קללה אל העבר, סיפור אהבה אל העתיד.

שבוע טוב!

הנה פרק נוסף אחרי הרבה זמן, ומיד אחד נוסף אחריו.

קריאה מהנה!

פרק 9: מרתף אפלולי

שלושה חודשים חלפו מאז היעלמותה הלא טבעית של הרמיוני. הארי וג'יני חזרו מצרפת לאחר שבוע עם כול המידע החדש על קללות ואוכלי מוות שהצליחו לדלות מדריוס ודראקו.

רון המשיך לטעון שזה היה מעשה חסר טעם, ושבעצם הם לא גילו שום דבר מועיל בצרפת ושזה היה בזבוז זמן משווע.

"אני לא מסכים איתך," אמר הארי בחיוך שדוני. "למה אתה מחייך ככה?" שאל רון. "סתם, אני בכול זאת חושב שהיה משהו מועיל בנסיעה לצרפת," אמר הארי. עיניו בהקו מאחורי זגוגיות משקפיו העגולים, והחיוך לא מש משפתיו למרות חוסר היעילות במאמצים למציאת הרמיוני.

"אולי תסביר כבר במקום לחייך כמו אידיוט?" אמר רון בכעס. "ג'יני בהיריון," אמר הארי. רון צנח בכיסא בכבדות. "אתה רציני?" הוא שאל. "תודה על התגובה המלבבת." אמר הארי בחמיצות בעודו אורז כמה מסמכים בתיקו. "לאן אתה הולך?" שאל רון. "אחוזת לסטריינג'. דראקו אמר שיש חדר מוסתר באחוזה שלהם, אולי מישהו מסתתר שם." אמר הארי.

 "דראקו אמר. ממתי אתה משתמש בשמו הפרטי? או שאולי עכשיו הוא החבר הטוב שלך?" שאל רון בכעס. "לפחות כשסיפרתי לו שג'יני בהיריון, הוא לא נתן בי מבט כאילו אנסתי אותה. אני צריך להזכיר לך שהיא אשתי? ושהעובדה שהיא בהיריון ושהחבר הכי טוב שלך עומד להיות אבא, אמורה לשמח גם אותך?" שאל הארי. "לא יודע, לך תשאל את דראקו." אמר רון. "לך לעזאזל רון." פלט הארי ויצא משם בכעס.

הארי המשיך לשמור על קשר עם דריוס ודראקו, דרך הפלו, דרך מכתבים ואפילו דרך פטרונוסים מדברים. גם ג'יני ומארי שמרו כך על קשר. נראה היה שהשבוע שבילו בחיק משפחת מאלפוי האחרת היה חוויה חמימה ומעניינת.

הארי התעתק מהכניסה הקסומה של משרד הקסמים היישר אל הכתובת של אחוזת לסטריינג'.

המקום נראה אף אפל יותר מהפעם הקודמת שהיה בו. הארי שלף את שרביטו ונכנס פנימה. הגינה צמחה פרא מחוסר טיפוח והאחוזה נראתה שוממת. הארי נכנס לתוך הבית החשוך ומלמל 'לומוס' לשרביטו שנדלק באור בהיר.

רון יצא משורת תאי ההילאים של מחלקתו. הוא נעצר כשהבחין בפנים באח שבמסדרון הקומה. "אתה! מה אתה רוצה?!" שאל רון בזעם. "אה, וויזלי. איפה הארי?" שאל דראקו מתוך הלהבות הירקרקות. "מה זה עניינך?" שאל רון. "סתם מתעניין. איפה הוא?" שאל דראקו. "הלך לבדוק את המרתף שהזכרת," אמר רון בזעף. "לופין הלך איתו?" שאל דראקו. "לא, אני פה." אמר רמוס שעבר במקום במקרה ונעצר למשמע שמו. "הוא הלך לבד?! וויזלי אתה כזה אידיוט! הוא עלול להיות בסכנה! המרתף עלול להיות מוצף במלכודות!" קרא דראקו ונעלם מהאח.

"דורה!" קרא רמוס. טונקס הופיעה לצדו, מבט שואל בעיניה. "הארי עלול להיות בסכנה, הוא הלך לבדו לבדוק מרתף באחוזת לסטריינג'. דראקו מאלפוי הודיע לנו שהמקום עלול להיות ממולכד." אמר רמוס בעודו מוביל את טונקס ורון אל הלובי של משרד הקסמים שממנו יוכלו להתעתק.

בינתיים בצרפת. "דוד דריוס!" קרא דראקו בעודו לובש גלימה עבה על עצמו. "מה קרה?" שאל דריוס. "הארי בסכנה, הוא הלך לבד לבדוק את המרתף שהזכרתי. אתה מכיר את המלכודות של טהורי דם בחדרים כאלה, אני בדרך לבריטניה. אתה בא איתי?" שאל דראקו. "ברור." הוא אמר לו וקרא מעבר לכתפו, "מארי!" אשתו הופיעה לצדו והוא הסביר לה את המצב בצרפתית מהירה ועטה על עצמו גלימה חורפית. היא הנהנה. "תסבירי לאימא שלי." ביקש דראקו. היא הנהנה ואמרה "תיזהרו," דריוס נשק על שפתיה ודראקו על לחיה.

"אתה זוכר את המיקום או שנתעתק יחד?" שאל דראקו בעודם יוצאים מהשטח המוגן מפני התעתקות. "עדיף שנתעתק יחד." אמר דריוס והניח יד על כתפו. דראקו הנהן והם נעלמו.

כולם הגיעו ביחד. רמוס הפנה את שרביטו בבת אחת. "לא! לא! זה אנחנו!" קרא דראקו לפני שיספיק רמוס לפתוח את פיו לקללה. רמוס כיווץ את מצחו. "אני מכיר אותך." הוא פלט. "דריוס מאלפוי, האח הצעיר של לוציוס, למדתי אתכם בשכבה." אמר דריוס. "נכון! אתה הנורמלי לבית מאלפוי." אמר רמוס. דריוס צחקק בתגובה. "מה קורה דרי'?" שאלה טונקס בחיוך. "נמפדורה?" שאל דריוס בתהייה. "אני מעדיפה טונקס," אמרה טונקס. "אה, נכון אני זוכר. גדלת." הוא קבע ובחן אותה מכף רגל ועד ראש. רמוס לחשש בקנאה. דריוס הביט בו בבלבול. "היא אשתו זוכר?" אמר דראקו. "אה, נכון, לא התכוונתי להרגיז." פלט דריוס. "בואו ניכנס," הזכיר להם דראקו את הסיבה לבואם.

הארי המשיך להתהלך בבית החשוך. הוא פנה במסדרון אחד מביט בחרדה על דיוקנאות אפלים, וסימני אופל. נברשת המעוצבת כאוסף נחשים, ספר עם האות האפל מרוקע במתכת כסופה על כריכתו. הארי הופתע לגלות שפספסו אותו בפשיטה הקודמת שלהם על האחוזה. אלא אם כן מישהו היה פה מאז ביקורו האחרון? הארי נגע במעקה העץ המוביל לקומות העליונות. הוא היה נקי מאבק. מישהו בהחלט מתגורר בבית בהיחבא.

הארי פנה אל המקום בו צריכה הייתה להיות דלת מוסתרת בקיר, המכסה על גרם מדרגות המוביל אל המרתף לפי דבריו של דראקו. הארי הניח יד על הקיר החלק וצרחותיו הדהדו ברחבי האחוזה.

"הארי," מלמל רמוס ומיהר לפנים. השאר בעקבותיו.

ידו בערה בכאב מסמא. הקיר היה מכושף. ובעוד הקיר מראה לו כי הוא לא רצוי שם, הוא גם לא נתן לו להינתק ממנו. הארי המשיך לצרוח בכאב חושב שידו עולה בלהבות.

רמוס מיהר אליו. "הארי!" הוא קרא. "היד שלי- היא נשרפת," נאנק הארי. רמוס קרב אל הקיר. "אל תיגע! אני מכיר את הקללה הזו, היא מזהה טוהר דם." אמר דראקו. הארי החל לאבד את הכרתו מהכאב, רמוס נעמד לצדו, תומך בו. דראקו צעד לפנים והניח את ידו על הדלת. היא זהרה בזוהר ירקרק. "מאלפוי." הוא אמר. הזוהר התחזק. "בתור טהור דם אני מאפשר לנוכחים לעבור בדלת." הוא המשיך. נראה היה כאילו הוא משוחח עם הדלת המכושפת. הזוהר התחזק ונעלם.

ידו של הארי שוחררה. היא נראתה כאילו עברה באש, ורדרדה, פועמת ומצולקת. "קח אותו לקדוש מנגו," הציע דראקו. "לא." קבע קולו של הארי. הוא הזדקף, עדיין מתנשם מהכאב העז. "תגיד, שש השנים בהוגוורטס והשנה שמחוץ לשם לא לימדו אותך שלהיות גיבור לא משתלם?" שאל דראקו. "הייתי עצבני ורציתי לעשות משהו מועיל." אמר הארי. "לאבד את החיים שלך במלכודות של חדרים סודיים זה לא משהו מועיל, זה משהו אידיוטי. חשבתי שבתור הילאי אתה אמור לדעת שלא יוצאים לשטח לבד," אמר דראקו. הם דיברו בקולות שקטים למקרה ומישהו ממתין להם מעבר לדלת.

"לא אמרת לי שיהיו מלכודות." רטן הארי. "חשבתי שתארגנו משלחת רצינית, הבכירים בהילאים אמורים להכיר את המסורות החולניות של טהורי הדם, הם היו מזהירים אותך. לא חשבתי שתלך לבד כמו טיפש." אמר דראקו. הארי לחשש בזעם. "תתבגר פוטר. אתה כבר לא בבית ספר. יש לך אישה בהיריון שאתה צריך לחשוב עליה." אמר דראקו. על זה הארי לא הגיב, הוא הרגיש מטופש.

רמוס וטונקס הביטו בו. "ג'יני בהיריון?" שאל רמוס. "כן, מצטער שלא הספקתי לספר לך, היא באמצע החודש השלישי. היא בעצמה סיפרה לי רק לפני כמה ימים. עם כול ההיעלמות של הרמיוני, הייתי עסוק מדי בשביל לשמוע או לשים לב לזה שהיא מקפצת בכול הבית," אמר הארי בחצי חיוך. רמוס טפח על כתפו בחיבה, וטונקס נשקה על לחיו בברכת 'מזל טוב'. אף אחד מהם לא ידע שהיא וג'יני עתידות ללדת בערך באותה התקופה, טונקס את ילדה השני, וג'יני את ילדה הבכור. טונקס הסתירה זאת אפילו מבעלה.

הארי חיפש דבר מה בכיסי גלימתו. הוא הוציא בקבוקון זכוכית. "אזוביון?" שאל דריוס. הארי הנהן ויצק את התמצית על ידו הפצועה. ידו העלתה עשן, אך נרפאה באופן חלקי. "קדימה," אמר הארי בעודו פוקק את הבקבוקון ומשיבו לכיסו.

דראקו פתח את הדלת. הוא והארי ירדו ראשונים, אחריהם ירד רמוס לצד טונקס, ולבסוף רון ודריוס. הדלת נסגרה אחריהם. כשכול החבורה עמדה על הרצפה, היא נפערה והם קפאו על מקומם. "קסמי אשליה," אמר רמוס. הוא צעד לפנים והרצפה שבה לאטימותה. כולם נשמו לרווחה.

זה היה מוקדם מדי. בהלה אחזה בכולם כשהיו מוקפים בדברים שונים. עכביש ענק, סוהרסן, ירח מלא גדול, גופות של רמוס וטדי הקטן, וולדמורט בגלימה שחורה ופניו הלבנים עם העיניים האדומות וחריצי הנחש בתור אף, ודרקון עצום בגודלו. כולם נרעדו בחרדה.

"רידיקולוס!" קרא דריוס בעוצמה. הדרקון אחז בגרונו כשבמקום להבות יצאו מפיו מים. "רידיקולוס!" קרא הארי בעקבותיו, והסוהרסן נפל על גבו. "רידיקולוס!" קרא רון והעכביש הענק הפך לפרפר עם שמונה עיניים. "רידיקולוס!" קרא רמוס והירח הפך לשמש חייכנית.

לבסוף נותרו רק טונקס ודראקו. עיניהם קרועות בבעתה. וולדמורט התקרב אל דראקו בעוד טונקס לא מצליחה להסיר את עיניה מגופות בעלה ובנה, למרות שידעה שבנה נמצא עם אימה ובעלה עומד לצידה. "צאו מזה!" קרא רון אך לשווא. הארי נעמד לפני שני המראות. שניהם התאחדו לכדי סוהרסן ענק. "רידיקולוס!" קרא הארי בעוצמה והסוהרסן הפך לסיריוס בלק. רמוס החוויר מעט. הארי חייך למראה סנדקו האהוב ובקול צחוק של אושר כול הבוגארטים נעלמו. דראקו קרס על המדרגות, וטונקס בכתה בזרועותיו של רמוס.

"סיריוס?" שאל רמוס בבלבול מעל לראשה של טונקס. הארי משך בכתפיו. "הוא תמיד הצחיק אותי." רמוס חייך. דריוס רכן אל אחיינו ולחש מילות עידוד באוזנו. דראקו הזדקף לבסוף, פניו נותרו חיוורות, אפילו יותר מהרגיל. טונקס מחתה את דמעותיה. רמוס נשק על שפתיה, וחייך קלות. היא השיבה לו חיוך קלוש.

כשעמדו כולם יחד, אור נדלק והאיר את כול המרתף. בפינה אחת עמדה אח, מולה כורסאות עור מהודרות. בקצה אחר עמד ארון מלא במדפי ספרים מאובקים. משמאלם עמדו עוד ספות, כורסאות וכיסאות. ולצד הקיר עמדה ארונית עם משקאות חריפים. הקירות נראו מכוסים באבק וקורי עכביש, וכך גם ארון הספרים. אך ארונית השתייה וכמו כן, מרבית הספות ומקומות הישיבה, נראו כאילו השתמשו בהם לאחרונה.

"מישהו היה פה," אמר רמוס. "כן, לא מזמן. גם המעקה למעלה נקי כאילו השתמשו בו לאחרונה." הסכים הארי. הארי תהה היכן הסתתרו הבוגארטים שידועים כאוהבי כוכים ומקומות חשוכים. "הארי תראה," אמר דריוס והצביע על ארון עצום ובו מספר רב של תאים, שעמד מימינם, בפינה כלשהי, כמעט מעבר לכתפם כך שלא הבחינו בו קודם. "פה בטח היו הבוגארטים. כנראה שהרעשנו יותר מדי אז הם יצאו." אמר הארי.

דריוס הנהן. הוא התקרב לארון. "דוד דריוס!" הזהיר דראקו ודריוס פנה לאחור. "זה הבית של בלה זוכר? והיא הייתה שטן בדמות אישה. תיזהר במה שאתה נוגע." אמר דראקו. דריוס כיווץ את מצחו אך הנהן.

הארי נעמד לצד דריוס ומלמל לחש כלשהו. כלום לא קרה. "זה בסדר, אין לחשים אפלים על הארון הזה. אני מניח שהם ציפו שכול מי שלא רצוי פה יברח ברגע שנפערה הרצפה." אמר הארי.

"אתה צודק כמובן, הארי פוטר."  אמר קול גברי, שקט, עמוק ועשיר מאחוריהם. כולם הסתובבו לאחור בשרביט מורם.

הפרק הקודם		הפרק הבא