שובם של עוטי השיריון- הפלישה

אם פני דג לא היה נעלם ברגע שהופיע, ג'יימס היה דואג לו לשם חדש- קציצות דג.
ג'יימס רץ לער פיטר, ששכב על הרצפה באיברים פשוקים וזרוע מדממת.

"פיטר...", אמר ג'יימס בקול חלוש.

מדאם פומפרי התקרבה, ורכנה אל פיטר.
"הרעל יכול להיות קטלני. ניקח אותו למרפאה", היא אמרה.

ג'יימס ומדאם פומפרי סחבו אותו עד המרפאה.

"תביא גם את האורחים הפצועים", אמרה מדאם פומפרי לאחר שהשכיבו את פיטר על מיטה במרפאה.

ג'יימס חזר לזירת הקרב ההומה, והביא את הפצועים למרפאה בעזרת של עשרה תלמידי שנה שנייה מגריפינדור.

הוא הסתכן בלהעיף מבט בקרב.

הקרב עוד היה בעיצומו, ולרוע המזל נראה שהצבא של שרדר מוביל.
רוב הפצועים- ג'יימס קיווה שאין הרוגים, היו מהצד של הוגוורטס, ועדיין לא נראה סימן מפני דג.

תלמיד בשם אלכס עזר לג'יימס לסחוב את ליאונרדו למרפאה.
לאחר חצי שעה התלמידים גמרו להביא כל פצוע שהם ראו.

עיניו של ג'יימס חשכו למראה דמותו מחוסרת ההכרה של הפרופסור לונגבוטום.

המרפאה הייתה עמוסה מאוד- לאחר שנגמרו המיטות, מדאם פומפרי שמה את אלה שהיו במצב פחות חמור על הרצפה.
היא החלה לעבור בין הפצועים ולהשקות כל אחד בתרופה המתאימה.

ג'יימס התיישב ליד המיטה של פיטר בדאגה.
"כשאני אמצא את פני דג, אני אנקום בו בשמך", הוא אמר, אף על פי שידע שפיטר לא ממש יכול לשמוע את דבריו, "והאידיוט הזה שרדר, נלמד אותו שלא כדאי להתעסק עם קוסמים".

***

חושך.
כיבו את האור.
לא. בהחלט יש לזה הסבר הגיוני.
אווו!
אולי מפלצת הפיצה קמה לתחייה וגמרה את כל החשמל בשביל להכין פיצות?
זה כבר נשמע יותר הגיוני...

אם הייתם אי פעם בתוך הראש של מייקי, הייתם מתעלפים ברגע שהייתם נכנסים לשם.
כי זה מה שחשב מייקי מתי שהוא היה מעולף.

לפתע הוא ראה דמות מטושטשת מתקרבת אליו.
כבר אפשר להתאים את זה לקומיקס "מפלצת הפיצה מכה שנית?", חשב מייקי.

הוא הרגיש שמשהו פותח לו את הפה והוא לא יכול התנגד.
המפלצת תאכיל אותי בפיצה הרעילה!!!
ואז משהו טיפטף לתוך הפה שלו ונעלם במורד גרונו.
אז זה רוטב הפיצה הרעיל? זכרתי שזה היה פיצה רעילה. כנראה שרוטב הרעיל הוא מהקומיקס שעומד לצאת.

מייקי פקח את עיניו.
הוא שכב על מיטה כשמדאם פומפרי פותחת לו את הפה ומטפטפת לו נוזל מוזר לפה.

מדאם פומפה חשב מייקי.

"יופי, התעוררת", היא אמרה בשמחה, "עכשיו תנוח".
מייקי לא חשב שהוא זקוק למנוחה- הוא הרגיש בסדר גמור, אפילו יותר מזה- הוא הרגיש מעולה! (חוץ מזה שהרגל שלו כאבה)

מייקי סרק את החדר בעיניו.
הוא הבחין בכל כך הרבה פצועים, אבל התמקד רק באלה שהכיר.

"אוי, ליאו. וגם, ראף, ודוני, ואפריל, וקייסי, וקאראי... כולם פה!", נבהל מייקי, "טוב, הנה ג'יימס, יושב ליד פיטר, והנה- רגע אחד! פיטר! פיטר!"

ג'יימס הסתובב.
"מייקי! אתה חי, כלומר.. ער!", קרא ג'יימס בשמחה.

קולו של ג'יימס נשמע למייקי קצת מאולץ- זה לא סימן טוב.
"פיטר בסדר?!", שאל מייקי בקול, מכיוון שג'יימס היה בקצה השני של המרפאה.
ג'יימס סימן למייקי לבוא- עוד סימן רע.

מייקי צעד לעבר המיטה של פיטר בפחד ממה שהוא יגלה.
הוא נעצר ליד המיטה של פיטר, ששכב, ואת זרועו ניקבו שני חורים.

"מ..מה.. קק..ררה...לל.. לו...", גימגם מייקי, ואז נשם עמוק, "מה קרה לו?"
ג'יימס הביט בו בעצב.
"הוא... הוא הוכש. פני דג.. הכיש אותו..", אמר ג'יימס ברעד.

מייקי קפא במקום.
"רגע...", הוא אמר, "זה כבר קרה לראף! ודוני ריפא אותו! דוני!"
מייקי קם מהמיטה של פיטר, עקף את מבוך המיטות עם המכשולים (שהיו הפצועים ששכבו על הרצפה).

לבסוף הוא הגיע למיטה של דוני, ששכב שם עם פנסים בעיניו העצומות וחתך עמוק ביד.
"דוני... אתה חייב להתעורר! דוני!", אבל זה לא עזר.

"מ..מה?", אפריל הזדקפה לפתע, אבל אז הבינה שהגב שלה לא כל- כך אוהב את זה וחזרה לשכב.
"אפריל! את ערה!", קרא מייקי, "יש מצב שאת עוזרת לי להעיר את דוני? זה לא כאילו שאת יכולה להיכנס לחלום שלו ולהעיר אותו..."

"דווקא אני כן", אמרה אפריל בגילגול עיניים, "זה חלק מהכוח שלי. שכחת שארבעתכם ישנתם ונכנסתי לחלומות שלכם? או שנכנסתי לתוך התודעה שלך מבחוץ כדי לעזור לצבים למצוא אותך?"

"מגניב! לא ידעתי", אמר מייקי בהתלהבות, שהייתה מוגזמת מדי ביחס למצב הבעייתי שבו הוא היה.
אפריל גילגלה את עיניה פעם נוספת.

"דוני בסדר?", היא שאלה.
"אם שני פנסים בעיניים ושריטה רצינית נחשב בסדר, אז הוא בסדר", אמר מייקי.
אפריל הזדעזעה.
"אני לא במקומך לא הייתי קוראת לזה בסדר", היא קמה בקושי רב, התקדמה לעבר המיטה של דוני, והתיישבה לידו.

"דוני... תתעורר", היא אמרה, ועצמה את עיניה בריכוז רב.

***

ספלינטר ישב ליד דוני.
הם צפו בטלוויזיה.
אבל משהו נראה לדוני מוזר- הטלוויזיה הייתה כבויה, אבל הוא הרגיש שהוא צריך להישאר.
הוא הביט בספלינטר- עיניו היו ריקות, כאילו הוא שקוע, מנותק.

"סנסיי", אמר דוני בהיסוס.
 עיניו של המאסטר הצטללו ברגע שדוני פנה אליו.
"כן בני", הוא אמר בקולו הרך.
"מה אנחנו עושים?", שאל דוני.
"אנחנו צופים בעתיד שלך, אם לא תפעל בקרוב", אמר ספלינטר.
"אבל אני לא יכול לעשות עכשיו כלום", אמר דוני.

לפתע אור הבזיק מתוך הטלוויזיה, ונערה ג'ינג'ית עם עיניים כחולות הופיעה במסך.
"אפריל!", קרא דוני.
"דוני... תתעורר"

כל העולם שמסביבו של דוני החל להשחיר, ואז הוא הרגיש כאילו הדפו אותו, והוא עף באוויר.
הוא עומד לנחות על האדמה הכואבת- אבל כשהוא הפסיק ליפול הוא הרגיש שנחת על משהו נעים יותר- כמו, מיטה.

דוני התעורר בבהלה.
הוא שכב על מיטה, בצד אחד ישבה אפריל, ובצד השני מייקי.

"איפה אני?", שאל דוני בבילבול.
"אתה במרפאה", השיבה אפריל.

ואז הכל פתאום חזר לדוני.
שרדר הופיע במסדרון והם נלחמו בו, ואז שרדר פצע אותו עד שהוא איבד את ההכרה.

"יש לכם סיבה טובה להעיר אותי?", שאל דוני.
"שאלה טובה. מייקי, למה ביקשת ממני להעיר את דוני באמת?", שאלה אפריל.
"זה פיטר. פני דג עקץ אותו", סיפר מייקי.
"זה לא הגיוני שהוא עקץ! אם כבר הוא נשך!", תיקן אותו דוני בכעס.
"זה לא כאילו שיש הבדל כל כך עצום... ", אמר מייקי בזלזול, "בכל אופן, אתה ריפאת את ראף אחרי שהוא ננשך מפני דג.  אתה יכול לרפא גם את פיטר".

"דבר ראשון, זה התפקיד של מדאם פומפרי לעשות את זה. דבר שני, ערכת העזרה ראשונה שלי במאורה", אמר דוני.
"סתירה לדבר הראשון, מדאם פומפרי שהשיקוי שירפא את זה ייקח לה יותר מדי זמן, ועד אז פיטר יהיה במצב לא טוב. סתירה לדבר השני, מה הבעיה, הפורטל פתוח", אמר מייקי, ואז נתן לדוני שתי סטירות.
"הי!", קרא דוני בעצבנות.

דוני קם מהמיטה, והוא מייקי ואפריל יצאו מהמרפאה ברגע שמדאם פומפרי הפנתה את ראשה.

כאשר יצאו, הם נחרדו כשגילו שחיילי הרגל נמצאים בכל מקום.
לא נראה זכר לשום תלמיד או מורה.

לפתע קבוצה של חיילי רגל הבחינה בהם, והתחילה לרדוף אחריהם.
מייקי רץ בצליעה, דוני רץ כשהוא אוחז בזרועו, ואפריל רצה, ומדי פעם גנחה מהכאבים בגב- הם בהחלט נראו כמו חבורה שברחה ממרפאה לפני שהם החלימו.

לפתע חבורה של חיילי רגל הגיעה מהצד השני, שאליו הם ברחו.
הם היו מוקפים.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא