יער הקריסטלים

הנה הפרק הבא באדיבות אלכסנדה המהממת!

אמברידג התקרבה לגופה השרועה על הזרדים. הרגשת סיפוק עלתה בגרונה. היא עשתה את זה. אמבירדג לא הרגישה אשמה כלל וכלל רק הרגשת נקמה מתוקה שביעבעה בה. היא התחילה ללחוש: "בואו נראה... כן המטורללת ההיא שעזרה לפרסם את הכתבה הזאת... ובכן יקירתי, עוד לא סיימתי איתכם לא ולא" אמברידג פנתה אל הגופה עצמה,והמשיכה לדבר, "איתכם רק התחלתי..." היא פלטה צחקוק מרושע, היא שלחה מבט אחרון בהוגוורטס בלונה, והתעתקה. רק, שזה לא הלך טוב כמו שהיא חשבה, כי ברגע האחרון נפלה לה סיכה מהשיער ונחתה מתחת לשורש מתפתל בדיוק ליד היד של לונה.


באותו הזמן שנורק ישב בשיעור שינוי צורה ובדיוק חשב על אמו. 'מעניין מה היא עושה עכשיו...' לנון, חברו לחדר ישב ליידו ונגע לשנורק ביד "אהמ, שנורק? שנוווורק..." שנורק המשיך לחלום 'בטח היא עושה משהו מעניין כמו לטפל באיזה תסטראל...' ,לנון טילטל את ידו של שנורק בחוזקה, הוא כבר צעק "שנורק!!!" כששנורק התעורר מהרהוריו ושאל, "מה?" ילדים מסביב צחקקו שנורק סובב ראשו כדי לראות איפה המורה, כשסיים להסתכל והחזיר את ראשו למקום לפתע נתקל בעיניה יורקות הניצים של המורה. "שנורק," התחילה המורה, "היום בשבע אתה אצל ארגוס הזקן... הוא מצא קן חולדות והוא צריך מישהו שיכול להתכופף לפנות ולנקות שם... הוא בוודאי ישמח..." שנורק השפיל ראש ושיחרר אנחה, "אוקיי פרופסור..." הוא החליט שהוא ישאל את אמו בארוחת הצהריים, עד אז הוא ישתדל לא לחלום....



'מיאו'" יללו החתולים ליד רגליה של אמברידג כשהיא חזרה הביתה. "שלום מתוקים, אתם בטח רוצים לדעת איפה הייתי בזמן הזה... אבל קודם האדון צריך לדעת" אמברידג צחקקה ברשעות. היא הוציאה מפתח קטן עם שרוך וורוד מכיסה. אמבידג התחילה להתקדם במסדרון הצבוע כולו בוורוד עד שהגיעה לדלת החמישית מימין לקחה את המפתח ונכנסה. כשהייתה בפנים היא נעמדה מול דיוקן ענק של לא פחות ולא יותר, וולדמורט בכבודו ובעצמו.
"ובכן?" וולדמורט שבדיוקן שאל, "מה עשית בינתיים?" אמברידג אמרה, "כלום מלבד להרוג את לונה המג'נונה המטורללת הזו... אתה יודע שהיא הייתה חלק נכבד בחבורה שלהם..." אמברידג ווולדמורט צחקו צחוק מרושע. אבל מה שהם לא ידעו זה ש... לונה לא באמת מתה.

הפרק הקודם		הפרק הבא