All We Are

פרק 7:

שבוע כבר חלף ומר המסתורין לא שלח שום דבר.

היום הרמיוני ורון היו צריכים לחזור מהחופשה שלהם בבולגריה, חיכיתי להם בהשתוקקות התגעגעתי לחברי, מעל לחודשיים לא ראיתי אותם והיום סוף-סוף הם היו צריכים לחזור. הבטתי לעבר הדלת כאשר שניהם נכנסו למשרד מחויכים, הרמיוני רצה לעברי וחיבקה אותי, חיבקתי אותה חזרה ואז פניתי לעבר רון ללחיצת יד שנגמרה גם כן בחיבוק. "איך היה?" שאלתי אתכם.

"כיף" רון אמר ושאל "איך היה בלעדינו? הסתדרת?".

"סוג של" עניתי בחיוך.

"מה היו הצרות?" הרמיוני ישר שאלה.

"דל,עבודה, איגל, אותו הדבר בעיקרון" עניתי מריץ את החלק מהר, לא יכולתי לשקר לחברי אבל לא יכולתי גם לספר להם על זה, מה שפשוט נותר לי לעשות היה להריץ את החלק הזה מהר!

"אז ב-" רון פצה אך נקטע על ידי הרמיוני ששאלה או יותר נכון להגיד-קראה "איגל!?".

"מה אתה יודע?" רון שאל.

"הרבה" עניתי ובמהירות אמרתי "בואו נצא היום, אולי נזמין את דניאל וג'יני".

"כן זה" רון מלמל "איך הבן דוד הזה שלך מתייחס אליה?".

"יותר מדי טוב לטעמי" עניתי "ואפילו לטעמה" הוספתי במהירות, כל מה שהיה לי חסר זה רון במוד נקמני.

"אוקי" הוא נשמע רגוע פתאום. הוא בהחלט נהנה מהסיטואציה הזו.

"אז הארי... מתי אתה מסיים היום?" הרמיוני שאלה בחיוך, רוצה להתעדכן ככל הנראה ולצאת לבלות באיזה פאב.

"בשבילכם עכשיו" אמרתי.

"אז אני תכף אחזור אתעדכן קצת במה שפספסתי ואחזור" הרמיוני ענתה.

"נו פרובלמוס" אמרתי כאשר התחלתי לסדר את שולחני. הרמיוני יצאה מחייכת.

"היא חיכתה שנחזור כבר" רון ענה.

"הרמיוני אוהבת את לונדון, זה עושה לה טוב להיזכר בחיים המוגלגים שלה" עניתי לו.

"אני יודע" הוא אמר בחיוך והביט על הדלת.

"מה מטריד אותך לגביה?" שאלתי.

"אני רוצה להציע לה נישואים" רון אמר.

הבטתי בו מעט מופתע ועם זאת שמח שהגיע סוף-סוף למסקנה הזאת. "אז קדימה, חיכיתי שתגיע למסקנה הזאת".

"הבעיה היא, שאני לא בטוח שהיא תסכים..." הוא מלמל.

"לפי דעתי היא תסכים" עניתי בחיוך "אתם יוצאים כבר הרבה זמן יותר מדי כבר תחת ההגדרה של יוצאים".

"אתה חושב?" הוא שאל.

הנהנתי לעברו בחיוך.

"אז מה איתך? יצאת עם מישהי?" הוא תהה.

"כן ג'קלין, הבחורה מהמשרד של התיקים האישיים" עניתי.

"ו..?" הוא שאל.

"ו... כלום, זה לא עבד..." עניתי והתחלתי לאסוף את הדפים על שולחני.

"אתה צריך לשכוח ממנה" הוא אמר.

"הלוואי וזה היה כזה פשוט..." אמרתי.

"זה יכול להיות" רון אמר "זה רק שאתה לא מוכן לשכוח ממנה, הרי שנינו יודעים שהיא רוב הסיכויים מתה-"

"תגדיל את הסיכויים" קטעתי אותו.

רון הביט בעייני היטב ואמר "מי עוד יודע?".

"לא פה" עניתי בחדות "לא עכשיו".

~~~~~~~~~~~~~~~~

ישבנו שלושתנו סביב הדלפק שבפאב, כל אחד מאיתנו אוחז מיץ דלעת- עכשיו אתם לבטח תוהים? למה אתם לא חוגגים עם אלכוהול?

ובכן כל אדם שנחשף לפרטים שאנחנו נחשפים יודע שרוב הדברים הרעים חייבים להכיל איפה שהוא אלכוהול.

"אז, מה אתה יודע?" רון שאל.

"היא חייה ונושמת... ראיתי אותה במו עייני, דיברתי איתה ואני יודע איפה היא" אמרתי.

רון הנהן בעוד הרמיוני שאלה "ועדיין משהו לא מסתדר, נכון?".

הנהנתי "פתחו ועדת חקירה סביבה... היחידה שלך- חקר אוכלי מוות. איגל בקטגוריה" עניתי.

"מה?!" הרמיוני קראה "אבל מתי? אני לא נתתי על זה אישור!".

"אני יודע, חשבתי ככה." אמרתי ולקחתי לגימה מהשתייה שלי. "לכן התחלתי לחפש אחרי חוק שמאפשר לפתוח ועדה שכזו- זה היה חייב לעבור דרכך" עניתי.

"מי מנהל את הועדה הזו?" הרמיוני שאלה.

"אליס ברוקס" עניתי.

"מעולם לא חיבבתי אותה..." הרמיוני הודתה.

"את צריכה לדרוש ממנה לסגור אותה, הבעיה היא למצוא תירוץ." עניתי לה.

"כל הנתיבים גרמו לנו להאמין שאיגל מתה, זו לא בעיה לגרום גם לברוקס להאמין" רון אמר.

"יש משהו במה שאתה אומר..." אמרתי.

"צודק" הרמיוני הסכימה "עבר שמכיל התאבדות, היעלמות לא ברורה,סטרס,כישלון, נפש חלשה, האהבה נכזבת" הרמיוני אמרה ומלמלה את האחרונה.

"מה שגם, אני לא יודע כמה אליס יודעת על הקשר שלנו איתה... אם היא יודעת מה שכל הסביבה נוטה להאמין היא תחשוב שאנחנו שואפים לנקמה. אם היא יודעת יותר, היא יודעת שאנחנו נעזור לה להתחבא- להיעלם".

"הבעיה שזה מעלה את החשד של אנחנו יודעים איפה היא" הרמיוני אמרה.

"מי אמר שאנחנו לא?" שאלתי.

הרמיוני נתנה בי מבט מעט המום כאשר פתחה את פיה ואני קטעתי אותה "היא מסתתרת תחת זהות חדשה- קת'רין סמית'... מוכר לכם?" שאלתי.

"נשמע מוכר..." רון אמר.

"היא מנהלת מחלקת טראומה בקדוש מנגו... המחלקה החביבה על הנפגעים שלנו" אמרתי לוקח לגימה בעוד הברמנית התקרבה לעברנו.

"תרצו משהו יותר... כבד?" היא שאלה.

"לא תודה" עניתי לה בחיוך. "בכל אופן, מלבד זה, אני נוטה להאמין שעוקבים אחרינו, זו תהיה טעות חמורה אם לא- הרי מי היו המקרובים הכי גדולים שלה? שהם לא אוכלי מוות" פניתי אליהם שלושתם ידעו את התשובה- זה היינו שלושתנו.

הרמיוני הייתה הראשונה ששברה את השתיקה ושאלה "אם אתה גילית את כל זה, מי אמר שהוועדה לא תגלה?".

"לי יש יתרון על הועדה- מבלי לזלזל ביכולותיה, אני מכיר אותה יותר טוב מכל יצור חי- להזכירכם אבא שלה לא חי, לקח לנו 3 שנים לגרום לעולם להאמין שהוא מת".

"זה לא מספיק" הרמיוני אמרה "כי עם היכולת הזו לא הצלחת עד עכשיו, מה אתה מסתיר?" היא שאלה דוחקת אותי לפינה.

"נתקלתי בה לפני זמן מה" אמרתי להם שניהם הביטו בי הצבע בורח מפניהם.

"איך היא?" הרמיוני שאלה "היא בסדר?".

"אני לא יודע בדיוק, היא די הכחישה את מי שהיא. אבל זו הייתה היא הרמיוני, ראיתי את העיניים שלה, היה לה את הצמיד והיא החזיקה את הטבעת שנתתי לה! זו הייתה הטבעת אירוסין שאני נתתי לה!" אמרתי ביותר התלהבות, מרגיש איך הדמעות עולות אצלי- איך המעבר חזרה לעבר משפיע גם עלי.

הרמיוני הנהנה ואחזה דמעות בעיניה, רון בא לעברה וחיבק את מותנה. אני אחזתי את ידה- רק אני ורון באמת ידענו על כמה איגל והרמיוני היו קרובות, הן היו חברות הכי טובות עד אשר איגל החליטה להיעלם.

הרמיוני  חייכה לעברנו ואמרה "אתה צריך להיפגש איתה, להתריע לה על הכול. לדבר איתה על הכול, להסביר לה שהיא בסכנה... לעזור לה להסתדר ולהיעלם שוב".

"זה מסוכן... אנשים גדולים מאיתנו מעורבים. אני מפחד להכניס את דל לתוך זה" אמרתי לה.

הרמיוני הנהנה ואמרה "אז אני אעשה את זה".

"לא!" רון ישר קפץ "אני לא מוכן לזה, אתם שניכם מעורערים ולא בטוחים. זה מסוכן, היא הסתדרה עד עכשיו בלעדינו, למה שלא תמשיך? היא החליטה להיעלם הארי! אנחנו לא מחזירים אותה...".

הברמנית כחכחה בגרונה ואמרה "יש לכם פתק, מהבחורה בקצה הבר". הברמנית הצביעה על בחורה עם עיניים כחולות- אותן עיניים כחולות. הבטתי לעבר הבחורה שלקחה לגימה מהמשקה שלה, היא הביטה לעברי והרימה את הכוס מעלה לאחר מכן לגמה בשנית.

הרמיוני הביטה גם כן, אך לא הבינה מי זאת- שערה חלק ובלונדיני, משקפי ראייה מדומות על עיניה והיא לבושה בחולצה רחבה וקרועה ובשורט- לבוש שכל כך לא התאים את מי שהיא.

פתחתי את הפתק והיה כתוב בו:

תתרחק, הם לא יהססו...

          אל תשכח יש לך ילדה קטנה.      [רידל].

הבטתי את מבטי אליה, היא חייכה לעברי וקמה מהכיסאה פונה אל מחוץ לפאב, רגע לפני שיצאה הסירה את משקפיה ואמרה ללא קול "התגעגעתי אליך" ואז יצאה פונה לדרכה.

הרמיוני ורון בהו בי ורון שאל "אז בחורות רחוב זה הקטע שלך?".

"אני לא בטוח שכל הבחורות רחוב כותבות את זה" אמרתי ונתתי להם לקרוא, הרמיוני הביטה בי ושאלה "זאת הייתה היא?".

הנהנתי ורון אמר "וואו, היא טובה" הוא אמר והושיט לי בחזרה את הפתק, העפתי בו מבט אחרון ודחפתי אותו לכסי.

"היא תמיד הייתה" אמרתי וחייכתי לעברו ,לקחתי לגימה מהמשקה שלי  ואמרתי להם "טוב אני הולך לדניאל וג'יני, דלאניי עדיין אצלם".

"אוקי" הרמיוני אמרה, עדיין מופתעת. "רק רגע לפני שאתה הולך... מחר תביא את דלאניי לעבודה, אני התגעגעתי לקטנטנה".

"בכיף" אמרתי לה. קמתי על רגליי ופניתי החוצה. בחוץ ראיתי את בחורת הרחוב פוסעת לה.

הפרק הקודם		הפרק הבא