סיפור הקוואמים הישנים

נ.מ. עש אפלולי/ גבריאל אגרסט

נכנסתי לחדר הרשע שלי והכרזתי,

"נורו, דוסו, התאחדו"

שני הקוואמים התעופפו אליי והפכתי לעש אפלולי ואז הרגשתי את זה, רגש שלילי עוצמתי, אדם שאתה מכיר שנים שהשתנה, עצב, עלבות, והשימושי מכל, כעס עוצמתי ומבעבע שמחכה להתפרץ .

"מושלם" הכרזתי ברשעות, הושטתי את ידי ופרפר נחת בה, כיסיתי אותו והוא השחיר, הפך לאקומה, שלפתי מהמניפה שלי נוצה והשחרתי גם אותה,

"אקומה ואמוק שלי, עופו והפכו את ליבה לרשע" הכרזתי והם עפו החוצה

נ.מ. לוני/ דרק

נסעתי במכונית וראיתי סופה מתהווה בשמיים ואז נעלמת בפתאומיות, ברק יצא מהשמיים החפים ונעלם באמצע, והסופה הייתה ממש לידי, יצאתי מהמכונית וראיתי את המכונית האפורה שלה, רצתי לשם וראיתי אותה שוכבת שם, ברקים הבזיקו סביבה וידעתי שהאקומה הגיע אליה , למרות שהבטחתי לעש אפלולי שאני רוצה להשמיד אותה, הרגשתי את הדאגה אליה מבעבעת בי, היא הרימה את ראשה לכיוונה וראיתי שעיניה צהובות ללא אישונים, ואז הן נצבעו שחור כשהיא הבחינה בי,

"לא, אל תתני לו" צעקתי לה אבל היה מאוחר מדי, המכונית והיא נצבעו בשחור ובמקומם הופיע רובוט ענקי שבתא הטייס עם החלון השקוף שלו ראיתי אותה יושבת, היא הייתה לבושה כמו בשינוי הצורה שלה בערך, חליפה צמודה מהצוואר עד לרגליים ושתי חרבות בידיה, רק שהכל היה שחור- סגול, מאז ומתמיד הייתה לה חיבה משונה לכלי נשק, שיערה היה אסוף בצמה וראיתי בקצה שלה את המופלא שלה שעש לילה כנראה לא שם לב אליו.

"מיה, לא, אני מצטער" צעקתי אליה

"לא קוראים לי מיה, אני נסיכת הנקמה!" הכריזה הדמות, הרובוט הרים שני רובים עצומים וירה עלי, רגע לפני שזה פגע בי חוט שחור נכרך סביבי וגרר אותי משם, אני הייתי ליד החיפושית והחתול השחור, השניים שהחליפו אותי ואת סו,

"תקשיב, לך למקום בטוח ו-" החיפושית התחילה לומר לי מה לעשות אבל קטעתי אותה

"אני לעולם לא אקשיב לך יצירה מזויפת שכמוך, את והחתלתול שלך העתקים שלי ושל סו" צעקתי וקפצתי מהגג.

נ.מ. חתול שחור

"על מה הוא דיבר?" שאלתי את החיפושית

"הקוואמי שלי רק סיפרה לי על זה , אבל מסתבר שלפני הקוואמים שלנו היו שני קוואמים אחרים של יצירה והשמדה בשם לוני וסולה והחליטו להשמיד אותם והיא חשדה שהם עוד חיים" היא ענתה לי

"את חושבת שהוא אחד מהם? אבל הוא אנושי!" קראתי בקול

"אני גם לא בטוחה אבל בוא נביס אותה ואז נחשוב על זה" היא אמרה והבטתי למטה.

"תראי" אמרתי והצבעתי למטה על דרק שעמד מול הנבלית.

"בוא נראה מה הוא עושה ואז נפעל" שמעתי את קולה של החיפושית והנהנתי.

"סו, את מסוגלת להתגבר על זה" דרק צעק

"אתה, חתיכת ציפור בוערת וחסרת תועלת שכמוך, נראה אותך ממשיך לדבר בתור שלולית" הנבלית צעקה והעלבון שצעקה נשמע לי מוכר, ואז נזכרתי שזה העלבון שמיה צעקה על דרק, זאת כנראה מיה, נראה שדרק באמת העליב אותה.

הרובוט הרים רובה וירה שוב בדרק והוא הפך לשלולית סגולה, עמדתי לרדת מהגג אבל אז השלולית סזה ועלה למעלה לצורה אנושית וחזרה להיות דרק,

"כבר שכחת?" דרק שאל

"לא שכחתי, אבל אל תשכח שלא רק אתה יכול לעשות את זה" היא ענתה וגילגלה עיניים, גם היא וגם הרובוט.

----------------------

שלוש תגובות להמשך (:

הפרק הקודם		הפרק הבא