עוטי השיריון- הסיכוי האחרון של הוגוורטס

סליחה על זה שמלא זמן לא כתבתי פרק חדש. אבל פיציתי על זה בפרק ארוך במיוחד...

דני פאנטום לא אהב רוחות מרושעות.

הוא גם לא אהב יצורים משונים שמופיעים משומקום.
והוא היה צריך להתמודד עם שני אלה באותו יום.
הוא קיווה שלפחות העיתונאים לא יבואו לראיין אותו, ולעשות לו כאב ראש.
הוא רצה שהכל יחזור לקדמותו.
אבל הכל השתנה מאז שהעולם גילה שדני פאנטון, הוא בעצם דני פאנטום.
ההורים שלו אפילו לא התנגדו לגלי המעריצים שנהרו לביתו, ועקבו אחרי כל צעד שלו.
כולם ניסו לשאול אותו שאלות, ולהרוויח ממנו תשומת לב.
אבל בשלב מסוים הוא פשוט לא היה יכול לסבול את זה.
היום הוא החליט ללכת למקום היחיד שהאנשים לא יכולים לבוא איתו אחריו – עולם הרוחות.
רוחות מרושעות כמו אמבר, סקאלקר, ואפילו דזירה, שמגשימה משאלות, כבר היו בצד שלו, אבל לא היו בקטע של לרדוף אחריו ולבקש ממנו חתימות.
זה היה המקום הטוב טוב בשבילו, ובשביל החברים שלו, סאם וטאקר.
לפחות עד שהצב המוזר הזה הופיע עם החברים שלו.
וזה עוד הייתה רק ההתחלה.
כי כשהוא הסתכל לאחור, הדבר שהוא ראה לא היה צפוי.

דני הביט בליצן- רוח שניצב מולו.
הוא היה נראה כמו ליצן רגיל, עם האיפור המוזר והמוגזם, והבגדים המגוחכים.
ההבדל היחיד היה ההילה הלבנבנה שאפפה אותו, והגבות השחורות והבולטות שהיו לו, שהתעקלו בצורה מרושעת.
דני אף פעם לא ממש אהב ליצנים.
זה הזכיר לו את פריק שואו – הנבל ההוא מקרקס גותיקה.
הוא גם עוד יותר לא אהב ליצנים מרושעים.
היום הזה נהיה גרוע מרגע לרגע.
"אוקיי, עכשיו נגמר הסיפור שלך!", קרא דני, וירה לעבר שובל של אור ירוק.
הליצן התחמק בקלילות.
דני הביט בו בתמיהה.
הליצן הזה לא טיפש כמו שהוא חשב.
ובדרך כלל רוחות הן טיפשיות.
אבל דני לא גמר איתו.
הוא שאף אוויר מלוא ראותיו, ואז שאג.
גל על- קולי הדף את הליצן, והוא נפל אל התהום האינסופית של עולם הרוחות.
הוא חייך לסאם וטאקר ושלח לעברם מבט של הכל בסדר עכשיו.
דני הבחין בזווית העין שהצב ושני החברים שלו בוהים בו.
מילא הילדים האנושיים, אבל גם הצב הביט בו כלא מאמין.
דני רצה לצעוק עליו שאין לו זכות, במיוחד בגלל שהוא עצמו צב גדול ומדבר.
אבל הוא לא עשה את זה.
זה לא האופי שלו.
דני חשב שהאופי שלו ישתנה לטובה אחרי כל הסיפור.
אבל הוא רק נעשה יותר עצבני וחסר סבלנות.
הניצחון שינה אותו לרעה.
הפך אותו ליהיר וחמום מוח.
ולמען האמת, דני היה צריך איזה מישהו שינסה להשתלט על העולם.
הוא היה זקוק נואשות לאקשן.
"דני, אתה בסדר?"
דני הרים את עיניו.
סאם התקרבה אליו וחיבקה אותו.
"אתה נראה רע", היא אמרה. "קרה משהו? אתה יכול לספר לי..."
דני הירהר רגע בדבריה.
"זה... כלום", הוא אמר לבסוף. "את לא צריכה לדאוג לי. אני בסדר".
גם טאקר התקרב אליו.
"אחי, אתה נראה אומלל. יש משהו במה שהיא אומרת".
דני לא ידע מה לעשות.
הוא לא רצה להטריד את חבריו בדברים לא חשובים.
זאת בסך הכל הרגשה רעה.
לא יותר מזה.
נראה שסאם קראה את מחשבותיו.
"אין לנו בעיה שתשתף אותנו אם קרה לך משהו", היא אמרה ברוך.
"היי, מצטער להרוס לכם את האווירה, אבל יש לנו קצת בעיה".
דני הסתובב.
הדובר היה ג'יימס.
והוא צדק בהחלט.
דני לא האמין למראה עיניו.
הוא הביט באימה בשיער הלבן דמוי האש.
העור החיוור, העיניים האדומות, והחולצה בצבעי שחור ולבן, עם האות "F" מתנוססת בחזה.
דני פאנטום העתידי ריחף בשמי הרוחות הקודרים.
"זה בלתי אפשרי!", קרא דני. "אדון הזמן כלא אותך".
דני פאנטום העתידי צחק בהתנשאות.
"אתה באמת חושב שקופסא מסכנה ומתכתית תימנע ממני לברוח?"
דני רצה להגיד כן.
אבל אז הוא הבין שזה לא יהיה כל- כך מבריק.
מאחוריו, הצב, ג'יימס ואפריל, הרימו את נשקם.
רק הם לא הבינו, שהקרב הזה הולך להיות קשה יותר משהם חושבים. 

***

פיטר כבר לא היה מסוגל לשאת יותר את העול בלהישאר שפוי.
אווטאר אנג ניצב מולו במלוא הדרת כבודו, והוא צנח על הרצפה.

"אממ... סוקה? מי אלה?", שאל אנג.
"שאלה טובה...", השיב סוקה וגירד בסנטרו. "הם ממש מוזרים. לאחד יש שם מוזר, והשני איבד את השפיות שלו וצנח על הרצפה".
אנג חייך.
"נשמעים כמו חברים מצוינים להעביר איתם את המסע!"
סוקה הביט בו כלא מאמין.
"אתה יודע, הקטע הוא שצוות אווטאר מבלים ביחד בחופשה, בלי שהמעריצים מציקים להם".
אנג החווה בידו בביטול.
"אני בטוח שכולם יקבלו אותם בסבר פנים יפות".
"מה אתה אומר? צוקו – לא! הוא לא הטיפוס הכי ידידותי... סוקי – היא בטוח תתמוך בדעה שלי. קטרה – אני לא חושב. אני מכיר אותה מעולה. טוף – אני חושב שכן, אבל עדיין. זה ארבע נגד שתיים. שום סיכוי".
בעוד אנג וסוקה מתווכחים, קייסי בהה בהם כאילו הם מדברים בשפה זרה.
בשלב מסוים הנער ששמו סוקה אמר משהו על כשפות אוויר.
קייסי ניסה להבין על מה הם מדברים ללא הצלחה.
אבל הדבר היחיד שהיה בטוח זה שהם לא בצד שלו.
הוא שלף את מקל ההוקי שלו.
הנער הקירח הביט בקייסי רץ לעברו עם מקל ההוקי, ואז בתנועה קלה, קייסי הועף באוויר ונחת על החול.
הוא קם, ולראשונה הקדיש תשומת לב לנוף.
הם היו על אי בחוף הים.
השמש החלה לשקוע בקו שבין השמיים לים.
זה אומר שהלילה קרב.
הוא חייב להביס את השניים לפני שזה יקרה.
בעודו רץ שוב לעברם, הוא תהה איך בדיוק הוא עף באוויר.
הפעם הוא החליט לתקוף את סוקה.
הוא רץ לעבר אנג, ואז בדיוק כשהוא הרגיש את הרוח מעיפה אותו, הוא זינק לעבר סוקה והצליף בו עם מקל ההוקי.
זה הצליח!
סוקה עף אחורה ונחת על החול.
הוא העיף מבגדיו חול, ואז הביט בחברו בכעס.
"אמרתי לך שאי אפשר לבטוח בו!"
אנג ניסה למצוא את המילים הנכונות.
"הוא היה מבולבל. הוא כנראה חשב שאנחנו אויבים..."
"זה מגוחך! כולם יודעים שאתה האווטאר! אף אחד לא היה מעז לפגוע בך".
קייסי איבד את הריכוז שלו.
הוא הביט בפיטר, שבדיוק קם.

פיטר הביט במתרחש.
אנג וסוקה התווכחו, וקייסי הניף את מקל ההוקי שלו בכוננות.
"קייסי, עצור!"
קייסי הסתובב אליו.
"למה? אנחנו צריכים לכסח אותם, לא?"
פיטר הטיח את ידו במצחו.
"אדיוט! הם החבר'ה הטובים! אנחנו צריכים לגייס אותם להילחם נגד לויד! לא לגרום להם לשנוא אותנו!"
פיטר הלך בסערה לאנג וסוקה.
"אני מצטער על הרושם שחבר שלי עשה", אמר פיטר. "הוא פשוט לא מכיר אתכם בגלל שאנחנו מעולם אחר.
אני יודע שזה נשמע מטורף, אבל אנחנו באנו מעולם אחר, ואיכשהו הגענו לפה בלי דרך חזרה.
יש לנו מין שער שעובר בין מימדים. זה קצת מסובך, ואני די בטוח שאין לכם מושג מה זה מימד..."
סוקה ואנג הביטו בו בפה פעור, וניסו לעכל את המידע.
"אממ... לא כללתי מטורפים בחופשה שלנו, אנג", אמר סוקה.
פיטר הזעיף את פניו.
"אנחנו לא מטורפים! טוב שלא נדבר עליך אחרי ששתית מיץ קקטוס!"
סוקה שלח לעברו מבט נעלב.
"היי! אנחנו היינו צמאים ו - ... רגע, איך אתה יודע ששתיתי מיץ קקטוס?"
פיטר החל לגמגם.
"אני... זה...פשוט... לא משנה..."
אנג מיהר להפריד בין שניהם, לפני שזה יתחיל להתפתח לוויכוח סוער.
"למה שלא ניתן להם מחסה לפחות ללילה הקרוב?", הציע אנג. "אני לא חושב שיש להם איפה לישון. אחרי הכל, אני האווטאר. אני אמור לעזור לאנשים, לא?"
פיטר הינהן.
הוא הביט בשמש הנבלעת באופק.
"דרך אגב, איפה אנחנו?", שאל פיטר.
"באי אמבר כמובן", ענה סוקה.
פיטר וקייסי עקבו אחרי החבורה.
במעלה החוף הם ראו אחוזה גדולה עשויה מעץ.
הרוח ליטפה את פניו של פיטר.
הוא נהנה מהמראות היפים של עצי הקוקוס, והפסלים העתיקים.
החוף השרה אווירה אקזוטית.
הוא הביט לחוף וראה את שלל הקונכיות והצדפים המעטרים אותו.
הים עטה גוון יפהפה של סגול.
לבסוף הם ניצבו אל מול האחוזה.
את הקורה בכניסה ייצבו שתי עמודי שיש לבנים, עם עיטורים בצבע זהב.
אנג הוביל אותם למטבח, והציג בפניהם את שאר חברי צוות אווטאר.
"היי חבר'ה", קרא אנג. "הבאתי לפה אורחים.
כולם הסתכלו על פיטר וקייסי.
"למה הם לבושים ככה?", שאל צוקו.
"ולמה הילד הזה מחזיק מקל?", שאלה סוקי.
טופ הפנתה את ראשה אליהם.
"לא יודעת מה איתכם, הם נראים לי מעולה!"
כולם צחקו.
אפילו פיטר צחק.
"הם נשארים איתנו הלילה. מחר נחליט מה נעשה איתם", אמר סוקה.
השמונה התיישבו מסביב לשולחן ואכלו לשובע.
אחרי הארוחה אנג הראה להם את חדר השינה שלהם.
"תישנו טוב", הוא אמר. "אנחנו עוזבים עם שחר. צריך לקום מוקדם".
פיטר עלה על המיטה שלו, ובין רגע נרדם.

הים היה סוער באותו לילה.
הגלים נשברו על החוף.
דמות שחורה משחור עמדה על החוף.
היא אחזה במשהו.
שלט.
לויד קאטרוור.
"הציד מתחיל. אבל את הצבים אנחנו נשאיר לסוף".

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא