כריסטיאן סלית'רין

עבר שבוע מאז הביקור החביב של אבי באח.

עשו עלי חרם למשך חמישה ימים, למרות שזה לא היה אכפת לי (ושוב-לא לרחם!).

היום היה יום מיוחד, כי:

"יש עכשיו מבחנים לנבחרת הקווידיץ' החדשה!" אמר דייוויד טרומפר (ידיד שלי מסלית'רין).

"כריסטיאן, אתה תרצה להבחן?" שאל אותי דיוויד.

"לאאא, אין לי כסף למטאטא וגם אני לא כל כך טוב בקווידיץ'".

הוא תקע בי מבט מרחם.

זה היה מעצבן.

אני פשוט שונא שמרחמים עלי.

ואם אתם עכשיו מרחמים עלי בכוונה, תיזהרו!

טוב, איפה היינו? אה-כן:

"אני רק אסתכל" עניתי לדיוויד.

אכלנו ארוחת בוקר באולם הגדול, ואחרי שסיים דיוויד הלך למגרש הקווידיץ'. אני באתי עשר דקות אחריו.

בחוץ היה קר. נאלצתי לקחת צעיף.

בדרכי למגרש הקווידיץ' ראיתי שתי ילדות בנות-גילי מגריפינדור הולכות יחדיו במדשאות.

אחת הייתה מכוערת, מנומשת ועם שיער ג'ינג'י קלוע בשתי צמות, ועיניים חומות.

היא נראתה לי כמו גרסה מלחיצה של הזאתי מהסיפורים שלכם, של המוגלגים, בילבי.

השנייה הייתה בעלת שיער בלונדיני גלי ארוך ועיניים בצבע כחול מימי.

היא צחקה, כנראה לבדיחה שחברתה סיפרה לה.

הרגשתי רעד משונה בגוף, ולא בגלל הקור.

קלטתי שאני מביט בשתי הילדות האלה כמו מטומטם, אז מיהרתי ללכת אל מגרש הקווידיץ'.

ראיתי את המבחנים. הגעתי למבחנים של הרודפים.

עודדתי כמה מחבריי שעה שניסו להבחן. 

אף אחד לא הצליח להכנס לנבחרת.

טוב, הם היו רק בשנתם הראשונה, אז ברור שהיה נדרש להם תרגול.

אני ודיוויד הלכנו במדשאות.

"אחי? אחי!" צעק לי דיוויד.

"ממ-מה?" שאלתי בפתאומיות.

"אתה לא עונה לי, אחי" אמר לי דיוויד והביט בי בחשד.

כי באותו זמן חשבתי על הילדה שראיתי, על שערה הזהוב הארוך, על עיניה המהפנטות ועל קול צחוקה היפה.נראה לי שנשאבתי למחשבותיי ו-

היי היי-רגע! אל תחשבו את זה! אני מזהיר אתכם! זה לא ש..תיזהרו! בשם סלזאר..פשוט תדלגו על מה שאמרתי זה עתה.

"לא-סתם,איבדתי פוקוס לרגע" אמרתי לחברי והמשכנו לדבר.

אך בסוף היום, עדיין חשבתי על הילדה הזו שראיתי, ונמלאתי מחשבות לגבי העתיד לבוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא