כש"פנגטזיה" הופכת למציאות

פרק 8: מה צופן העתיד   

שבוע חלף. רוז המשיכה לעבוד במטבח עם לאפייט. הוא לימד אותה לבשל דברים חדשים כל הזמן. במקביל היחסים בינה לבין אריק הצטננו מעט, הם לא דיברו על מה יקרה כאשר יופיעו הערפדים של השליט הנשגב, למען האמת הם כמעט ולא דיברו.

פאם נכנסה אל החדר האחורי במועדון והתפלאה לראות את אריק ער ולבדו. "הילדה לא בחופש היום?" שאלה פאם. "היא כן, אבל יש לה עיסוקים חשובים יותר מלראות אותי, כנראה." אמר אריק בקול שקט. פאם לקחה מגבת והתיישבה לצדו על המיטה. "אתה חייב לנוח, הדימומים כבר התחילו." היא אמרה והחלה לנגב בעדינות את הדם מפניו. הערפדים חייבים לנוח במשך היום, אחרת הם מתחילים לדמם מהאף ומצדי הפנים ועלולים להתייבש לחלוטין. "לא אכפת לי." הוא ענה וניסה להסיט את ידה. "ששש... אל תהיה עקשן." היא אמרה והמשיכה בפעולותיה. אריק נאנח.

בינתיים רוז סיימה משמרת נוספת. העוזר של לאפייט, טרי, לוחם צבאי לשעבר, לא הגיע לעבודה כי סבל מהתמוטטות עצבים נוספת. הלחימה בקרב השפיעה עליו מאוד קשה מבחינה נפשית. רוז נאלצה לקחת משמרת ביום החופשי שלה כדי שתוכל לעזור ללאפייט.

"אני מצטער חמודה. אבל לאפייט לא יכול היה לעבוד לגמרי לבדו במטבח." אמר סאם. "זה בסדר, אז פספסתי יום חופש אחד, זה לא נורא." אמרה רוז. סאם שילם לה את המשכורת של אותה משמרת, ונשק על מצחה. "שיהיה לך המשך יום טוב." הוא אמר. "גם לך." היא ענתה בחיוך. "ביי לאפייט, ביי סוקי." היא נפרדה מהם ויצאה.

רוז עשתה את דרכה אל חדרה השכור. היא צריכה מכונית, מכונית משלה. אולי ג'ייסון ידע היכן היא תוכל לקנות מכונית במחיר זול? היא תהתה. לא, כנראה שלא תוכל לקנות פה, כנראה רק בעיר היא חשבה.

דפיקה על הדלת הבהילה אותה ועוררה אותה ממחשבותיה. "מי שם?" היא שאלה בחשש. "אריק." נשמע קולו המוכר. לפתע היא נזכרה. זה היה היום החופשי שלה, היא הייתה צריכה להיות עם אריק אבל שכחה להגיד לו שלא תוכל להגיע. היא מיהרה לפתוח את הדלת.

"סליחה." אמרה רוז מיד. אריק נכנס והיא סגרה אחריו את הדלת. הוא הביט בה. "אני שכחתי להגיד לך, לאפייט היה זקוק לי במטבח, העובד הקבוע לא הגיע והוא לא יכול היה לעבוד לגמרי לבדו." הסבירה רוז. "לא חשוב." מלמל אריק. היא ליטפה את פניו. "כן חשוב. הייתי צריכה להודיע לך שאני לא באה. הבטחתי לך שימי החופש שלי שמורים לך." אמרה רוז ונשקה על לחיו תוך שהיא מחבקת אותו. אריק עצם את עיניו ופלט אנחה.

"לא נחת כמו שצריך נכון? חשבת שאני לא רוצה לבוא." אמרה רוז. "לא היית חושבת ככה במקומי? אחרי שהמצב בינינו נהיה קריר כל כך?" שאל אריק והביט בעיניה. "אולי הייתי חושבת ככה במקומך, אבל לא הייתי בודקת מה הסיבה להיעדרות כמו שאתה באת לבדוק, כך שבכל מקרה אתה צודק." היא אמרה בחיוך. הוא נשק לשפתיה בעדינות. "אתה נראה עייף, רוצה לנוח איתי קצת? אני גמורה לגמרי." היא הציעה. "מאוד, אבל המיטה הזאת לא נראית לי, היא לא תתפרק?" אריק הקניט אותה בגבה מורמת. "אם לא תיזהר אני אבדוק אם אתה מתפרק." היא הזהירה. אריק צחק וכיסה את פניה בנשיקות. רוז צחקה וכרכה את זרועותיה סביבו.

הם עמדו מחובקים זמן מה. "אז מה דעתך? נלך לישון?" שאלה רוז. "כן, אני חושב שכן." אמר אריק ופלט פיהוק. הם נכנסו אל המיטה ואריק הניח את ראשו על חזה. רוז חיבקה אותו ועצמה את עיניה. שניהם היו מותשים ושניהם שקעו בשינה ברגע שבו נכנסו אל המיטה.

ימים נוספים חלפו עד לאותו הלילה בו נכנסו מספר "אנשים."  לבושים בחליפות שחורות. כל הערפדים ובני האנוש שהיו במועדון באותו הרגע, נסו על נפשם. רק אריק, פאם ורוז נותרו במקומם. "האנשים"- ערפדים בחליפות שחורות, כחמישה במספר, נעמדו בשורה וראש החוליה צעד לפנים. "אני מחפש את אריק נורת'מן, השריף של האזור הזה." אמר הערפד. "זה אני." ענה אריק. ידו אחזה בחוזקה בידה של רוז. "השליט הנשגב מזמן אותך למשפט כאחראי לבת האנוש שברשותך ובגין אי מניעה של רצח ערפד בידי בת האנוש שלך." אמר הערפד. "בסדר, אני אבוא אתכם." אמר אריק והרפה מידה של רוז. "עליך להביא אתך את בת האנוש שלך ואת הצאצא שלך." אמר הערפד. "לא!" מחה אריק. "אני אבוא לבד, שתיהן נשארות פה!" הוא קבע. "אם לא תביא אותן אתך אנחנו ניקח אותן בכוח." ענה הערפד.

"אריק." לחשה רוז. הוא הפנה את ראשו והביט בה, עיניו היו מלאות פחד. "יהיה בסדר, אתה הבטחת זוכר?" היא לחשה לו ואחזה שוב בידו. הוא הנהן והעביר את מבטו אל פאם. היא הנהנה אליו. "בסדר, נלך." אמר אריק בכניעה.

הם נכנסו אל מכונית שחורה אטומה ויצאו אל מקום מושבו של השליט הנשגב בלי לדעת מה צופן להם העתיד.

שנה טובה ומתוקה

וחג שמח לכולם! 

הפרק הקודם		הפרק הבא