מציאות ודימיון - העלאה מחדש

סקורפיו הסתכל הנחש שהיה על הכיור. זה היה כל כך קל... ועם זאת, הוא עוד לא עשה זאת מעולם...
"היפתח!", הוא לחשש.
הברז נשאב אל הקרמיקה, ובמקומו יצא באיטיות צינור ברוחב אדם. ההתרגשות גאתה בליבו של סקורפיו.
הוא היסס מעט. לאחר כמה רגעים החליט להיכנס. הוא הכניס את גופו לצינור בחשש, ולפני שהספיק לעשות משהו הוא התחיל להחליק.
"אהההההה!!!!!!!", הוא צרח בבהלה.

סקורפיו התגלש מטרים רבים מטה עד שנחת. הוא ירד עד מתחת לאגם; הוא הרגיש זאת. הרצפה היתה "מרופדת" בעצמות, וזה מספיק בעצמו כדי לגרום בחילה, וכשזה מצטרף לעומק בו הוא נמצא...
הוא השתדל להתגבר על בחילתו ולהתקדם.
סקורפיו הדליק את שרביטו וצעד קדימה בחשש. לאחר כדקה הבחין בנשל שהיה שם עוד בפעם הקודמת שחדר הסודות נפתח, ונרתע בבהלה.
משהבחין שאין זה נחש אלא רק נשל, המשיך לצעוד.
"הכי חשוב - להתקדם!", הזכיר לעצמו.
הוא נתקל מייד במחסום - המפולת שיצר לוקהרט. הוא ידע שיש איפשהו פתח בקיר, והתחיל לחפש אותו.
לאחר שצעד כמה זמן, נתקל סקורפיו בקיר המערה; כנראה שהוא צעד לכיוון הלא נכון. הוא פנה לאחוריו והמשיך לחפש את הפתח. כעבור כמה זמן מצא אותו.
הוא עבר בפתח בזהירות וניסה לדרדר כמה שפחות אבנים.
סקורפיו נאנח בהקלה - הוא עבר את זה. הוא המשיך להתקדם, עד שנתקל בכניסה לחדר שבו ניצב הפסל של סלאזר סלית'רין. מולו ניצבו שני נחשים מלופפים אחד סביב השני. שוב אותה ההרגשה. כמה שזה קל... אבל בכל זאת - זו הפעם השנייה בלבד שהוא עושה זאת... הוא הרגיש קצת כאילו הוא עומד לפני רצח - רצח של משהו בבטנו.
"היפתחו!", לחשש סקורפיו.
הקיר התבקע, ושני הצדדים התרחקו זה מזה באיטיות. סקורפיו הסתכל על הקיר בהתפעלות.
רק לחשוב שאת כל זה עשה קוסם אחד בעזרת קסמים, והוא היה צריך להיזהר משלושה קוסמים אחרים, שלא יראו אותו...
סקורפיו הקדם בחשש, ואז - הפסל המפואר של סלאזר סלית'רין הופיע מול עיניו.
הוא התקרב אל הפסל ונעמד מולו. הנה זה מגיע שוב. כל כך קל... אבל זאת רק הפעם השלישית שלו...
סקורפיו התגבר על ההרגשה ולחשש:
"דבר אליי, סלאזר סלית'רין, הגדול מבין ארבעת המייסדים...!"
פיו של הפסל נפער, ונחש ענק יצא מתוכו, בעודו מכבה את עיניו כך שלא יזיקו למי שקרא לו.

***

ג'ק הגיע לדלת השרותים ופתח אותה בתנופה. הוא הסתכל סביבו. הכל היה כרגיל, חוץ מהעובדה שלא היה רטוב. הוא בדק את התאים וגילה שהם ריקים; תא אחד לא נפתח, אך ג'ק, שהיה בטוח שאף אחד לא מתפנה כאן - בטח שלא בשעה כזאת, הסתכל פנימה מהתא הסמוך. גם התא הזה היה ריק.
רוח רפאים נכנסה דרך הדלת והבהילה את ג'ק.
"מי אתה - אה, סליחה, מי את?", שאל ג'ק בחומרה. "אני השרת של בית הספר", הוסיף כבדרך אגב.
"מירטל".
"מי השמיעה את הצרחה?", שאל ג'ק, בישירות. בדומה לאביו, לא אהב להיות מנומס.
"אני לא יודעת", נעלבה מירטל, "רק שהוא היה בן, ו... אני כמעט בטוחה שהוא לא יצא מפה".
"ספרי לי כל מה שקרה מאז שהוא נכנס", פקד ג'ק.
מירטל לא אהבה את הפקודות האלה. היא נכנסה לתא שלה בהתעלמות מוחלטת מג'ק, ופרצה בבכי. זה היה התא הנעול. ג'ק, שנולד לסקיב ולמוגלגית - היה כמובן מוגל, ולא ידע לפתוח את הדלת בקסמים.
"היא בטח סתם קישקשה, תינוקת שכמותה", חשב ג'ק לעצמו בעצבנות, ופנה לצאת ולהמשיך בסיורי הלילה שלו. על החיפושים אחר הצווח או הצווחת הוא וויתר.

***

אלבוס גמר את הספר של מארק. הוא פיהק והתרומם ממיטתו, בכוונה לשים את הספר על השולחן הסמוך למיטתו של מארק. כעשחזר למיטתו גילה שסקורפיו עוד לא חזר, למרות שיצא לפני כחצי שעה. אם כך, כנראה סקורפיו לא הלך לשרותים.
אלבוס חשב מעט, ואז הוציא ממזוודתו קלף ריק. הוא תפס את שרביטו ואמר:
"הנני נשע בזאת חגיגית כי אני מחפש צרות".
הוא חיפש את הדמות שנושאת את שמו של סקורפיו בכל הקומה, אך לא מצא אותה.
אלבוס עבר לחפש בשאר הקומות, אך סקורפיו לא היה על המפה. הוא ניסה שוב, ביתר דקדקנות. את סקורפיו - לא מצא, אך הוא ראה את ג'ק פילץ' ממהר לכיוון שירותי הבנות שבקומה השנייה, ורעיון מטופש עלה במוחו.
"לא יכול להיות", הוא חשב לעצמו, אך לא מצא הסבר למה לא. מרוב בהלה על עצם המחשבה, אלבוס לא חשב על כך שסקורפיו כנראה איננו לחשנן.
אלבוס ירד לשירותי הבנות בקומה השנייה המהירות האפשרית.

דלת שירותי הבנות נפתחה וכמעט שפגעה באלבוס. הוא נעמד מאחוריה כדי לא להיחשף. ג'ק סגר את הדלת ונעמד במקומו בהפתעה.
לאחר רגע התעשת ואמר בכעס:
"זה היית אתה! אתה בא איתי עכשיו  אל המנהל, ומסביר לו למה אתה מחוץ למיטה, ומדוע צווחת אחרי חצות, ועוד היית בשירותי הבנות!", לאחר רגע הוסיף: "ונוסף על כך 50 נקודות יורדות מגריפינדור!"

***

"בשלב הזה תוכלי להסתיר מידע זה, אך התכונני לכך שבהמשך נדרוש אותו ממך", אמר רגני, "והיכן היא גרה?"
"אישה שלא רוצה לומר את שמה המלא, תרצה לומר את כתובתה?", שאלה ריטה בהיגיון.
"ייתכן שלא, אך אני דורש שתמסרי לי מידע זה. חבל שתסתבכי עם הסתרת מידע ממשרד הקסמים", ענה לה רגני.
ריטה החווירה.
"לא אוכל לגלות לך", אמרה בקול שקט ורועד.
"אם כך, אני חושב שאוכל לעזור לך", אמר רגני.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא