מכתבים מ-ר' ל- ה'

היי,

פרק נוסף...

תגיבו!

קריאה מהנה...

חג חנוכה שמח, וחופשה מהנה!

פרק 9: להתראות

היום האחרון ללימודים הגיע מהר משציפו. גריפינדור זכו בגביע הקווידיץ' בזכות הארי ואש המחץ שהוכח שהוא נקי מקללות. הרמיוני הייתה שקועה בדיכאון. היא חשבה על מה שעשתה, היא פשוט גרמה לרמוס לשנוא אותה.

רמוס צפה בה. הוא מעולם לא ראה אותה מדוכאת כל כך. היא נמנעה באופן קבוע ממבטו, וכשהגיע היום האחרון ללימודים והוא הבין שלעולם לא יראה אותה שוב, הוא ידע שעשה טעות כשגרש אותה ממשרדו, כשפגע בה כל כך.

זה היה השיעור האחרון בהתגוננות מפני כוחות האופל והשיעור האחרון בכלל. למחרת כולם יעלו על הרכבת הביתה. הוא הביט בה כשלקחה את תיקה, ויצאה מהכיתה. רמוס השעין את ראשו על השולחן. שוב הדמעות המזורגגות שמזכירות לו כמה הוא טעה. צעדים נחפזים גרמו לו להרים את ראשו ולמחות את הדמעות במהירות.

הרמיוני קפאה במקומה. אחרי הכול היא חשבה שהוא הלך, היא חזרה רק כי שכחה את עט הנוצה הטוב ביותר שלה על השולחן. הוא... בכה? בגללי? לא, זה לא יכול להיות בגללי, אולי בגלל שסנייפ חשף אותו 'בטעות'? הוא מפחד מתגובות של אנשים ממשרד הקסמים? של הורים? המחשבות סחררו אותה. "אתה בסדר?" היא שאלה בקול שקט. איך יכול להיות שאכפת לה ממני אחרי מה שאמרתי לה? הוא תהה. רמוס לא ענה לה. עדיף ככה הוא חשב לעצמו. היא ילדה, וגם כשהיא תהיה בוגרת יותר, היא לא צריכה לחיות עם מישהו מבוגר כל כך, או מפלצת כמוהו. "רק באתי לקחת את עט הנוצה שלי," היא הראתה לו את עט הנוצה שהרימה מהשולחן שלה. הוא הנהן והפנה את ראשו אל החלון. "אז... להתראות רמוס," היא אמרה ברוך ויצאה מהכיתה. "להתראות הרמיוני," הוא לחש רגע אחד מאוחר מדי.

הרמיוני חייכה כששמעה את לחישתו. הדמעות גלשו על לחייה בעת שעשתה את דרכה אל מגדל גריפינדור.

למחרת בבוקר, כל המזוודות היו ארוזות וכולם עלו על רכבת הקיטור האדומה.

הרכבת יצאה מהתחנה בהוגסמיד והחלה לעשות את דרכה הביתה. "הארי, מה זה שם בחלון שלך?" שאל רון. הארי הרים את מבטו והביט בכדור האפור שמחוץ לחלונו. "זה נראה כמו ינשוף." אמר הארי והוציא את ידו כדי לתפוס את הכדור המנוצה. המכתב יועד אל הארי. הוא קרא אותו וחייך. "ממי זה הארי?" שאל רון. "מסיריוס." הוא ענה בחיוך. הרמיוני סיפרה גם לו את כל מה שקרה, ומי היה סקאברס.

"מה הוא כותב?" שאלה הרמיוני ששתקה עד לאותו הרגע. "הוא כותב שהוא נמצא הרחק מפה ושהוא יחשוף את עצמו כדי שלא תהיה שמירה בטירה בשנה הבאה, הוא גם אמר שרון יכול לקבל את הינשוף הזה, כי כבר אין לו עכברוש. ודרך אגב, צדקת הרמיוני." אמר הארי וחייך אליה. "צדקתי במה?" שאלה הרמיוני בבלבול. "סיריוס שלח לי את אש המחץ, רק שהוא לא היה מקולל, כמובן." אמר הארי. הרמיוני החזירה לו חיוך. "הוא כותב עוד משהו?" שאל רון. "הוא נותן לי אישור לצאת להוגסמיד." אמר הארי בחיוך. "גדול! לא תצטרך להסתובב עם הגלימה יותר!" אמר רון. הארי חייך.

לפתע הבזיק במוחה של הרמיוני רעיון. "הארי אתה כותב לו מכתב תשובה?" היא שאלה בתקווה. "כן, אני חושב שכן," ענה הארי. "יופי, אז לפני שתשלח אותו, תן לי להוסיף משהו בעצמי, יש לי שאלה לסיריוס, קצת אישית." אמרה הרמיוני. "או.קיי..." אמר הארי במבט מבולבל. הוא החל לכתוב את המכתב.

"הרמיוני? קחי רצית לשאול אותו משהו?" הזכיר לה הארי והגיש לה את מכתבו הגמור עם עט נוצה. היא הנהנה.

הרמיוני הוסיפה שורה בסוף המכתב:

מה שלומך? אני מקווה שטוב. תוכל לכתוב לי את הכתובת של רמוס במכתב הבא שלך להארי? רק הכתובת, אני לא רוצה שאף אחד ידע שביקשתי. תודה, הרמיוני.

"הנה," אמרה הרמיוני וקיפלה את המכתב. הארי קשר את המכתב לרגלה של הדוויג. "כתוב לסנאפלס, אבל זה לסיריוס בסדר?" אמר הארי להדוויג. היא כרסמה את אוזנו בחיבה ועפה דרך החלון הפתוח בתא.

לבסוף נכנסה הרכבת לרציף תשע ושלושה רבעים בלונדון וכולם עברו אל העולם המוגלגי דרך הקיר שבין הרציפים תשע לעשר. הארי נתן לרון והרמיוני מספר טלפון, וביקש שיתקשרו אליו בקשר לאליפות העולם בקווידיץ'. רון הבטיח להתקשר ברגע שיהיו לאבא שלו את הכרטיסים.

כולם נפרדו מחבריהם ונסעו לבתים לחופשת הקיץ.

הפרק הקודם		הפרק הבא