עולמות משולבים

"'ג'ון, אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?" שאלה האישה בחשש. שיערותיה החומות הנפוחות היו אסופות בפקעת, ועיניה החומות היו מלאות אהדה.

"אוף אמא! את יודעת שאני רוצה לעשות את זה, אז למה את שואלת?" שאל הנער. הוא נראה כבן שמונה עשרה, בעל עיניים ירוקות ושיער חום קצוץ. 

"ג'ון גריינג'ר! אני בסך הכל דואגת לשלומו של בני!" אמרה האם בתקיפות. 

ג'ון צחק. "ממה את דואגת, אמא? שאני אדבק בחיידקי שיניים? עברתי את המבחן! אני עכשיו רופא שיניים", אמר.

האם נאנחה. "בסדר, אם אתה מתעקש", אמרה באי רצון. 

ג'ון לקח את המעיל ויצא החוצה. מונית צהובה חיכתה לו מחוץ לחצר הקטנה. הוא נכנס אליה וקרא אל הנהג: "תביא אותי בבקשה אל הכתובת רחוב סן-קמיל - מרפאת השיניים וות'רס". הנהג הנהן והחל לנסוע.

כשעה לאחר מכן, יצא ג'ון גריינג'ר מהמונית, שילם לנהג ובירך אותו ביום טוב. הוא הביט בהשתאות במרפת השיניים שלפניו. היא הייתה לבנה ופשוטה, אך ג'ון חשב שהיא נפלאה. הוא נכנס אליה וניגש אל המזכירה שמאחורי השולחן.

"ג'ון גריינג'ר, אני מניחה. נעים להכיר, אני עדנה רויאל", אמרה האישה ולחצה את ידו של ג'ון, שחייך אליה. "המטופל הראשון שלך ממתין לצד חדר הטיפול החדש שלך - חדר טיפול מספר שלוש. לפי דעתי זה חדר טיפולים מצוין. קדימה, איש צעיר! הלקוחות מחכים, ויש להם כסף!" היא התבדחה. ג'ון חייך בשנית ויצא לעבר חדר הטיפולים החדש שלו. בפנים חיכה נער בן שתים עשרה, ששיניו היו מעוקמות. ג'ון אפילו לא היה צריך להסתכל בכל מיני מכשירים. הוא ידע מיד. "גשר בדחיפות!" קרא בבהלה מסוימת וניגש לעבודה. 

השעה הייתה שתים עשרה בלילה. ג'ון עדיין היה די עירני, והוא סיים את המשמרת שלו. הוא יצא מחדר הטיפולים, אך בדיוק כשפנה ללכת, עצרה אותו המזכירה: "חכה, ג'ון! לאן אתה הולך?" היא שאלה בחשד. "הבייתה, גמרתי את המשמרת", ענה ג'ון. המזכירה הנידה בראשה בתקיפות. "אתה מחליף את הרווין במרפאה מספר אחת. אל תדאג, זה רק לעוד כמה שעות... עד ארבע. ג'ון פלט קריאת תדהמה, וחזר על עקבותיו בייאוש, כשהפעם הוא פונה אל חדר הטיפולים מספר 1. שלט לבן היה תלוי על הדלת: "מרפאת האולימפוס". ג'ון נאנח ונכנס. הוא החל מיד בטיפולים, ושם לב שהמטופלים שלו הם מאוד מוזרים. אחד מהם היה מכוער עד כדי גועל, אך ג'ון טוב הלב נמנע מלדבר על כך. כולם שאלו את אותה שאלה:

"איפה המטפל הקבוע?"

השעה הייתה ארבע לפנות בוקר, כמעט. ג'ון ניגב את הזיעה ממצחו. הוא לחץ על כפתור הרמקול הזעיר וקרא: "הבא בתור!" בקול צרוד מעייפות.

עייפותו התפוגגה לגמרי כשראה את המטופלת האחרונה שלו. היא נראתה כבת גילו, בלונדינית בעלת עיניים אפורות כסערה. היא הייתה גבוהה וזקופה, בעלת מראה מרשים וניצוצות של עוצמה, חוכמה ואומץ בעיניה הסוערות.

המראה שלה גרם לג'ון לתהות שוב על התכונות המוזרות של מטופלי מרפאה מספר 1. הנערה הביטה בג'ון, מופתעת. 

"איפה הרווין?" היא שאלה בקימוט מצח, כמו כל המטופלים של מרפאת אולימפוס. "אני לא יודע, אבל אמרו לי להחליף אותו. אני די חדש כאן... זאת אומרת, אני די ביום הראשון שלי..." אמר ג'ון והסמיק. הנערה חייכה.

"מצטערת שלא הצגתי את עצמי, קוראים לי אתנה, ובאתי לטיפול שגרתי", היא הסבירה בשלווה ושכבה על מיטת הטיפולים. ג'ון ניגש לעבודה בקימוט מצח. האחרים לא הזכירו את שמותיהם, ובכל זאת... משהו נראה לג'ון מוזר. הוא ידע שאי שם מסתתר קשר בין האתנה הזאת לעוד דבר, שיסביר את התכונות המוזרות של מטופלי מרפאת אולימפוס... "רגע אחד..." ג'ון קפא במקומו והביט באתנה בתדהמה.

"אתם... כל המטופלים שכאן... אתם אלים, נכון? מרפאת אולימפוס! איך לא ראיתי את זה קודם? ואת... אלת החוכמה והמלחמה היוונית - אתנה", אמר ג'ון. אתנה חייכה, ושיניה הבהיקו. ג'ון הרים גבה. "את לא בדיוק זקוקה לטיפול, לפי מה שאני רואה..." הוא אמר. 

אתנה משכה בכתפיה. "אז מה? אני אלה, לפעמים אני לא שמה לב מה קורה מסביבי... בכל מקרה, אני באה לטיפול כאן כל שבוע, רק כדי להיות בטוחה. יש לי הרגשה שהרווין יעדר זמן רב עכשיו, כשהוא עסוק ברומן עם קיאונה, ובסופו של דבר היא כנראה תקפיא אותו, כמו כל האחרים, ותוסיף אותו לגן פסלי הקרח שלה. בכל מקרה, תודה על הטיפול! נתראה בשבוע הבא!" קראה אתנה בעליזות והתפוגגה לאוויר. 

בשבוע שלאחר מכן, ג'ון שתה קפה לפני הטיפול האחרון שלו, הטיפול עם אתנה. בחודש אחד, בו ראה ודיבר איתה ג'ון רק ארבע פעמים, התאהב רופא השיניים הטרי באלה הנעימה. מבלי לדעת הזאת, החלה גם אתנה להתאהב בבחור הצעיר והנבון שערך לה טיפולי שיניים. 

היא החלה לבוא פעמיים בשבוע, ולא פעם אחת. ג'ון לא התנגד. בסופו של דבר הציע לה: היי, אתנה - רוצה לשתות איתי משהו הערב?" אתנה לא התנגדה. לאחר ההצעה הראשונית, השניים הלכו והתקרבו יותר ויותר.

לאחר כמה חודשים הם הפכו לזוג.

לאחר שנתיים הציע ג'ון נישואים לאתנה. היא לא התנגדה, ואפילו לא התחילה לדבר על נטישתו.

לאחר שנה הם התחתנו, וג'ון חשש כשלאחר שנה, אתנה אפילו לא הראתה סימנים לכך שהיא מתכננת להיכנס להריון בזמן הקרוב. ככשאל אותה על כך, ענתה לו: "ג'ון, לא למדת הרבה על המיתולוגייה היוונית, אני מניחה? אתנה, כלומר אני, אלה בתולה. מדי פעם, אתה יודע... קורה לי מה שקרה לי איתך. הילדים שלי לא נולדים בדרך הרגילה. הם נולדים ממחשבותיי, בדיוק כמו שאני נולדתי ממחשבותיו של אבי זאוס. אתה מבין?" היא שאלה ברוך. 

ג'ון קימט את מצחו, ואז שאל בקול מלא צער: "זה אומר שהילד או הילדה שיוולדו לנו... הם בעצם לא יהיו הילדים שלי, אלא שלך", הוא אמר והשפיל את מבטו. אתנה חייכה. "אתה טועה, ג'ון. כבר עכשיו אני יוצרת במוחי את הילדה שתיוולד לנו. כן, זו תהיה ילדה - אני יכולה לדעת בוודאות, משום שאני יוצרת אותה. בגלל שכשאני יוצרת את הילדה הזאת במחשבותיי, אני בדרך כלל חושבת גם עליך, וזה הופך את הילדה שלי לילדה של שנינו. הבנת?" ג'ון הביט באתנה בבלבול, אבל מלמל: "כן, בטח.." כי הדבר היחיד שהבין היה שבדרך כלשהי, תצא מהראש של אתנה ילדה שתהיה גם הילדה שלו איכשהו. וזה הספיק לו. 

שנתיים חלפו. 

יום אחד זה קרה... "ג'ון! בוא הנה!" נשמעה צעקתה של אתנה מחדר השינה. ג'ון הגיע לחדר באדישות, לא מבין על מה כל המהומה, אך כל אדישותו התפוגגה כשהביט בתינוקת החייכנית ששכבה בתוך מיטת תינוקות. "המיטה הזאת לא הייתה כאן היום בבוקר!" אמר והתיישב ליד מיטת התינוקות. אתנה חייכה. "כמה פעמים אני צריכה להזכיר לך שאני אלה?"  היא שאלה בשובבות. ג'ון משך בכתפיו.

"איך נקרא לה?" שאל ג'ון ברכות כאשר הביט בתינוקת הצוחקת.

"אקרא לה על שם אי ביוון - הרמיוני", אמרה אתנה בחיוך. בניגוד לבעליה הקודמים, אתנה לא עזבה את ג'ון, היא נשארה איתו, אפילו כשהרמיוני קיבלה את המכתב המזמין אותה להוגוורטס.

הפרק הקודם		הפרק הבא