את מ-כ-ש-פ-ה!

הפרק מוקדש לכל מי שהגיבו לי בפרק הקודם:)

אם למישהו יש רעיונות להמשך אז תשלחו לי ינשוף...

3>

"מה?! סוורוס, אתה לא יכול לעזוב! יש חופש שלם עד הוגוורטס! וגם... וגם לא בטוח שאני יבוא לשם בכלל..." הסתכלתי עליו ביאוש, איך הוא מפיל עלי את זה ככה?!
סוורוס בהה בי בעצב מהול בתימהון "את לא באה להוגוורטס? למה?"
"סוורוס... ההורים שלי לא מאמינים לזה, הם חושבים שהמכתב מזויף... הם כבר רשמו אותי לבית ספר יוקרתי באיזור... וחוץ מזה, למה שהם יאמינו בכלל?! אני בעצמי לא בטוחה אם להאמין! זה- זה כל כך מעצבן! אוווף!" רק עכשיו, כשאני אומרת את זה בקול, אני מבינה עד כמה המצב גרוע. ומייאש. וחסר תקווה. ולא פייר. למה זה תמיד קורה לי?!

היום היום האחרון ללימודים, מחר מתחיל החופש. ובאופן מאוד מפתיע אני בכלל לא מתרגשת. 

"היי אמא, איפה אבא?" קראתי בהתלהבות מוגזמת ומזוייפת כשנכנסתי הביתה.
"שלום מתוקה! איך היה בבית הספר?" היא שאלה אותי בחיוך
"אממ... בסדר. איפה אבא? מה יש לאכול?" שאלתי במהירות, לפני שהיא תספיק לשאול אותי עוד שאלות על הבית ספר.
"מה הלחץ, ליל? אבא עדיין בעבודה, ומחכה לך מישהו בחדר... אחר כך רדי לאכול"
מחכה לי מישהו בחדר? עוד פעם? כאילו לא מספיק לי את טום. הבנאדם הזוי! הוא אשכרה חיכה בבית שלי בחדר שלי על המיטה שלי והציע לי חברות. לא נורמאלי (לקשיי הבנה שביננו, אמרתי לא).
"אה תודה אמא! אני עולה" אמרתי ורצתי למעלה, לעוד הצעת חברות הזויה מהסרטים.

פתחתי את הדלת של החדר, נכנסתי וכמעט נפלתי.

ברצינות, אתם חושבים שזה נורמאלי לגלות ביממה אחת שאת מכשפה, שמזמינים אותך ללמוד בבית ספר הזוי לקסמים, שידיד שלך לא שיקר לך, ועבר דירה, ואז עוד ידיד אחר שלך גם לא שיקר לך, ועכשיו גם הוא עובר דירה, ואם זה לא מספיק, הוא עוד יושב לך בחדר כשעל הכתף שלו יש ציפור מפחידה-מהממת-יפיפייה-בצבע-דבש-עם-עיניים-שחורות-שבטוח-רוצה-לאכול-אותי. זה נורמאלי??

מה אתם אומרים? זה רק פרק מעבר כזה, אז בגלל זה הוא קצר...

אז... תגובות? :)

הפרק הקודם		הפרק הבא