כל פיסה ממך (הארי וג׳יני)

היום חלף באיטיות מדהימה. השעה הייתה לפנות ערב והשמש עדיין נצצה בשמיים וזה היה יכול להיות יום ראשון מצוין, אילולא ג'יני הייתה נתקלת בדין.

"אני מצטערת אני-", היא התחילה להתנצל עד שהיא ראתה מי זה היה. היא הביטה בו זועפת, הזדקפה והתחילה ללכת.

"רגע ג'יני חכי!", דין אמר, תופס במפרק כף ידה. ג'יני הרגישה זעם בוורידיה וחבטה באף של דין - שגם ככה לא נראה שעובר עליו יום מי יודע מה.

"אוה לעזאזל... תקשיבי, עשיתי טעות!", הוא אמר, נופל על ברכיו ומחזיק את ידיה. 

"ו...?", ג'יני אמרה, מצפה לתגובה אחרת.

"ש- שאני צריך אותך, א-אנ", הוא גמגם.

"אתה מה?", אמרה ג'יני, עדיין רותחת מזעם.

"אוהב אותך", הוא לחש. ג'יני קפאה. הוא אף פעם לא אמר לה את זה. 

אבל אני לא. אני לא אוהבת אותך. אני אוהבת מישהו אחר וזה... לא אתה.

"א-אני לא...", היא ניסתה להגיד את זה. היא ניסתה כלכך להוציא את המילים האלה. להגיד את האמת.

אבל היא לא ייכלה. היא המשיכה להאשים את עצמה, להגיד לעצמה שזה הכי טוב להתעלם מדפיקות ליבה, הדגדוגים בעור שלה כל עפם שהוא החזיק את היד שלה, האוויר שנתקע בחזה כל פעם שהיא ראתה את הארי.

"רק בבקשה, בואי פשוט נשכח מזה", הוא התחנן.

ג'יני ידעה שהיא מתנהגת בצורה... מטומטמת, אבל אולי זה היה לטובה. זה כאב לראות את הארי ולדעת שאולי הם לא יוכלו להיות ביחד. שאולי הוא לא אוהב אותה בדרך הזאת.

"בסדר", היא אמרה וחייכה לדין בזמן שהוא נישק אותה. היא חייכה, למרות שהלב שלה כאב.

***

הארי הלך על שפת האגם בתחושת ניצחון. הוא היה בטוח שג'יני הולכת להיפרד מדין, כך שהולך להיות לו סיכוי איתה. אולי סוף סוף המזל שלו יישתנה היום...

הלב שלו נפל לרצפה והלסת שלו התהדקה כשהוא ראה את דין מנשק אותה. מנשק אותה. מנשק את ג'יני.

הוא הרגיש נבגד. כאילו האמונה יורקת לו בפנים. הוא לקח נשימה עמוקה כשדין הלך והוא התקרב לג'יני.

"מה בדיוק זה היה?", הוא שאל, מפתיע את ג'יני.

"הארי!כמ-כמה זמן אתה עומד שם?", היא שאלה, חום מציף את גופה.המשפט הזה גרם להארי לכעוס אפילו יותר.

"מספיק זמן", הוא ענה ביובש. "את עדיין איתו?", הוא שאל, מנסה להסתיר את הכאב בקולו.

"ובכן, כו. הוא התנצל ו-"

"התנצל?! סלחת לו כי הוא פאקינג התנצל?! זה הכל?!", הארי קרא. הוא הכיר את ג'יני, היא לא הייתה חוזרת אליו אחרי זה  - אפילו לא בעוד מיליון שנים. משהו קרה.

"אתה לא תבין הארי. הוא = הוא אמר שהוא אוהב אותי", היא לחשה.

"ג'יני מה בשם מרלין קורה איתך? הוא אמר את זה כי הוא רצה אותך בחזר. אני מתכוון - חשבתי שאת טובה יותר מזה!". 

ברגע שהארי סיים את המשפט ג'יני סטרה לו.

"אני לא יכולה להאמין עלייך הארי! מה קורה איתך?", היא צעקה.

"א-אני", הארי ניסה להסביר את עצמו, יודע שהוא דפק את הכל, אבל עדיין, הוא ידע שג'יני גאה מכדי לקחת את דין בחזרה.

"לא הארי! זה כלכך לא אמין שמישהו אוהב אותי?", ג'יני צעקה, מוכיחה אותו.

"את יודעת שלא התכוונתי לזה בדרך הזאת. למה את אפילו רוצה לריב בגלל זה?", הארי שאל, מכריח אותה לספר לו את האמת, אבל הוא רצה לצעוק, להגיד את האמת ולהפסיק לריב. יש סיבה שהוא אוהב אותך, אבל הוא אף פעם לא יאהב אותך כמו שאני אוהב! את לא יכולה לראות אצ זה?! רצה הארי לצעוק.

"אני לא רוצה לריב.אני פשוט חשבתי שתבין", היא אמרה, מנסה להיפטר מזה.

"טוב, אני לא. פשוט תגידי לי מה קורה", הוא אמר, מקווה שהיא תדבר אליו כמו תמיד, אבל ג'יני פשוט נשארה שקטה והארי הרגיש את הסכין בבטנו עמוק יותר. היא לא סומכת עליו יותר? או שהיא פשוט לא סומכת עליו מספיק כדי להגיד לו? למרות שהם אמרו אחד לשני הכל?

"טוב", הוא אמר והתרחק, מתעלם מהמחאות והפנים הפגועים שלה.

***

הארי המשיך ללכת, מכריח את הדמעות להישאר בעיניו, כמו תמיד. הוא המשיך ללכת במסדרונות, ואז הוא פגש את דין. הוא איבד את שליטתו ותפס אותו בחולצתו, דוחף אותו על הקיר.

"תקשיב, אם זה היה תלוי בי היית מרוח עכשיו על הרצפה, אבל אכפת לי ממנה יותר מדי. אם אי פעם תחליט לפגוע בה או להעליב אותה שוב, אקרע לך איבר איבר", הארי עזב אותו ונתן לדין ההמום ללכת. הוא נענד במקום, לא בטוח שמה שהוא כרגע עשה, אבל הוא היה בטוח בדבר אחד - לג'יני הגיע טוב יותר. ג'יני הסתירה משהו. והוא יגלה מה.

הפרק הקודם		הפרק הבא