדה'. כאשר אדון פילץ' ניקה את התמונה, הוא התלונן על הבלגן ולכלוך לאחר שיעורי שיקויים, וכך החדר נפתח לראשונה. היכנסו לכם, אתם משוחררים מהשעתיים הקרובות כדי שתוכלו לסדר את חפציכם. מובן שעליכם להשלים את החומר הנלמד. לא יתקבלו תירוצים, אדון מאלפוי" הוסיפה מקגונגל במהירות כשהבלונדיני פצה את פיו. "כעת, לא אפריע לכם לסדר" אמרה מקגונגל ונסוגה מהמסדרון. "מוח קרפדה" אמרה הרמיוני לגברת בירוק. "לא כל כך חזק, יקירה" אמרה הגברת והתמונה נפתחה למסדרון גבוה ומואר בנרות. "אש גובריתית" לחשה הרמיוני ביראת כבוד "אש שלא נכבית לעולם. יכול להיות שגודריק גריפינדור בכבודו ובעצמו כישף אותה!" אמרה ועיניה התעגלו בהתרגשות. "או סלאזר סלית'רין" הוסיף דראקו בטון שחצני והרמיוני חייכה אליו בספקנות. "הקטע של סלאזר עם חדרים סודיים הוא שירותים. לא תמונות" השיבה לו הרמיוני. דראקו החמיץ פנים ובכך הדיון נגמר, וכך גם ההליכה במסדרון לעבר החדר. "וואו!" קראה הרמיוני בהתרגשות ועיניה התרחבו בפעם המי- יודע- כמה. דראקו עצמו לא יכל להחניק קריאת התפעלות קטנה. הסלון היה גדול, אבל לא ברמה שירגיש ריק, והיה מרופד בחמש או שש כורסאות וספות רכות מול אח גדולה, שבמדף שמעליה היו שמיכות וכריות מכל סוג. שטיח עבה היה פרוס על הרצפה ועמעם כל צעד שלהם, ובקיר שמולם נתלה דגל עצום של סמל הוגוורטס. מול האח היה שולחן עגול קטן שכנראה היה נועד להכנת שיעורי בית והוסיף לחדר נופך חמים. בקיר שבו הייתה קבועה דלת היציאה, היו ארבעה פורטרטים. "המייסדים!" קראה הרמיוני ביראת כבוד, והדיוקנאות פתחו את עיניהם בתיאום. "מי העיר אותנו?" הרעים קולו העמוק של גבר מרשים למראה עם שיער חום בהיר, עיני דבש וזקן עבות, הדיוקן הימני ביותר. "גודריק גריפינדור" הניע דראקו בראשו והביט בגבר במבט חודר ומעט מזלזל "איזה כבוד". הרמיוני בקושי הצליחה לכבוש את התרגשותה. "כמה זמן עבר מאז שהוגוורטס הוקם?" שאלה התמונה המרכזית מצד ימין, דמות נשית אצילית עם תלתלי זהב שגלשו מעבר לכתפיה ושתי עיניים ירוקות בצורת שקד. רוונה רייבנקלו. "אלף שנים" אמרה הרמיוני, כולה רועדת מרוב התרגשות "רק עכשיו מצאו את החדר". "איזה כיף להיות ערים שוב" אמרה מכשפה שמנמנה בעלת שיער שחור שופע וארוך שנאסף בפקעת על ראשה, ועיניים חומות נחמדות. למרות גופה הבלתי דקיק בעליל, היה בהלגה הפלפאף משהו אצילי ואימהי, בין אם בתנועותיה ובין אם בצליל קולה. הפורטרט השמאלי, של גבר דקיק בעל שיער שחור מסורק לאחור, עיניים אפורות חמדניות וזקן תיש, רק סקר את המדריכים שלמולו במבט מזלזל. "סלאזר סלית'רין" אמר דראקו בקול מלא כבוד, וכרע על שתי ברכיו לפני הפורטרט השמאלי. "נו, נו. המנהל הנוכחי של הוגוורטס הוא לא כסיל מוחלט. מדריך ראשי מסלית'רין" אמר סלאזר בקול מתנשא והעיף מבט לעבר הנער הכורע לפניו. דראקו קם והביט בשאר הדיוקנאות בשעשוע. "נראה אם תצליחו לנחש לאיזה בית שייכת הנערה הנאווה שכאן לידי" אמר דראקו והביט בהרמיוני, שהשיבה לו מבט נוזף, אך משועשע. "אני הייתי מוכנה להתערב על כך שהיא בבית רייבנקלו" אמרה רוונה והביטה בהרמיוני בחיבה. "יש לך ניצוץ של חוכמה בעיניים, הרמיוני. יש לי הרגשה ששתינו נהיה חברות טובות מאוד" אמרה והטתה את ראשה הענוג לצד אחד. "לא, לא. אל תאמרי זאת, רוונה! אני מרגישה בטוב הלב הקורן ממנה" אמרה הלגה ושלחה זוג עיניים טובות לעבר הנערה שמולה "בוודאי את בהפלפאף". "טוב, היא לא בסלית'רין" אמר סלאזר וסקר את הרמיוני מלמעלה למטה. "פשוטת מראה כזאת, אין בה את הגנים האציליים שעוברים בדם הטהור. בוודאי את בת מוגלגים, הלוא כן, ילדונת?" שאל באופן נוקב ובחן את הרמיוני. "בטח" אמרה הרמיוני וזקרה את סנטרה בנחישות "ואני גאה בזה" התיזה לעברו של סלאזר בהתרסה, שוכחת את גינוני הטקס. "טוב, אנחנו תמיד שמחים לבני מוגלגים בגריפינדור! בסופו של דבר, אלו הם שליבם עשוי ללא חת!" קרא גריפינדור ונעץ מבט גאה בנערה שמולו, כאילו כבר ידע שהיא בבית שלו. "אכן, אדון גריפינדור, אני שייכת לביתך. אם כי המצנפת התלבטה האם לשלוח אותי לרייבנקלו לפני שהחליטה" אמרה בחיפזון כשראתה את מבטה המאוכזב של רוונה. "היא מבלה מחצית מזמן הערות שלה בספרייה. היא גאונה. באמת" גיבה אותה דראקו וחיוכה של רוונה התרחב במקצת. "יש לי תחושה שנהיה חברים טובים מאוד" אמרה הרמיוני לשלושת הדיוקנאות הימניים. "ואני מקווה שאצליח להסתדר גם איתך" זרקה מעבר לכתפה לסלאזר, שהחמיץ פנים למראה חוסר הכבוד בו נקטה הרמיוני כלפיו. "סוף סוף מתייחסים לסלאזר כמו שצריך. תמיד טענתי שהוא צריך לקבל יחס הוגן" אמר גודריק וסלאזר החמיץ את פניו עוד יותר למשמע העלבון. "טוב, לכו לכם ילדים, תראו את הבית החדש שלכם" אמרה הלגה הפלפאף בנימה נרגשת "אנחנו נחכה לכם כאן". הרמיוני ודראקו פנו לעבר אחת הדלתות, הרמיוני מקפצת במקומה בהתרגשות ודראקו עצמו ניסה להסתיר את ההתרגשות העולה בקרבו. "דרך אגב" אמרה הרמיוני מעבר לכתפה "מי מכם כישף את האש הגוברתית שבכניסה?" שאלה. "אני!" הכריז גריפינדור והרמיוני העיפה מבט ניצחון חטוף לעברו של דראקו בטרם פתחה את הדלת השמאלית ביותר.

"וואו" אמרה הרמיוני בהתרגשות "הכל כל כך יפה פה!" קראה. "העיצוב הוא לא בדיוק לטעמי, אני מודה, אבל זה בסדר" אמר דראקו ועיקם את אפו בגועל. הם עמדו בחדר לא גדול ולא קטן, שתי מיטות עם כילות ניצבו בשתי פינות של החדר, וליד כל מיטה שידת מגירות. שני ארונות עץ מגולפים עמדו בשתי הפינות האחרות של החדר וברווח שביניהם הייתה אח. על דלת אחת בכל ארון נתלתה מראה מפוארת במסגרת זהב כבדה, שני אריות זהב מגולפים תומכים במסגרת משני צדדיה. בצד החדר הייתה דלת קטנה. למה העיצוב לא מצא חן בעיני דראקו? התשובה היא בעלת שתי מילים: אדום. זהב. כל החדר היה מעוצב בשני הצבעים האלו, עיצוב סוחף ומלא ניגודים: ארוניות ארגמן חזק ובולט עם עיטורים עדינים של זהב לבן, מסגרות מיטה זהובות וכילות אדומות, כמעט שקופות, מתנפנפות ברוח, שוליהן המסולסלים, הזהובים, נושקים בזהירות לקצה הסדין. הרמיוני שמטה את מזוודותיה ורצה לבחון את החדר בהתלהבות, בעוד דראקו נשען על משקוף הדלת, עץ צבוע זהב מתחכך בבגדיו. "לא ייתכן שכל הדירה מעוצבת בעיצוב גריפינדורי" אמר בחשש "נכון, הרמיוני?" "אני לא יודעת" אמרה הרמיוני "ויש רק דרך אחת לגלות" הוסיפה ופתחה את הדלת שמולה.

"תודה לאל, החדר הזה מעוצב נורמלי. רואים שמעצב דגול הוא זה שתכנן את החדר הזה" אמר דראקו בשביעות רצון וסקר את חדר האמבטיה בעיניים אפורות מרוצות. "אל תהיה כל כך בטוח" אמרה הרמיוני בהתגרות וסקרה את המקום שבו היא עומדת להתקלח. היא עמדה על אריחי כסף בעלי דוגמא מסולסלת, שציפתה את כל רצפת החדר, ואת כל האמבטיה עצמה. האריחים שעל הקיר היו בצבע ירוק אזמרגד, מקושטים בתבניות כסף, ועשרת הברזים שהובילו לאמבטיה בהקו בכסף. ידיות הברזים היו אבני חן מגולפות וענקיות, בוהקות בירוק אזמרגד חצי שקוף שהניח לאור לרצד בתוך האבן ולהתנוצץ כלפי הצופים בחוץ. העיצוב של החדר היה רגוע ושקול, כאילו קבוצה של חמישים אנשים עמלו במשך שנים על תכנונו בלבד. הרמיוני צמצמה את עיניה בגועל. "יש פה יותר מדי ירוק. וכסף. וסלית'רין." קבעה ויצאה מן החדר, אך לא מהדלת שממנה נכנסו. היא מצאה את עצמה עומדת שוב בחדר המרכזי, ארבעת הדיוקנאות מביטים בה בשעשוע. היא גילתה שיצאה דרך הדלת השנייה משמאל, ושיננה לעצמה את המיקום. "בוא, דראקו! נכנסים לחדר הבא!" קראה לו, ושניהם נכנסו לחדר שמימין למקלחות.

הדבר הראשון שדראקו הבחין בו, הוא שצעדיהם לא השמיעו רחש על רצפת הפרקט הכחולה שעליה דרכו. זה היה שילוב של חדר עבודה וספרייה, שלושה קירות מכוסים באלפי ספרים. סולם ברונזה חינני עמד על אחד המדפים, בכדי שיעזור להם להגיע למדפים הגבוהים. במרכז החדר, ניצב שולחן כתיבה כחול, מעוטר בדוגמאות ברונזה מורכבות, ובו היו מגירות עם ידיות ברונזה. שני כיסאות עץ כחולים ניצבו משני צדי השולחן הרחב, נותנים לכל צד שלוש מגירות, ותקרת אינדיגו כיסתה על כל המראה המהפנט. "רוונה רייבנקלו" לחשה הרמיוני. "זה מדהים". היא העבירה יד על שורת ספרים, שבאיזושהי דרך שנשמרו שלמים ולא מאובקים, לאחר אלף שנים שלא נעשה בהם כל שימוש. "זה בסדר" הסכים דראקו והרמיוני נעצה בו מבט זעוף מעט. "בסדר?" שאלה "רק בסדר?" "נו טוב"  הודה דראקו בחוסר רצון "זה חדר יפה מאוד. מרוצה?" שאלה וארשת פניה של הרמיוני התרככה. במעט. "נו טוב, בוא לחדר הבא" אמרה הרמיוני והם חזרו לחדר המרכזי, ולאחר מכן נכנסו לדלת הימנית ביותר, שהובילה למטבח חמים בעיצוב צהוב- שחור ביתי. "זה חדר נחמד" אמרו דראקו והרמיוני יחד, ופרצו לפתע בצחוק. "תחרות עד לחדר השינה!" קראה הרמיוני ורצה לחדר, עוקפת את דראקו וטורקת את הדלת מאחוריה. "הרמיוני!" קרא דראקו וטלטל את ידית הדלת "זה לא מצחיק!" קרא בכעס ודחף את הדלת בכתפו. "זה דווקא כן מצחיק" ציינה רוונה רייבנקלו ושלושת הדיוקנאות הימניים פרצו בצחוק לבבי ורועם. "השתמש בשרביטך, כסיל" אמר בקור הדיוקן היחיד שלא צחק, הלא הוא סלאזר סלית'רין. "הוא בחדר השינה! הרמיוני, תפתחי לי!" קרא דראקו וטלטל את הידית בשנית. פרצי צחוק עמומים בקעו מצידה השני. "אז.. אז תודה ש.. שגריפינ... גריפינדור יו... יותר טוב מסלית'רין!" שמע דראקו את צחוקה של הרמיוני מבעד לדלת הנעולה. "בחיים לא!" קרא "בגלל העובדה הברורה שסלית'רין הוא המייסד בנעלה ביותר" אמר והביט בדיוקנאות המצחקקים בכעס. "גודריק!" אמר סלאזר בתוכחה וניסה להביט במייסד הימני ביותר, משימה לא פשוטה במיוחד כי היה דו ממדי ולא יכל לגחון  קדימה. "באמת! כזו התנהגות ילדותית של המדריכה מביתך! ואתה צוחק? אני באמת ציפיתי ליותר ממייסד של הוגוורטס" אמר בהתנשאות. "תפתח את הדלת!" אמר לו. "סליחה? הם שני ילדונים בני 18! תן להם לשחק קצת!" אמר גודריק וצחקק. לאחר שדראקו הביט בסלאזר בשאלה, המייסד הרציני הסביר: "כל מייסד יכול לשלוט על החדר שלו, לפתוח ולסגור דלתות וארונות. אני, נגיד, יכול לפתוח את הברזים במקלחת" קול רחש מים נשמע מכיוון חדר האמבטיה. זה הצית בדראקו רעיון. "טוב, אני אתקלח בינתיים ואחכה שהרמיוני תפתח לי" אמר דראקו והביט בסלאזר במבט רב משמעות. המייסד בעל שיערות השיבה חייך אל דראקו חיוך נדיר. "לך, אדון מאלפוי" אמר ודראקו רץ אל חדר האמבטיה. סלאזר הפעיל את הברז כדי שהרמיוני תחשוב שהוא מתקלח. ולפתע פרץ דרך הדלת המשותפת של חדר האמבטיה וחדר השינה, ישר בפרצופה של הרמיוני המופתעת. "הא!" קרא דראקו לעברה בהתנשאות "אז את לא כזאת חכמה כמו שחשבת." אמר ונשען על הקיר בנונשלנטיות מעצבנת. "עכשיו, איפה לעזאזל השרביט שלי?" שאל והרמיוני צחקקה בתמימות מעושה. "באמת נראה לך שנפלתי בפח של 'הולך להתקלח'?" שאלה והתרווחה על מיטתה. "אתה מוזמן לחפש". "ארגגג!" קרא דראקו ותלש את שערותיו בזעם, מתחיל במשימת החיפוש המייגעת. הרמיוני צחקה והתחילה להניח את בגדיה בארונה.

 לאביווווו, ואל תדרסו בתגובות ;)

דרמיוני 3>

הפרק הקודם		הפרק הבא