הפכים דומים

"הארי, רון, יש לי משהו לספר לכם."

"תקשיבו, ואל תשפטו, אבל אני יוצאת עם סלית'ריני."

"יש לי חבר."

"אני אוהבת את דראקו מאלפוי."

הרמיוני ניסתה לחשוב על דרך לספר לרון והארי שהיא ומאלפוי יוצאים, אך כל משפט שעלה לראשה נפסל.

היא פחדה. פחדת מהתגובה של חבריה, של תלמידי בית גריפינדור, של המורים.

השעה הייתה שעת בוקר, וחברותיה של הרמיוני ירדו לאכול באולם הגדול, היא הייתה היחידה בחדרן.

הגריפינדורית הסתובבה לחוצה בחדרה כשלפתע נשמעה נקישה על הדלת.

"יבוא." היא אמרה. 

הדלת נפתחה, ודרכה נכנסו הארי ורון.

"מה את עושה פה?" שאל רון. 

"חיכינו לך באולם הגדול, אבל לא באת. הכל בסדר?" אמר הארי בדאגה.

"כן, כן, אני רק צריכה... אמ... לסדר פה משהו." היא הביטה סביבה באי- ריכוז. 

"הרמיוני, מה מטריד אותך? את כבר כמה ימים לא אוכלת, עצבנית, אבל כל פעם ששואלים אותך מה קורה את אומרת שהכל בסדר. אנחנו אוהבים אותך הרמיוני, ולכן אנחנו רוצים שתשתפי אותנו." 

הגריפינדורית התיישבה על מיטתה ונאנחה בייאוש.

"אתם מבטיחים שלא משנה מה אגיד, עדיין תישארו חברים שלי?"

"הרמיוני, נו באמ-"

"תבטיחו."

הארי ורון נאנחו יחד. "מבטיחים."

הרמיוני עצמה את עינייה.

"אוקיי, אני לא יודעת אם שמעתם, אבל קרתה לי תקרית עם... מישהו."

שני הבנים שתקו.

"מאז התקרית, אותו מישהו התחיל להציק לי. לא במובן רע!" היא הוסיפה במהירות כשראתה את הבעת פניהם של חבריה. "הוא מחבב אותי, ואני מחבבת אותו, אז אנחנו סוג של... התחלנו לצאת."

"נו, ומה הבעיה? זה מקסים!" אמר הארי. 

"לא, זה לא, ואחרי שתשמעו מי זה, גם אתם לא תחשבו ככה." 

"אז מי זה, הרמיוני? ממה את מפחדת?"

"בערך מהכל. אחרי שזה יופץ יכולות להיות תגובות מאוד רעות כלפיי וכלפיו, לכן אני צריכה שלפחות אתם תקבלו את זה."

"אוקיי," אמר רון. "אנחנו לא מבטיחים שנאהב אותו, אבל אנחנו לא ננטוש אותך, לא משנה מה."

דמעות החלו להיקוות בעיניה של הרמיוני.

"בסדר." דמעה זלגה במורד לחיה. "הנער הוא דראקו מאלפוי."

הפרק הקודם		הפרק הבא