החיים שאחרי- הארי פוטר

הפנתרה השחורה שביער אלבניה בהקה לאור הירח המלא, ללא חשש מאנשי הזאב שכנראה אורבים באזור, שהרי היא חזקה בערך כמוהם.

היא זכרה כמה פחד ואימה זרעו אנשי הזאב בעיירה שלה, מכתש גודריק. אנשים היו מסתגרים בבתיהם, המוגנים בקסמים רבים וקמעות שונים. באזור לא ארבו אנשי זאב רבים אך האנשים נתמלאו פחד רב מהם בליל הירח המלא.

פעם אחת בתקופת חייה, אדם זאב הצליח לפרוץ לאחד הבתים. זה היה מחזה נורא; הכל היה קרוע ולא בנוזל הסמיך האדום והצמיגי. את שיירי ארוחתו של איש הזאב, קברו בבית הקברות, ועל המצבה נחרט: 'ניקולאס פלנסקרוט. נטרף על ידי איש זאב.'. מאז ההגנות בכפר התחזקו.

עכשיו, היה זה ליל ירח מלא אפלולי ביותר. הערפל הסמיך אפף את הקרקע , והקור נגס בעורה המבריק של הפנתרה השחורה האצילית.

כבר חודש שהיא מתנהגת כפנתרה לכל דבר; אוכלת בשר חי בציד, שואגת ויותר מכל רצה.

היא הרגישה חסרת אונים בתור חייה. לא כי לא היה לה הכוח לעשות כרצונה, ממש לא. היא לא הרגישה בשליטה.

בשניה שניצת בראשה הפתח לתיאוריה שלה לחזרה לדמות אדם, היא שמעה זאב מיילל בעוצמה.

הקול הנוהם התקרב עוד... ועוד... ועוד... ונבח.

היא נעצרה ופלטה נהמה. היא הסתובבה לאחור והזאב נרתע. זה לא היה איש זאב. זה היה זאב רגיל.

ואולי?

הזאב השתנה לאדם; האף התכווץ, הרגליים התקצרו, השערות כאילו חזרו למקומם.

"מה קרה לך יקירתי? את לא יודעת כיצד לחזור לצורת אדם?"אמר האיש במבטא שהזכיר לה משהו. היא לא הייתה רגילה לנימוס כזה כבר זמן רב. נורת אזהרה היבהבה בראשה, אך היא בחרה להתעלם; והינהנה.

"את בטח תוהה איך אני יודע שאת אנימגוסית. טוב זו תכונה שעוברת במשפחה שלנו." אמר האיש בגאווה יתרה תוך כדי ניפוח קל של חזהו.

"בסדר. האם תוכלי לשלוט ברגשותייך? טוב אני מקווה בשבילך שכן, זו הדרך חזרה לצורת אדם, את צריכה להיות בשליטה" אמר במבטאו המוכר.

כעבור מספר דקות היא הייתה שוב נערה מלוכלכת.

"וכיצד אהפוך שוב לחיה?" אמרה, תוך כדי בחינת קולה, שלא נשמע מזה חודש באוזניה.

"טוב זה פשוט. בעצם זה סוג של אינסטינקט הגנה. אם תיתני לגוף שלך להיות חסר שליטה, זה יקרה מעצמו, אך אני ממליץ לא לתת לזה לקרות בדו קרב עם קוסם. זה מה שיצר לי את זה-" אמר האיש והראה לה חתך ארוך ועמוק שהגליד בגבו. היא לא הבינה למה חשב שתלחם עם קוסם. לא נהוג שנשים נלחמות, אפילו אם למדו קסמים. מעטות הנשים שנלחמו בקוסמים, אך המספר מתפתח מיום ליום.

"אז, אמור לי, מה מעשיך ביער הנידח הזה?" אמרה תוך כדי שהתחילו להתקדם בתוך היער. "אה, שאלה טובה עלמתי. אני במקור מאנגליה, מהעיירה סנט קצ'ופל-" ולוסינדה נזכרה מאיפה הכירה את המבטא הזה "-ואני פשוט החלטתי להשתחרר קצת. כיף להיות... בחופשה כמו שאני קורא לזה..." אמר עם חיוך מעט ביישני. "ומה לך ביער המלוכלך הזה? הלא את... מבוססת? אני מתכוון, לפי השמלה?... לשעבר?" לוסינדה ציחקקה  "אכן..." אמרה בחיוך "ובכן מה מעשייה של עלמת החן ביער המוזנח הזה?" חקר האיש, בנעימות מוזרה. "ובכן, גם אני במקור מאנגליה, ממכתש גודריק. אבל... אין מילים בפי, אינני בטוחה בכלל מדוע החלטתי לבוא לפה."

"ו... את רוצה לספר לי?"

"אשמח" אמרה בחדווה, והחלה בסיפורה.

כאשר סיימה  לפרט בפרטי פרטים, נזכרה שבכלל לא הציגה את עצמה.

"שכחתי להציג את עצמי! שמי הוא לוסינדה מיי לוטאן דה שארלוט קטיצ'י" אמרה לוסינדה בחביבות וקדה קידה לעברו.

"טוב השם שלי קצת יותר קצר... קוראים לי פרנרדו אדווארד פוטר." והושיט את ידו ללחיצה. היא לחצה את ידו מתוך נימוס עם חיוך קצת מאולץ.

"אבל אני יכול לקרוא לך לוסי?" אמרה לה תוך כדי לקיחת ידה וקירובה לפניו.

"כן..." והוא נישק את ידה.

"אההה... אני.... אמממ... מבקש ש... שתחזור לצורה ה... אממ רגילה שלך בבקשה?"

המוות חזר לצורתו הרגילה

"למה אתה.... איך אתה...." גימגם הארי

"איך אני הפכתי לאנשים האלו?" הארי הינהן.
"זימנתי אותם, כדי שתקשיב לי. באמת שאין לי כוח או זמן לשבת ולהתווכח עם ראש בקיר כמוך. אל תיעלב" אמר המוות.

"אז אממ... מה המשימה הזאת?"שאל הארי, חושש לשמוע באמת.

" טוב אני לא יודע. מה שאתה צריך לעשות זה לנסוע הוגוורטס. ולהגיע למשרדה של מקגונגול, בשעה 3 בצהריים ביום החזרה להוגוורטס, הוא אמר שירשו לך לעלות על הרכבת. כולם יהיו אז בהוגסמיד. סידרתי שדמבלדור האמיתי יהיה שם. הוא יהיה שם בדיוק 3 שעות. ואז הוא יסביר לך. אסור לך לאחר."

"למה הבאת אותי דווקא לפה?"

"טוב. אני לא יודע. דמבלדור אמר שזה הקישור שלך להורים שלך ולכל מי שחשוב לך. הוא אמר גם שקינגס קרוס מתאים, אבל אני לא חושב שאור כחול מדבר עם הארי פוטר זה לא אטרקציה לרכלנים, וזה גם ממש לא פרטי. ואני בכלל הצעתי לעשות משהו אחר, אבל... טוב לא משנה. אני חייב ללכת יש לי עוד עבודה. נתראה שוב." אמר האור ונבלע לחלל האוויר.

הארי לא ידע ממה להיות מודאג יותר: שמישהו עומד למות, או שהם עומדים להתראות שוב.

הוא התעתק.

"הארי!" קראה ג'יני תוך כדי ריצה אליו.

" לאן נעלמת?! אתה יודע כמה דאגנו?! כמה דאגתי?!...." צעקה לחזה של הארי. הארי הביט לשעונו. השעון הורה 8 בערב. הארי הופתע, שכן כבר מעל ל9 שעות לא היה בבית.

"אני... יצאתי לטייל ונסחפתי קצת. מצטער שדאגת בגללי..."

"לא נורא... בוא נלך להודיע לכולם שאתה פה ושאתה בסדר, משוגע אחד!" ונישקה אותו על שפתייו. עוד נשיקה ועוד אחת. ואז התנשקו ארוכות.

הידיעה שהארי חזר בשלום תאחר להגיע לשאר בני משפחת וויזלי בזמן מה....

הפרק הקודם		הפרק הבא