מכשפה מלכותית

OMG!!! אז.. זה עשרים שנה להארי פוטר ואבן החכמים!!! 

איזה דרך טובה יותר יש לחגוג את היום המיוחד הזה, אם לא בכתיבת פרק חדש? :-)

אז זהו, זה הפרק:

כל הכיתה שלפה שרביטים והתחלקה לזוגות, והפרופסור פלנצ'יס נתן הוראה להתחיל להתאמן בלחש השיתוק. הרבה צעקות נשמעו בכיתה, והיו תלמידים שהצליחו בין רגע ולהפך. למרבה הפתעתה, אדלן, שהייתה בת זוגתה של רוז, הצליחה בזאת בפעם הראשונה. היא ראתה שהמורה הבחין בכך, וחייך לעברה חיוך. ילד בלונדיני שעמד לידה, הצליח גם הוא פעם הראשונה, ושיתק את בן הזוג שלו במהירות מפתיעה. במקרה אדלן שמעה את רוז מדברת על הילד הזה בזמן ארוחת הערב יום קודם, וידעה שהוא בן למוגלגים. לפתע, התקדם לעברם פרופסור פלנצ'יס, והבעה נחושה על פניו. תחילה אדלן חשבה שהוא בא אליה, אך לאחר מכן ראתה שהוא פונה אל אותו ילד בלונדיני, הבן למוגלגים. היא צוטטה באוזן אחת לשיחתם, בעודה מנסה להדוף (איכשהו) קללות שיתוק שרוז שולחת אליה.

"תוכל לבוא לדבר איתי אחרי השיעור? זה לא משהו רע..." היא שמעה את פרופסור פלנצ'יס שואל. הילד הבלונדיני ענה לו בתשובה חיובית, והמורה שיבח אותו על יכולותיו בהטלת כשפים.

בסוף השיעור, ראתה אדלן את הילד הבלונדיני ניגש אל שולחן המורה. משום מה השיחה שלהם עיניינה אותה, אז היא הפילה בכוונה את תיקה במקום שבו תוכל להאזין טוב לשיחה, והחלה לאסוף את חפציה באיטיות.

"שמתי לב לכישוריך המדהימים. אם תוכל, אשמח לפגוש אותך בעוד שלושה ימים במסדרון האפור בקומה החמישית, אם אתה יודע למה אני מתכוון." אמר הפרופסור.

"אני אשמח לבוא."

"אז בעוד שלושה ימים, בשעה תשע בערב. אל תשכח."

אדלן הייתה בדרכה אל חדר המועדון, בעוד מחשבות רבות צצות במוחה בעיקבות השיחה ששמעה. היא לא ידעה למה הפרופסור פלנצ'יס רוצה לפגוש את הילד המוזר הזה, וזה סיקרן אותה. כמובן שלא תוכל לצוטט לשיחה שלהם, היא אפילו לא יודעת מה זה המסדרון האפור. היא החליטה שפשוט תשאל את הילד הזה על מה דיבר עם המורה, כי בכל זאת, זאת רק שיחה של תלמיד ומורה, לא?

בגלל שהיה זה היום הראשון ללימודים, לא ניתנו שיעורי בית ולאדלן ולרוז היה אחר צהריים חופשי. הן החליטו לנצל את ימי השמש שנשארו לשנה, ויצאו לטייל במדשאות. הן פגשו גם את אלבוס וסקורפיוס, שסיפרו על יומם הראשון ללימודים. 

"לא תאמינו מה הצלחתי לעשות בשיעור שינוי צורה!" אמר סקורפיוס בהתלהבות. "הצלחתי להפוך את קיסם השיניים שלי למחט זהב!" הוא נשמע מתלהב מידי בגלל איזה הצלחה קטנה, אבל כולם תמכו בו ואמרו שזה ממש נפלא. לפתע נזכרה אדלן במסיבה שהזמין אותה פרופסור סלגהורן, ולחשה זאת לרוז. כיוון שסקורפיוס לא הוזמן, הן לא רצו שהוא ירגיש מדוכדך ונפרדו ממנו, ביחד עם אלבוס איתן, בדיוק בזמן כדי שיוכלו להחליף בגדים וללכת למסיבה. אדלן לבשה את אחת השמלות הפשוטות שלה, אם אפשר לקרוא לזה פשוט: השמלה הגיעה לה עד הברכיים, וסרט תכלכל נקשר סביב מותניה. השימלה הייתה מעוטרת בסלילי זהב ופרחים בהירים, והעניקה לשמלה מראה מושלם, כשלראשה קשור סרט כחול ושערה החום החלק פזור ומגיע על סוף גבה. כהיא ורוז פגשו את אלבוס מחוץ למשרדו של פרופסור סלגהורן, פיו נפער למראה השמלה של אדלן, שהחמיאה לה מאוד. היא הסמיקה ודפקה על דלת של המשרד, והפרופסור סלגהורן, לבוש בחליפה ירוקה וכובע מחודד על ראשו, פתח להם את הדלת עם חיוך רחב. 

"אהה! הינה אורחת הכבוד שלנו! וכמובן, כמובן, גם וויזלי ופוטר! כמה טוב לראות שהגעתם. הכנסו, הכנסו."

משרדו של סלגהורן עוטר בסרטים בכל מיני צבעים, ושולחן עגול עמד באמצע החדר ומפה לבנה פרוסה עליו. המון מטעמים הונחו על השולחן: עוגת קצפת אדירה, מקושטת בסוכריות צבעוניות על כל אחת מחמשת קומותיה; גלידות בכל הטעמים מונחות בצלחות על השולחן; צפרדעי שוקולד מקפצות; עוגיות סגולות מעוטרות בקרם כחול ועוד הרבה מאכלים שאדלן לא זיהתה. בחדר הסתובבו עוד כעשרה ילדים, משוחחים בניהם וחולקים חוויות מיומם הראשון. 

"שקט! אני מבקש קצת שקט כולם! בואו, בואו, שבו סביב השולחן ונוכל לחלוק את חוויותנו יחדיו."

כל המלמידים התיישבו סביב השולחן, כל אחד במקום שבו הונח השם שלו. נראה שפרופסור סלגהורן סידר שאדלן תישב הכי קרוב אליו, כשמצידו השני יושבת רוז, וליד אדלן יושב אלבוס. נראה היה שהמקום שימח את אלבוס, והוא נראה במצב רוח מרומם יותר מבדרך כלל. 

פרופסור סלגהורן ביקש שוב שקט, ואז אמר, "אני מניח שעבר עליכם יום מהנה, הלוא כן? אני רואה שאתם ממש רעבים. התכבדו, התכבדו!"

כולם החלו לאכול, וסלגהורן החל לדבר עם רוז שישבה לימינו. "אז איך הולך לאמא שלך במשרד הקסמים? שמעתי שיש קצת בעיות פה ושם." רוז נראתה כאילו זה הדבר האחרון שעליו רצתה לדבר ואמרה, "אסור לי לדבר על זה... זה חלק מהחוב שלי כבת של שרת הקסמים, אסור לי לדבר על המשרה שלה." הוראס סלגהורן נראה מאוכזב ואמר לעצמו, "כן כן... אני מבין."

"אז מה איתך, אלבוס? אביך מסתדר יפה כראש לישכת ההילאים, כך שמעתי. החל להעסיק יותר הילאים מבדרך כלל, והילאים מוצלחים מאוד! אין ספק.. אביך הוא האיש המתאים.."

אלבוס שקע בשיחה עם סלגהורן, ואדלן שקעה במחשבותיה כשהיא אוכלת עוגיות מוזרות בטעם קינמון, וקפצה לרגע כששמעה את שמה. "אה.. אה מה?" 

"רק שאלתי איך הולך לך בארמון..." אמר פרופסור סלגהורן. "הגיעו שמועות שאימך גם היא מכשפה, נכון?" אדלן הנהנה לחיוב, והמשיכה לדבר עם סלגהורן, שנראה מעוניין מאוד מכל פרט ופרט שהיא אומרת, עד שהגיע הזמן לחזור לחדרי המועדון, ואדלן יצאה מנומנמת עם רוז, בדרכן אל חדר המועדון של גריפינדור. 

היא שקעה בשינה ישר כשהגיעה למיטתה, בלי להחליף את השימלה הפרחונית. לפתע חלום מפחיד תקף את אדלן:

היא ראתה את פרופסור פלנצ'יס מתקדם במסדרון אפל בקומה החמישית של הטירה, ושרביט בידו. גם הילד הבלונדיני הופיע שם, מבט מפוחד מעט על פניו.

"יפה, יפה. אני רואה שהגעת... כמה נחמד." קולו של הפרופסור נשמע עמוק ואפל יותר מבדרך כלל, ובעיניו חלף זיק של שנאה.

הוא כיוון את שרביטו אל ליבו של הילד הבלונדיני, והוא הספיק רק לשאול "מה? מה אתה עושה?" לפני שפלנצ'יס אמר:

"אבדה קדברה!"

וסילון ירוק נורה משרביטו, פגע ישירות בחזהו של הילד, שאט אט צנח על הריצפה, חסר חיים.

פרופסור פלנצ'יס ציחקק בקול אפל והלך משם.

הפרק הקודם		הפרק הבא