הארי פוטר ואדון הערפל

כשמתעוררים בחושך גמור, על רצפה קרה וקשה, ולא זוכרים מה קרה או איפה אתה, לא תמיד מדברים אחד לשני בצורה נחמדה.
"לעזאזל!" ג'ף בעט את הרגל של הארי, "תוריד את הרגל שלך ממני".
הארי התעורר בבהלה ודפק את ראשו בתקרה הנמוכה. "אחח... מה יש?!..." הוא תפס את ראשו בכאב.
"תסתמו את הפה, בנים".
"מי זאת?" שאל ג'ף.
"אמרתי תסתמו. זאת אני, שני".
"איפה אנחנו?"
"סתום!"
הכאב בראשו של הארי לאט לאט דעך אבל הוא עדיין לא הצליח לראות שום דבר. הוא מישש את הקירות וגילה שהם בתוך חדר פצפון מבטון.
מהכיוון של שני הוא שמע נקישות לא רציפות, כאילו היא דופקת על זכוכית.
הם המשיכו לשבת ככה בחושך, בשקט וחיכו. נדמה שעבר הרבה הרבה זמן.
הארי היה רעב. רעב מאוד. גם ג'ף נשמע רעב לפי הרטינות שהוא מלמל.
לאט לאט הזכרון התחיל לחזור להארי, הדברים האחרונים שקרו לו בדירה של שני, עם כל הדפים והספרים, שם הגיע הזקן ההוא ושיתק אותם. הוא נזכר במה שקרה לפני זה עם הדוויג שחטפה לו את השרביט, והשדונים שרצו לקחת אותו לעבוד במכרות.
"אנחנו כבר לא באנגליה", אמרה שני פתאום.
"מה?!" אמרו הארי וג'ף.
"כן כרגע העתיקו את החדר הזה. כנראה רוצים למכור אותנו או משהו."
זה נשמע להארי מוכר. "יכול להיות שזה..."
"השדונים!" השלים אותו ג'ף, "הם רוצים להעביד אותנו במכרות".
"אי אפשר לדעת. הרמס עובד עם כל מיני יצורים הזויים, אי אפשר לדעת לאן הוא ייקח אותנו". אמרה שני.
הם המשיכו לשבת בחושך. אחרי כמה דקות נפתח הצוהר מעליהם ואור מסנוור חדר פנימה.

הפרק הקודם