אליזבת ריין לירווי

ליז... ליז...
ריין! ריין תצילי אותה!
ליז...
ריין... להתראות...
תביאי לי אותה חתיכת ציפור מגודלת!
ליז...
אדוני! הבטחת שתעזור לי!
לא הפעם, בלקוול...
ליז!
ליז פקחה את ענייה. היא הזיעה, והייתה על רצפת חדר המועדון. "ליז!" קרא פיטר. "פיטר... אני חלמתי חלום נורא... ראיתי איך אחד ממשרתיו של... נו, אתה יודע מי הורג את אימי, וראיתי אותה נהרגת במקומי. ראיתי את אבא שלי נבלע בתוך האדמה, ולאחר מכן מתאבל אל מותה של אימי. פיטר, זה היה נורא."
"ליז, פרופסור דמבלדור סיפר לי מה קרה. עם אבא שלך. ליז, נורא דאגתי לך במשך היומייים האלה." אמר. הוא ניגב את דמעותיה.
"פיטר." מלמלה. "פיטר, וולדמורט לא יציק לי יותר. הוא לא באמת האויב שלי. יש לי אויב אחר."
"מה? למה את חושבת ככה?"
לא רק וולדמורט רוצה את הכוח שלי. כל האנשים המרושעים. בחלום, לא רק וולדמורט היה שם. פשוט כולם היו מתים. אבא ואימא שלי הרגו כמעט את כל האויבים שלי. אין לי אויב אחד. כנראה שזה אומר שאין לי אויב. כנראה אני לא אמות אם לוולדמורט יהיה אויב חדש. אני אמות רק אם מישהו יצליח להרוג אותי."
"ליז, זה בכל זאת נורא."
"בוא. נלך לשיעור תולדות הקסם." מלמלה.

ליז העתיקה הכל למחברת תולדות הקסם. פיטר היה על סף שינה, והיא הייתה צריכה לכתוב גם בישבילו. פרופסור בינס הבין שבחיים לא יהיה מצב שכל הכיתה ערה, ולכן וויתר על הניסיון להעיר את פיטר. נראה שליז היחידה שהקשיבה. פרופסור בינס כאילו דיבר רק אליה, והיא הנהנה לו כל הזמן כדי לסמן לו שהבינה והוא יכול להמשיך. היא לא ראתה מישהו אחר שהקשיב. כל הילדים סביבה קישקשו אל מחברותיהם. ליז הרימה ידה. ופרופסור בינס נתן לה את האפשרות לדבר.
"פרופסור בינס, ספר לי על ליבת עוף החול." אמרה. הוא הנהן. וליז העתיקה הכל למחבתה.
נגמר השיעור. ליז העירה את פיטר. והם יצאו יחד למדשאות. "אז על מה דיבר פרופסור בינס?" שאל פיטר.
"על גודריק גריפינדור."
"והוא..."
"אחד ממיסדי הוגוורטס."
"אה." פיטר התיישב. הוא הסתכל על שחקני הקווידיץ'... "אני רוצה להיות אחד מהם. בערך בשנה הרביעית. רוצה להצטרף אלי?"
"אה. נראה לי שכן... פשוט צריך להתאמן הרבה."
"כן." מלמל פיטר.

הפרק הקודם		הפרק הבא