החיים ללא וולדמורט- שנה א'

הארי ישב על המיטה בפינת חדרו, מכין בעצב את שיעורי הבית שלו בשיקויים. הוא עדיין חשב על אביו, ואפילו לא ידע איפה הוא. בזמן שהארי ומולי חיכו לאביהם, לילי נראתה ונרגזת מיום ליום. היא מלמלה לעצמה מילים בחרש לעתים קרובות, והתנתקה מן ילדיה ומטלותיה.
הארי ומולי האומללים, ישבו ליד החלון הגדול שבסלון, עם ספל של שוקו חם וצפו בגשם הזלעפות שירד בחוץ. לא ככה הם דמיינו את חופש חג המולד.
הארי ומולי רצו להקים מלחמת כדורי שלג נגד אביהם, לקום מאוחר בכל יום עם ספל של שוקו או תה מהביל ליד המיטה, הם רצו חג מולד שמח, אך מפני שג'יימס עזב, שום דבר לא היה שמח.
הארי אפילו שכח ממשחק הקווידיץ', ולא טרח להתעדכן בתוצאותיו.
ככה עברו רוב ימי החופשה, בדיכאון רב וחוסר מעש עד שיום לפני הלימודים נשמעה דפיקה בדלת.

טוק טוק טוק .נשמעה הדפיקה העמומה על דלת עץ האלון העבה, והארי מיהר לפתוח את הדלת.
"היי!" אמר סיריוס, מחבק את הארי ומחייך לעבר הבית.
"כולם עייפים הא ?" שאל סיריוס עדיין מחייך. לילי התקרבה אליו, מחייכת חיוך מאולץ.
"לא עדכנו אותך במה שקרה?" שאלה לילי, מוחקת את חיוכה.
"מה, שהארי חוזר להוגוורטס ? אני יודע, פשוט לא היה לי זמן לבוא לכאן, פשוט.... לא משנה... איפה ג'יימס ?" הוא שאל, משנה נושא.
"ג'יימס עזב. היה לנו ריב ואני מקווה שהוא לא יחזור יותר." אמרה לילי, מזעיפה את פניה העייפים ואדומים.
"חשבנו שהוא הלך אליך." אמרה מולי שהופיעה מאחורי לילי.
"לא, לא שמעתי ממנו בכלל... מעניין לאיפה הוא הלך.. אולי ל... לא משנה... אז... ארגנת הכול הארי ?" שאל סיריוס, שוב משנה נושא.
"כן. ואתה יודע איפה אבא?" שאל הארי.
"לא" אמר סיריוס, אחרי היסוס קל.
סיריוס נשאר אצלם עוד שעה בערך, שתה בירצפת ושוחח עם הארי על קווידיץ') הארי הבין שפאדלמיר יונייטד ניצחו 500-230 באותו משחק שהחמיץ.(
כשהלך פנה לומר להארי משהו, אבל ויתר, והתעתק לביתו.

עשן סמיך הציף את רציף תשע ושלושה רבעים, והקטר שרק בקול.
הארי העלה את מזוודתו לקרון השלישי, רץ לחבק את אמו ולהיפרד ממנה וממולי וחזר לרכבת.
עשרות תלמידים התרוצצו סביב הארי, אך הוא לא שם אליהם לב בכלל. הוא רק חשב למה ג'יימס לא נפרד ממנו. תמיד היה ביניהם קשר חזק, יותר מקשר רגיל של אב ובן.
תלמיד שלישית נתקע בכתפו של הארי, והעיר אותו מחלומו בהקיץ בזמן שפלט "סליחה" מהירה והמשיך לאיפה שרצה להגיע.
הארי מצא את רון יושב עם דראקו בתא שהיה ריק מלבדם ונכנס.
"מה קורה הארי?" שאל דראקו.
"הכל חרא." אמר הארי, מדוכא.
"אוי נו.. אז מה אם חוזרים ללמוד ? יש קווידיץ' והכל..." ניחם אותו רון.
"לא בגלל זה" אמר הארי, וסיפר להם על אביו.
"הממ... באסה." אמר דראקו, בפרצוף עקום.
"נפלא איך שאתה מנסח את זה... פשוט אמן המילים!" אמר הארי בחיוך קלוש, ורון צחק בפינת התא.

כאשר הגיעו לתחנת הוגסמיד, לא חיכו להם הסירות. כרכרות נסעו במעגלים, לא רתומות לכלום.
הארי, רון ודראקו עלו על הכרכרה, בה היו כבר לבנדר בראון ופרוואטי פאטיל, שריכלו כמו זקנות משועממות.
הכרכרה החלה לנוע ועברה דרך יער ושערי ברזל כבדים. כאשר ראו את דלתות הטירה הפתוחות הכרכרות נעצרו והתלמידים ירדו מהן.
הם התקדמו לעבר האולם הגדול, ששולחנותיו היו עמוסים במאכלים כמו תמיד והתיישבו לאכול.
הארי הסתכל אל עבר שולחן הסגל וראה שדמבלדור, מקגונגל וסנייפ חסרים.
הוא חייך לעצמו בתקווה שסנייפ ייפגע או נפגע ממשהו והתחיל לאכול.

למרות שהמצב השתפר, הארי ידע שמשהו לא בסדר. וזה משהו שקשור למקגונגל ולסנייפ, ולאדונה של מקגונגל, שתכף הוא יגלה מי זה.

---

תגובות

---

מצטער שיצא בכחול.. פשוט הבטא שלי... לא סתם, מקווה שזה לא מפריע...

---

שוב קרדיט לאבי על הבטא

הפרק הקודם		הפרק הבא