אני לא דמבלדור. אז מי לעזאזל?

ואו הגעתי לסוף אלוהים. אז אולי זה היה פאנפיק מאולתר קצת ומדי פעם חרטטתי משהו בשתים עשרה בלילה, אבל אף על פי כן אהובי הרחק מלבך כל מחשבת פחד בעתה (נא לקרוא את זה במנגינת דע בני אהובי של שולי רנד), בקיצור אני נרגש לסיים את זה סוף סוף למרות שקשה לומר שזה פאנפיק מושקע.

אממ וואבה לאבה דאב דאב. מי שלא קופץ אדום. 

רולינג מה המצב? אל תדברי אלי בטונים האלה, תודה. תירגעי בבקשה. 

אם יש לזה משמעות כלשהי , אני מקדיש את הפרק האחרון לאין. שמות. פנויים. שהגיבה בהתמדה וקראה כל פרק , לכינוי בעברית. (וכמובן טוביהה ויהודה, זה מוזר לקרוא לכם בשמות פרטיי)

"אז אני באמת מצטערת" פרופסור מקגונגל סיימה את דבריה ושתקה.לללכללכ

נראה שאם הוא הציל את העולם אז כולם סבבה איתו. הוא קם מכסאו "זה בסדר" הוא אמר לה "עכשיו השאירי אותי לבד"

המכשפה הזקנה נראתה עייפה מאוד, היא פנתה לצאת ואז עצרה בגבה אליו "תודה לך אה – ג'ק" היא לחשה ויצאה.

הוא נאנח, והתיישב על כיסא שר הקסמים. סוף סוף קצת שקט, עיניו נעצמו מאליהן.

כל הכבוד, נערי. הוא שמע לפתע בראשו.

הוא התנער בבהלה למראה פוקס עומד מולו עם משהו שנראה כמו חיוך.

לעזאזל איתך הוא שידר לפוקס אתה לא יכול לעשות את זה ביותר עדינות?

יש לי מסר אליך מאלבוס דמבלדור, ואז עוף החול הבהב ועטף אותו בכנפיו שבערו לרגע.

-----------

חשוך. מערת אבן. אור אפלולי כתום נובע מכדור בדולח תלוי מהתקרה. מים מפכפכים היכן שהוא מאחוריו.

 איפה-?

"הארי?" הוא הסתובב וראה את טרלוני-הרמיוני מאחוריו, מה היא עוש-

 פוקס רפרף על כדור הבדולח הזוהר, שנפל אל הרצפה בקול נפץ חזק, הארי-אניגו קפץ אחורה אינסטנקטיבית.

 עשן סמיך יצא לאט מהכדור עד שהפך לצורת אנוש. מה.

 "דמ- דמבלדור?" הרמיוני נשנקה מאחוריו.

 דמות העשן חייכה והביטה ישירות בו "הצלחת הארי, ידעתי שתצליח"

 "אוקי אוקי" הוא אמר ושאף אויר "אתה רוצה אולי להסביר לנו דבר או שתיים?"

 "זה מגיע לכם" דמבלדור הנהן "הכל התחיל כשנואשתי מלנצח את אדון האופל, אך או אז שמעתי נבואה, נבואה על ילד שיביס את אדון האופל, אך בעיה קטנה היתה -הילד הזה לא היה קיים, אז- 

-------

זה היה מטורף. "אתה היית מוכן למחוק את התודעה שלך רק כדי לייצר את התנאים המוכרחים לאיזו נבואה מזורגגת? מה אם זה לא היה עובד? מה אם הנבואה לא התכוונה לזה?"

 "אבל זה עבד, הלא כן?" הזקן הערפילי חייך.

 "אה.." שום מחשבה לא עלתה בראשו "מה יקרה אותנו עכשיו? אתה לוקח את הגוף שלך חזרה?"

 "בקשר לזה" דמבלדור כיווץ את מצחו "אני לא באמת חי, כל זה -" הוא החווה בידיו על העשן והאורות "-זה רק כישוף מתקדם שנועד לשמור את הזכרונות שלי לחצי שעה מרגע ניפוץ הבדולח"

 "אז אחנו אמורים להישאר בגופים האלה לנצח?"הרמיוני שאלה, מעט רעד בקולה.

 דמבלדור חייך בעליצות "גם לזה התכוננתי" הוא הצביע לכיוון פוקס "הוא ייקח אתכם למקום מכושף ועתיק יומין, יש שם שיקוי עוצמתי דמוי פולימיצי" הוא אמר "ניתן לשנות את גופכם למה שתרצו, אפשר להשתמש בזה רק פעם אחת" לפתע דמותו של דמבלדור נהייתה שקופה מעט יותר.

"אז... זהו? אתה הולך?" הארי שאל.

"נראה שהגיע תורי רבותי" הוא אמר והחל להתפוגג "שמור על פוקס בהעדרי" ונעלם כשקריאת "להתראות" עוד מהדהדת ברחבי המערה. רק קול פכפוך המים נשמע עכשיו.

"אה..." הוא כחכח לדממה.

---------

"מנורבגיה אמרתם?" שאלה שוב המנהלת מינרווה מקגונגל, יושבת בצד השני של השולחן.

הנער הגבוה, הנהנן מסיט קווצת שיער שחור מעל עינו.

"טוב , ברוכים הבאים" היא חייכה אליהם בחום "מגדל גריפינדור נמצא ממש שם" היא הצביעה לכיוון מסוים מחוץ למשרדה.

"תודה" חייכה הנערה , קמה כשיערה הזהוב מתבדר אחריה "אתה בא, אה - סנופקין?"

סנופקין? לעזא- "כן" הוא חייך חיוך מלא שיניים "אני בא, סנורקה". היא פערה את עיניה וסיננה משהו.

--------

"אתה יודע שנצטרך להישאר עם השמות המפגרים האלה?"

הוא הנהן בשתיקה, ממשיך לצעוד לצידה. חיוך קטן עולה בצד פניו, סנופקין דווקא סבבה.

לפתע הנערה זהובת השיער נעצרה "לעזעזל. שיעור שיקויים. זה בקצה השני של הטירה"

"אל דאגה, גברתי" הוא אמר בקול רשמי והרים את שרביטו רב העוצמה, כלי הנשק החזק ביקום, ואז שידר בראשו פוקס? יש מצב לאיזה ג'סטה?

----

😭

הפרק הקודם		הפרק הבא