בת הירח הסודית *מוקפא*

המון נערים לבושים בחולצות כתומות שבלטו בחשכה הצביעו על המרכבה שהחלה לרדת,קשה היה להאשים אותם אני מניחה שגם חצויים לא רואים כל הזמן אלים.המרכבה נחתה על הקרקע והאיילים הכסופים כירסמו את העשב הירוק שצמח.

ארטמיס יצאה כשהיא מלווה את שתינו "חצויים. אלו ביאנקה ולונה,חצויות בנות לא ידוע." אמרה,היא אומנם לא נראתה מרשימה אבל קולה היה סמכותי,כל חצויים האחרים התחילו להביט בנו כאילו מצפים למשהו. 

חוץ מאחד,בחור בערך בן עשרים שהסתכל על ביאנקה כאילו ראה רוח רפאים(מה שהיה נכון,בערך). הוא היה דומה לה באופן מפחיד,אותו שיער כהה ועור בצבע זית ואותם עיניים שנראו כמו שתי ברכות עמוקות,כאלו שיכולת להביט בהם לנצח ולעולם לא לרצות לצאת מהן,עיניים שסודות רבים מסתתרים מאחוריהן. 

הוא לבש ג'ינס וחולצה עם ציור של גולגולת,הוא בטח קונה את הבגדים שלו באותם חנויות כמו תאליה.

"ניקו." ביאנקה מלמלה,לא ידעתה איך היא יודעת מה שמו אך גם לא רציתי לשאול היה לי די והותר מקרים מוזרים להיום.

ביאנקה נראתה לא כל כך מרוצה מכל תשומת הלב,לחייה הורידו והיא העבירה את ידה בשיערה,היא הצליחה לעלות חיוך דק על פניה.

מעל ראשה הופיע נבל שמסביבו בערה הילה מוזהבת.

"הריעו לביאנקה בת אפולו!" צעק אחד החצויים מהקהל שעברו לדבר על ביאנקה.

"הגיע זמני לעזוב." ארטמיס אמרה ועלתה על המרכבה שהחלה לצבור גובה עד שנעלמה מהעין שלי.

"אוקיי להתפזר! אין מה לראות פה יותר!" בחורה בלונדינית עם עיניים אפורות כמו הסערה נדחפה בין הקהל שלנו.החצויים התרחקו משם כשהם רוטנים בשקט,אבל לא מנסים להתנגד עד שנשאר רק חצוי אחד.

"אדוורד תראה לביאנקה וללונה איפה הביתנים שלהם." אמרה הבחורה.

החצוי,אדוורד, סינן כמה קללות מקוריות ביותר והתחיל ללכת.

לקח לי כמה שניות להבין שאנחנו צריכות ללכת אחריו והתחלנו לנסות להשיג אותו.

"ביתן אפולו." הצביע על ביתן מזהב "ילדת ירח, ביתן הרמס." הצביע על ביתן עץ פשוט."למי אתה קורא ילדת ירח?!" קראתי,אף אחד לא יקרא לי ככה! 

"יש לי שם וזה לונה,אתה רוצה שאני אאיית לך את זה?ל-ו-נ-ה, לונה."

"כמו שאמרתי,ילדת ירח." אדוורד משך בכתפיו.

זהו זה! הורדתי את סיכת הירח מהשיער שלי והיא גדלה בידי לחץ וקשת, שלפתי חץ מאשפת החצים שהופיעה על גבי. והתחלתי לידות בו חצים.אדוורד שלף חרב מנדן שנחגר למותניו והתחיל לתקוף אותי.ביאנקה צעקה משהו אך קולה נבלע בהמולת הדו קרב.פגעתי עם חצי בזרועו שנשאה את החרב והוא שרט אותו בפנים,לא היה לא סיכוי,בחושך,בלילה זה הזמן שבו אני חזקה יותר.

"אמרתי מספיק!" ביאנקה צעקה בקול חזק יותר שני שלדים לבושים במדי מלחמה קרועים יצאו מהאדמה משני צדדיה. עיניה של ביאנקה היו אדומות מעט כאילו בכתה.מרוב תדהמה אדוורד שמט את חרבו והחץ והקשת שלי חזרה להיות סיכת כסף בידי.מעל ראשה של ביאנקה זהר סמל שונה,קסדת מלחמה אפופה עשן,סמלו של האדס, הסמל התחלף בנבל המוזהב של אפולו. הסמלים התחלפו מעל ראשה כאילו שני האלים נלחמים על הילדה בת השתיים-עשרה.
ביאנקה... מי את באמת?

הפרק הקודם		הפרק הבא