עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

"מה אתה חושב שאתה עושה " הרמיוני שאלה את הקוסם הבלונדיני שנכנס לביתה ואחריו  מרחפות שתי מזוודות, "עובר לכאן"
"לא אתה לא"
"כן אני כן"
"לא!"
"אני יכול להמשיך בזה לנצח את יודעת, תמיד רציתי מישהו להתווכח איתו שהייתי קטן זה משלים חורים בילדות של ילד יחיד" הרמיוני גלגלה את עיניה, אין טעם אפילו להזכיר לו שגם היא בת יחידה.
"למה רוצה בכלל  לעבור מאלפוי?"
"טוב בעיקר מכיוון שנראה שיחד עם כל ההורמונים שיש לך בגוף ההריוני שלך יש הורמון שהופך אותך למגושמת יותר ממה שאת באמת" עיניו הכסופות נדדו לעבר גופה ועל פניו הבעה מאשימה.
"לא נכון" הרמיוני הכחישה ונשכה את שפתה בעיקר מכיוון שהיא ידעה שהוא צודק על ידה הימנית היו חבורות מן השבוע ,היא כמעט נפלה ופגעה את ידה, בליית ברירה.
"שקרנית אחת, את רוצה שנבדוק את זה?" הוא סקר את גופה של הרמיוני  בצורה כזאת שלא השאיר ספק למה הוא מתכוון והרמיוני לעומת זאת לא הייתה כל כך משועשעת כמוהו היא אחזה בשרביטה בחוזקה מוכנה לכוון אותו על הבלונדיני המעצבן "אני צחקתי, תרגעי" דראקו מאלפוי הסביר כאשר השרביט מוכן ומכוון על פניו "זה רק עד שתלדי".
"היית מת אתה תישאר פה עד שהתינוקת תפסיק לילל באמצע הלילה ואז תסתלק"
"תינוק" הוא תיקן אותה עם חיוך שטני בידיעה שזה יעצבן אותה, הרי אף אחד מהם לא שכח את ההתערבות שלהם.
"אנחנו עוד נראה, פוץ יהיר" המכשפה פרועת השיער הוסיפה לפני שהתיישבה על שולחן העבודה שלה בקצה הסלון  והסתכלה באופן מרוכז לחלוטין בדף העבודה שלה שעסק בהשפלת הקנטורים ברחבי בריטניה וכליאתם בשנים האחרונות.
"הו את עושה את זה" קולו של דראקו מאלפוי הכריז מאחוריה בשיעמום מוחלט, הרמיוני הסתובבה לעברו בדיוק בזמן לראות אותו מתהלך לספה  ומתרווח עליה כמו חתול מנומנם.
"אני שמחה שאתה מרגיש בבית" הרמיוני הטיחה בו בציניות  מוחלטת שלא השיגה שום תגובה רצויה מדראקו.
 "איך מפעילים את הדבר הזה?" הוא שאל לאחר כמה דקות ובכך העלים את הריכוז שהרמיוני השיגה בכתיבת הדוח. היא הסתובבה שוב רק בכדי לראות את הבלונדיני משחק בכפתורים של השלט של הטלוויזיה. "אל תהרוס את זה" היא אמרה בכעס וקמה מן הכיסא לעברו "ההורים שלי קנו לי את זה כשעברתי לכאן"
"איזו מתנה מטופשת" דראקו השליך את השלט שבדרך נס לא פגע ברצפה, "אתה אומר את זה בגלל שאתה לא יודע מה זה" היא הכריזה בשעשוע והוא גלגל את עיניו לעברה.
 "דרך אגב אם כבר דיברנו על התינוקת אז קבעתי תור בקדוש מנגו לאולטרסאונד"
"אולטרה- מה?" דראקו שאל בבילבול
"זה המונח המוגלגי לבדיקת התינוק כשהוא בבטן" הרמיוני הסבירה קמה ממקומה ומתיישבת לצידו ומדליקה את הטלוויזיה לאחד מן ערוצי הילדים שכרגע שידרה תוכנית *אנימה בשם *אינויאשה.
"אהה יופי, תתכונני להפסיד" הוא הוסיף בסיפוק ויהירות, ידיו הוצבו מאחורי צווארו.
 

"אני חושב שזו תהייה בת יפה כמו הרמיוני" הארי אמר
"גם אני" רון הוסיף
"אני דווקא חושבת שזה יהיה בן" ג'יני צייצה
הרמיוני צחקקה  לעבר השלושה בזמן שדראקו בצידה השני הזעיף פנים  "אני גם מקווה שזו תהיה בת"
כל החמישה נכנסו לקדוש מנגו וכתוצאה מן העובדה שהם היו עם הארי פוטר המפורסם כפי שהפקידה הצעירה והצחקקנית כינתה אותו לפני שהיא בקשה שהוא יחתום על תמונת החתונה שלו ושל ג'יני שהתפרסמה בנביא היומי הם נכנסו ישר לרופאה המבוגרת במחלקת ההיריון והיולדות.

"אוי לי" הרופאה המבוגרת הביטה בחוסר אונים בחמישה האנשים שנכנסו לחדר שהכיל מיטת מטופלים , שולחן עבודה ושתי כיסאות, "מי מכם האבא רבותי?" היא שאלה לבסוף בהבעה רצינית, דראקו שהבין את כוונת הרופאה להעיף את כל השאר חייך את חיוכו הזחוח והרים את ידו במהירות. "אז כל השאר לצאת"
"נחכה לכם בחוץ הרמיוני" רון אמר שניה לפני שהדלת נתרקה בפרצופו על ידי דראקו המאושר, "אני לא מבין למה הם היו גם צריכים לבוא" הוא מלמל להרמיוני.
"הם חברים שלי מאלפוי"
"כבר ציינתי שיש לכם מערכת יחסים מוזרה למדי"
"שבי פה בבקשה" הרופאה הצביעה על המיטה לעבר הרמיוני וקטעה את שיח הדיבור של השניים שנראה כי כלל לא שמו לב לרופאה.
"כן" הרמיוני השיבה במהירות מסמיקה, היא התהלכה מהר למיטה ונשכבה עליה, "יופי אתחיל מיד זה אולי ידגדג מעט" הרופאה הוציאה את שרביטה והצמידה אותו לביטנה של הרמיוני  בעדינות.
היא עזבה את השרביט והוא החל לזוז לבדו ואור זעיר וזהוב בקע מימנו, "הכל נראה בסדר אם העובר" הרופאה אמרה בריכוז יתר.
"סליחה מה עם המין של התינוק" דראקו שמצא את מקומו קרוב יותר לצד הרמיוני שאל, מונע מן הרופאה לחזור לשולחנה.
"זה בן, לא שמתם לב לצבע האור הבוקע מן השרביט"  הרופאה אמרה בבלבול השנים הסיתו במהירות את מבטם לעבר השרביט שריחף לצידם, הם כלל לא שמו לב שהאור הזהוב השתנה לכחול בהיר כמו השמיים שבחוץ.
"זה בן" הרמיוני הודתה בתבוסה, והתיישרה בכדי לרדת מן המיטה הנוחה, "זה בן" דראקו עם חיוך מדבק הכריז ולפני שהרמיוני הספיקה לרדת מן המיטה או להבין מה קורה הוא אחז בשתי לחייה בידיו והצמיד את שפתיו לשפתיה בפתאומיות ובאותה מהירות התנתק מימנה, מבולבל בדיוק כמוה. "הרמיוני אני.. אני מצטער" הוא אמר במהירות "לא התכוונתי, אני פשוט התרגשתי"
"זה בסדר" הרמיוני לא פחות המומה מימנו  השפילה את עיניה והניחה את רגלה על הרצפה "אני מבינה" היא כחכחה בגרונה בניסיון לגרום למה שהיא הרגישה עכשיו להעלם, הלב שלה דפק מהר מן הרגיל והרגשה מאיימת ומבהילה גאתה בה כאילו היא מתפרקת."אתם מתוקים" הרופאה אמרה בנוסטלגיה "אני זוכרת שבעלי התנהג ככה בדיוק אחרי שהוא גילה"השניים הסמיקו הודו לרופאה ויצאו במהירות.
  "אני מניחה שאני חייבת לך משאלה עכשיו" הרמיוני הזכירה לו ברגע שיצאו מן החדר  ובכך הפרה את השתיקה המביכה ששררה בינהם.
"כן, את כן" הוא גיחך בשמחה שנעלמה ברגע שהשלישיה התקדמה לעברם והטיחה בהם שאלות, ברגעים כאלה שמלאי וויזליות ופוטריות, דראקו מאלפוי שאל את עצמו למה בשם סליתרין הוא הכניס את עצמו.
"זה בן" הרמיוני סיפרה בחיוך ושנעלם ברגע ששני הבנים שלמו בזעף לג'יני המחויכת, "אתם התערבתם על התינוק שלי?".
"לא כמובן שלא" רון שהכיר את זעמה הנורא של הרמיוני מיהר לומר אך הארי נאנח ושם את זרועו סביב אישתו הטריה  "כן, אבל זה היה רעיון של מאלפוי"
עיניה החומות של הרמיוני שנראו באותו לדראקו מאלפוי אדומות כדם ננעצו בו "זה היה רק על המין של התינוק, את צריכה לשמוח אני כבר מחבב יותר את  וויזלי הבת, נראה שהיא יודעת למי להקשיב."
הרמיוני בהתה בו בחוסר אמון והחליטה פשוט לוותר הפעם "אתה מתכוון פוטר הבת" הארי שהפר את השקט  העיר בשעשוע בזמן שהם התקדמו לכיוון היציאה "לא התכוונתי וויזלי הבת" דראקו הדגיש בזדוניות שידע שתרגיז את הארי פוטר והלך מהר יותר בכדי להשיג את הרמיוני. 

הפרק הקודם		הפרק הבא