חי בסרט

משחק הקווידיץ'

כשבעה שחקנים לבושים גלימות זהובות עם שוליים אדומים חצו את מאחורי הקלעים. כול השחקנים החזיקו מטאטאים. הקפטן שלהם שלהם הלך ראשון, בטוח בעצמו. מאחוריו הלך השחקן החדש, קצת הרבה פחות בטוח.

רון דחס לפיו חופן פופקורן. "אני אוהב את הקטע הזה."

הארי קימט את מצחו. "אבל כמעט מתתי במשחק הזה."

"אה. נכון."

הם עמדו מול דלת הכניסה. הארי בה בפחד, כאילו הסיוט הכי גדול שלו מסתתר מאחורי הדלת הזו. הקפטן שלהם הביט בו בחמלה. "אתה מפחד הארי?"

"קצת," הוא הודה.

ווד הביט בדלת גם הוא. הקול שלו היה מעט מהורהר. "זה בסדר. גם אני הרגשתי כך לפני המשחק הראשון שלי."

הארי נפנה להביט בו, ספק בתקווה, ספק בסקרנות. "ומה קרה?"

הוא קימט את מצחו. "אה… אני לא ממש זוכר. חטפתי מרביצן לראש בדקה השנייה של המשחק."

הבעת הפנים של השחקן החדש נעשתה מפוחדת במהלך ה'שיחת מוטיבציה' הזאת. הוא חזר להביט בדלת במבט אפילו יותר מבועת.

הרמיוני צחקה מעט. "משחק קווידיץ' נשמע בקטנה בבעיות אחרי כול מה שעברת."

הארי הנהן. "נכון. אם הייתי יכול לחזור בזמן, הייתי אומר לעצמי שהכול יהיה בסדר. כאילו, במשחק."

"המשחק היה מעולה, אבל אם אני הייתי יכול לחזור בזמן, במקומך הייתי בודק ששטפו את הסניץ' לפני הכול," אמר רון.

צרחות עידוד נשמעו כשהדלת נפתחה, מאירה את פני השחקנים. הם עלו על המטאטאים ועפו לתוך המגרש אחד אחרי השני. הפרשן, הכריז על תחילת המשחק של 'סלית'רין נגד גריפינדור'. המצלמה התמקדה בשחקנים שונים ואז בהארי. הוא הביט במחפש היריב, ושניהם הפנו את מבטם לקרקע.

"אני היחידה שתוהה מה קרה למחפש של סלית'רין?" שאלה הרמיוני.

"למה את מתכוונת?" הבנים שאלו אותה וניסו להעתיק את עיניהם מהמסך.

"דראקו הפך בשנה השנייה להיות המחפש. אבל היה מחפש אחר בשנה הראשונה. מה, אמרו לו: 'סליחה, אנחנו מחליפים אותך בשחקן אחר בגלל שהוא הביא לנו מטאטאים טובים יותר. היה נעים להכיר אותך, ביי.'?"

רון הניד בראשו לשלילה. "אל תדברי שטויות, הרמיוני. סלית'רנים אף פעם לא יאמרו 'היה נעים להכיר אותך.' השתגעת?"

"והמשחק מתחיל!"

שחקנית של גריפינדור תפסה את הקופאל וטסה בין שחקני קבוצה יריבה בקלילות כאילו לא היו שם. אחד מהם התנגש בה, אך עד מהרה חזרה למסלולה. היא התחמקה ממרביצן ועשתה סלטה באוויר. היא כיוונה ו… קלעה! "ואנג'לינה ג'ונסון מבקיעה! עשר נקודות לגריפינדור!"

הארי, רון והרמיוני בטעות מחאו כפיים בהתלהבות ואז נזכרו שהם לא בהוגוורטס. עשרות זוגות עיניים ננעצו בהם.

"אמ… גו גריפינדור?" אמר רון במבוכה.

המשחק המשיך. ווד חסם כדור של סלית'רין ברגע האחרון. גריפינדור הבקיעו פעם נוספת. השחקנים התחילו לשחק מלוכלך כשגריפינדור מנעו מעוד כדור להיכנס לשערים שלהם. הקפטן של הקבוצה היריבה לקח את המחבט מהחובט וכיוון מרביצן לעבר ווד. הכדור הקשה פגע בשוער הגריפינדורי, והוא נפל.

הארי פוטר עשה פרצוץ מיואש, כמוהו גם פרופסור מקגונגל. מצד שני, מאלפוי וחבריו גיחכו בשעשוע.

שני רודפים התמסרו בקופאל ועקפו בקלילות את החובט של גריפינדור. זורקים וקולעים בקלות.

כשהקופאל חזר אל הרודפת של גריפינדור, שני הרודפים האלו עפו סביבה וכלאו אותה בתוך מחסום אנושי, מונעים ממנה יכולת לעוף לצדדים.

"וואו, זה ממש לא חוקי," אמר הארי.

"זו גם לא נחשבת הטרדה? אני הייתי די מוטרדת במקום אנג'לינה."

רון הנהן, "לא רק את. אף אחד לא היה רוצה ששני סלית'רנים מכוערים יהיו בטווח ההרחה."

הרמיוני בהתה בו. "טווח ההרחה?!"

"את יודעת, להריח אותם. את יודעת עד כמה הם מסריחים?"

"למה אתה יודע איך הם מריחים?"

הארי עשה תנועה של פסק זמן. "עכשיו אני מוטרד."

כול המורים והתלמידים נעמדו על הרגליים וקראו קריאות הלם.

"רגע, מה פספסנו?" שאל רון בקול רם.

הבחורה עם תלבושת הריינבקלו השיבה להם בלחישה. "אנג'לינה התנגשה באחד מבני הישיבה ונפלה. הסלית'רנים הזבלים האלו."

"ציינתי כבר שאני ממש מחבב מוגלגים?" אמר רון לחבריו.

הסלית'רנים הבקיעו נקודה נוספת, והייאוש כבר נראה בפני כול השחקנים האדומים. בדיוק אז, כשעיניו של הארי שוטטו על רחבת המשחק, הוא הבחין בסניץ' הזהב. הוא נשען קדימה והתחיל לעוף במהירות אחר הכדור הקטנטן.

ופתאום באמצע המגרש, המטאטא שלו התחיל להתנענע בעצמו בחוזקה, מעלה ומטה, ימינה ושמאלה, הסתובב באוויר. המסך התמקד על האגריד, רון והרמיוני. "מה קרה למטאטא של הארי?" שאל האגריד.

"אוי האגריד. האגריד היקר מכול," נאנחה הרמיוני.

הרמיוני הסתכלה דרך המשקפת שלה על הארי וחיפשה משהו עד שעצרה את מבטה על סוורוס סנייפ.

הוא הזיז את פיו בלי לומר דבר.

"זה סנייפ. הוא מטיל קללה על המטאטא."

"קללה על המטאטא?! מה נעשה?" שאל רון בהיסטריה.

"תשאיר את זה לי," אמרה הרמיוני בקול רגוע.

המטאטא של הארי סטה קדימה בחדות וגרם לו ליפול קדימה. הוא הצליח להיאחז ביד אחת ומנע מעצמו לצנוח מגובה עשרות מטרים.

"אני לא יכולה להסתכל," אמרה הרמיוני וכיסתה את עיניה.

רון נגע בידה. "למה?"

"הוא ייפול!"

"הרמיוני, את היית שם, זוכרת?"

"אה, נכון. אבל הוא הולך ליפול!"

הוא ניסה לעודד אותה. "נו, בואי תראי את עצמך מצילה את המצב."

הרמיוני רצה במעלה המדרגות. הארי המשיך להתנדנד בפראות, מתחתיו המשחק המשיך להתנהל. סנייפ המשיך למלמל.

הרמיוני שלפה שרביט מתוך המעיל שלה והתכופפה מתחת למושבים. הסתכלה ברווח שביניהם, כיוונה את שרביטה ולחשה לחש קסם. שובל הגלימה השחורה של סנייפ התחיל לעלות בלהבות.

מורים קמו בבהלה וצעקו אליו. הוא קם בעצמו בחיפזון והתחיל לדרוך על הבד הבוער. פרופסור קרוויל נפל אחורה ממהירות התגובה.

"תראו, תסתכלו על קרוויל!" לחש רון.

"כן, אנחנו יודעים שהוא האיש הרע," אמר הארי.

הרמיוני התחילה לקום. "טוב, עד כמה שהייתי רוצה להצטרף לדיון המרתק, אני צריכה ללכת לשירותי הבנות."

"אבל את תפספסי את החלק הכי טוב!" קרא רון.

"אתה מתכוון לחלק שבו הארי מקיא את הסניץ'?"

"כאילו דא."

הארי הצליח לעלות חזרה על המטאטא שלו, הוא לא בזבז זמן ועף לעבר המחפש של סלית'רין שדלק אחר הסניץ' המוזהב. הם נאבקו ודחפו אחד את השני. המחפש הירוק דחף אותו, והארי עף מהתנופה, מתרחק עוד יותר מהסניץ'. הוא לא וויתר ועשה סיבוב חד, מושך את מקל המטאטא בחוזקה כדי לחזור לנתיב הרדיפה.

הוא חזר לעוף לצד המחפש השני, ויריבו המשיך לדחוף אותו.

הסניץ' נופף בכתפיו הזעירות ופנה למטה בזריזות, מפתיע את שניהם.

שני המחפשים עפו הישר אל כיוון האדמה. הם הביטו אחד על השני, מחכים שאחד מהם יוותר בגלל הפחד להתרסק.

הסלית'רני פער את עיניו כשראה שהארי לא נכנע. הוא התייאש ועף הצידה כדי לא להיפגע.

הארי יישר את המטאטא שלו, סנטימטרים אחדים לפני הקרקע.

"בשם מרלין," אמר הארי. "זה הולך לכאוב."

רודפים וחובטים עפו ברקע, בעוד הארי נעמד על המטאטא שלו בזהירות. ידיו הרפו ממקור האחיזה שלהם, ונשלחו לעבר הסניץ'. הרוח פרע את שיערו, הוא נשען עם רגלו קדימה כדי לתפוס את הכדור. העברת המשקל גרמה למטאטא לשנות את הזווית, והארי מעד קדימה, מתגלגל על האדמה.

הוא קם ואחז בבטנו, גלים עוברים בכול גופו.

הרמיוני רצה לעבר הפתח והביטה בו בדאגה מהולה בגועל. רון הביט בו, מובחל.

"נראה שהוא עומד להקיא." אמר האגריד.

"אוי, האגריד."

הארי פלט את הסניץ'. עדיין היה שרוי בהלם כשהפרשן הכריז "הסניץ' אצלו!"

"זה רשמית החלק האהוב עליי בסרט," אמר רון.

הרמיוני גילגלה את עיניה. "תחכה, אולי יהיו קטעים יותר מעניינים."

"יותר מהארי מקיא את הסניץ'? אני לא חושב."

היי אנשים. סליחה שלא העלתי פרק חדש כבר... כמה חודשים?

תודה שנשאתם נאמנים לפאנפיק שלי והמשכתם להגיב !! 

הפרק הקודם