עלמת הירח הסודית *מוקפא*

 נראה שהבקשה הפשוטה של דיקי גרמה למהומת עולם,כנראה בגלל שהפראיטורית השנייה,קליאו, היא חתיכת פאקצה מפונקת ומטומטמת.

דרך אגב קליאו עכשיו האדימה כל כך שהיא נראתה כמו עגבניה,הצטערתי שאין לי טלפון בגלל שממש רציתי לצלם אותה ולשלוח את התמונה לכל מקום אפשרי.

רק חבל שטכנולוגיה מסוכנת לחצויים בגלל שהיא מושכת מפלצות ובלה,בלה,בלה.

"אני מסכים." אלכס אמר והשתיק חצי מהחצויים,אולי מהלם ואולי מהמבט המסוכן של אלכס. 

כנראה יותר בגלל הסיבה השנייה,אבל אני רצינית עכשיו שלא יחשוב שהוא הכי טוב במבטים מאיימים כי אני המאסטרית בזה.

דיקי נאנחה בהקלה,ידעתי שבטח היא חשבה שאלכס יסרב,הרי מה לו ולילדה המנודה של הלגיון?

אחרי זה היא הביטה בי באותם העיניי החומות והנוצצות שלה, אני כבר אמרתי שאני אצטרף אבל ידעתי למה היא עדיין רוצה שאני אאשר את זה,למקרה ואני התחרט פתאום,יגיד שהסכמתי רק בגלל שהייתה שם אלה.

הנהנתי בראשי,אם כמה שרציתי להגיד לא אין סיכוי שהייתי נשארת במחנה הזה בלי החברה הכי טובה החדשה שלי וגם יחשבו שאני פחדנית והסיבה היחידה שאני לא רוצה זה בגלל שאני שונאת לעזור לאלים. אמא שלי היא האלה הנחמדה היחידה למרות שהיא איבדה את התפקיד שלה ועכשיו היא סתם בת אלמוות.גם דודה שלי, אאוס למען האמת היא גם ממש נחמדה,לאחרונה היא באה אלינו יותר,היא דיברה עם אמא שלי על משהו שקשור למלחמה,לא הבנתי את זה ממש אבל טוב זה לא שאני בת אתנה!

נראה שהוקל לדיקי,היא פילסה את דרכה בקהל אלי, "בואי אני יראה לך את הביתן שלנו." אמרה בעליזות,עכשיו שהיא כבר יצאה מאור הזרקורים היא חזרה להיות עצמה.

"אוקיי אמרתי,כל הכעס שלי התפוגג פתאום. היא היחידה שיכלה להשפיע עלי בצורה כזאת,לא הבנתי איך היא עושה את זה אבל אפילו משפט קטן ממנה גרם לי לחייך,משהו שלא עשיתי הרבה עד שהגעתי לפה.

"אנחנו יכולות גם להחטיף לקליאו אחר כך?" 

דיקי צחקקה. "מה שתרצי."

"ואיפה הביתן של קליאו? חשבתי גם למלא את המיטה שלה בעכברים ולקבור את האיפור שלה."

"אל תגזימי נייט."

"את כזאת הורסת שמחות דיקי." התלוננתי.

"תצטרכי לסבול את זה."

"אז איפה הביתן שלנו?"

"בואי אני יראה לך." דיקי אחזה בידי וגררה אותי איתה לעבר ביתן מעץ חום-אדמדם.

הביתן של הקוהורטה הראשונה היה די גדול ומרווח וערסל נתלה במרפסת שלו,סביב שולחן קטן שבחוץ ישבו שני הקנטריונים של הקוהורטה ושיחקו באיזה משחק מטופש עם פסלונים בצורת אלים ומפלצות וקלפים.

הביתן עצמו היה די רק,היו בו רק שני חצויים ששיערתי שהם בני סומנוס* כי נראה שהם לא קמו מהמיטה די הרבה זמן,התנהגות טיפוסית לבנים שלו, פעם פגשתי אחד כזה, הייתה לו נטייה מעצבנת להירדם באמצע המשפטים שלו ולנחור בלילה, כן הוא ישן בבית שלי בסלון,רק בגלל שלא היה לו מקום ללכת אליו במסעות שלו. אבל עדיין שמעתי משם אותו.

אני חושבת שבסוף זרקתי אותו לזאבה בשם לופה,אל תשאלו איך אני יודעת איך קוראים לה אבל היא לא הפסיקה ליילל מול החלון שלי, זה חירפן אותי אפילו יותר מהנחירות של בן היפנוס, סומנוס איך שלא תרצו. אחרי שנתנתי לה אותו היא עזבה,קיבלתי ממנו אחר כך הודעה מרוגזת אבל גם מאוד משעשעת באיריס-נט. כן אני משתמשת באיריס-נט אני לא פרימיטיבית אתם יודעים.השיחה הלכה בערך ככה:

בן סומנוס אידיוט-לילה! אני יודע שאת עשית את זה! אני התעוררתי באמצע שום מקום ומוקף בזאבים!

אני-אחד אל תקרא לי לילה. שתיים אתה נחרת. שלוש הזאבה לא הפסיקה ליילל לי מול החלון אז נתנתי אותך לה.תתקשר אלי שוב ותפגוש את הפגיונות שלי.

ואז ניתקתי את השיחה. הוא לא התקשר יותר.

דיקי הביאה לי תרמיל סגול עם הדפס של הסמל של מחנה יופיטר ולקחה אחד כזה בדיוק לעצמה, רק שעל שלו נכתב השם שלה בנצנצים מוזהבים.

פתחתי את התרמיל,היו בו רק כמה חולצות של המחנה,שתי זוגות של מכנסי ג´ינס,בקבוק וקצת כסף ודרכמות זהב.

"זה תמיד פה לחדשים,בדרך כלל החדשים יוצאים למסע חיפושים,אין לי מושג למה,אולי בגלל שהם תמיד מעניינים יותר. המסע חיפושים הכי מעניין האחרון קרה לפני כמה שנים,הייזל שפגשת כבר,פרנק ופרסי יצאו להציל את תנטוס."

לחצויים תמיד יש שמות מוזרים? אבל אני לא מאמינה שזהב הייתה במסע חיפושים,כאילו צריך להסביר לה כל דבר(הערת הכותבת-סורי הייזל, זה לא אישי אני חולה עלייך)

"טוב בכל מקרה הם היו די חדשים במחנה,וזה מוכיח את הטענה שלי." 

"לא מעניין." אמרתי ונשכבתי על מיטה אקראית.

"אוקיי לילה טוב לילה." דיקי צחקקה.

"אל תקראי לי ככה."

*סומנוס-אל השינה המקבילו של היפנוס.

הפרק הקודם		הפרק הבא