מאלף הדראקונים

הבוקר שלמחרת הגיע בהיר ומוקדם כתמיד, ולמרות שהיה זה יום שני והשיעורים התחילו מחדש, ורוב התלמידים היו עצבניים, סלית'ריני בלונדיני מסוים חייך לעצמו ברשעות.

הטעות הקטנה (טוב, אולי לא קטנה) של הארי בלילה הקודם הייתה ברורה מאוד לדראקו. הוא העמיד פנים שהוא לא שם לב כדי שהארי יירגע, אבל עכשיו, כשהוא ידע שפוטר התחרמן מסצנת המזמוזים שלהם, הייתה לו כל כוונה לקחת את הדברים לשלב הבא. הוא הרגיש חום עובר בגופו מהרעיון. אם חושבים על הנשיקות של הארי, הילד-ששרד חייב להיות מטורף במיטה.

הוא השתעשע עם הרעיון של להתגנב חזרה למגדל גריפינדור ולהפתיע את הארי, אבל הוא החליט שזה יהיה יותר כיף לענות והציק לו לכמה זמן. אין סיכוי שהוא יוותר על הכוח הזה בכזאת קלות. חוץ מזה, הוא רצה להתנקם בפוטר על ההשפלה שהוא גרם לו בימים האחרונים.

הוא חייך בסיפוק, בצורה מרושעת ואופיינית למאלפויים. תיזהר, הארי פוטר. החיים שלך בדיוק הפכו להרבה יותר מעניינים. אתה עומד רשמית להתחרפן.

הארי נהנה מארוחת הבוקר שלו, מדבר עם רון והרמיוני על משחק הקווידיץ' הקרוב מול רייבנקלו בסוף השבוע הקרוב, כשהוא ראה את דראקו נכנס אל האולם הגדול, באיחור אופנתי, ונראה יותר טעים מכל דבר על שולחן ארוחת הבוקר. עיניו של הארי נדלקו, ורון והרמיוני הסתובבו כדי לראות מה משך את תשומת ליבו. כשראו את הסלית'ריני, רון נאנח ונשען כדי ללחוש להארי.

"הארי, בבקשה תגיד לי שהמבט הטיפשי על הפנים שלך זה חלק מההצגה, ושאתה לא באמת מתאהב בסמור הקטן והנוראי הזה."

הארי נראה פגוע מעט. "הוא לא נוראי, רון. למען האמת, הוא די מצחיק ואפילו נחמד כשמכירים אותו." הוא עצר לרגע. "ואין לי מבט טיפשי על הפנים."

"הו כן, יש לך," הרמיוני אמרה. "אני חושבת שרון צודק. אני חושבת שאתה לא מעמיד פנים יותר."

הארי הוריד את מבטו, ופתח את פיו כדי להגיד משהו כשדראקו תפס את מבטו מעבר לאולם. דראקו שלח לו את החיוך הכי מפתה שלו ועיניים של חדר שינה, והארי הרגיש את לחיו מסמיקות וחום עובר בכל גופו.  מיותר לציין, שחבריו שמו לב לכך.

"כל מה שהוא צריך לעשות זה לחייך לעברך ואתה מסמיק כמו ילדה קטנה. אתה הוכנעת לחלוטין." רון אמר. "ועל-ידי מאלפוי, מכל האנשים. זה נוראי."

"הו, רון, אל תהיה כל-כך דרמטי. האמת שאני חושבת שזה די חמוד." במילים אלו, גם רון וגם הארי נחנקו מהפתעה.

"מה?" הארי לא יכל להאמין למשמע אוזניו. "אני חשבתי שאת שונאת את מאלפוי."

הרמיוני נראתה מהורהרת. "ובכן, גם אני חשבתי שאני שונאת אותו, אבל אתמול היה די נחמד להיות איתו, לפעמים. הוא באמת מאוד חכם, ויש לו חוש הומור מצחיק כשההערות לא אישיות."

רון נענע את ראשו, לא מאמין. "הרמיוני, את מטורפת? הסיבה היחידה שמאלפוי נחמד אלינו היא בגלל שהוא מפחד לגמרי ממה שהארי יעשה לו אם הוא יעשה בעיות."

"אני לא יודעת, רון. אולי הוא השתנה טיפה. הוא לא קרא לי בוצדמית מאז השנה החמישית, הרבה לפני שהוא והארי הפכו להיות 'זוג'."

"אני אומר לך, הרמיוני, מאלפוי נחמד בגלל שהוא מפחד שהארי יזרוק אותו עם הוא יתנהג אחרת, והוא יצטרך להתחתן עם פרקינסון. אם הוא והארי באמת היו זוג, הוא לא היה נחמד."

"כן, הוא כן," אמר הארי ברשמיות. "אתם החברים הכי טובים שלי. אני לעולם לא הייתי נותן לו להיות רע אל שניכם. חוץ מזה, הוא צריך אותי לפחות עד סוף השנה, אז זה מבטיח לכם מאלפוי נחמד ורגוע עד יוני. טוב, אולי לא 'נחמד' ו'רגוע' אבל-"

הארי מעולם לא סיים את המשפט כי דעתו הוסחה על-ידי דואר הינשופים. הרמיוני הסתכלה למעלה בציפייה לעותק שלה של הנביא היומי. היא שילמה לינשוף, פתחה את העיתון-והשתעלה משוק.

"הארי! מה זה לעזאזל...?" מסביב לאולם הגדול, השתעלויות דומות נשמעו והרבה תלמידים מצאו עצמם בוהים בעמוד הראשון של הנביא, שבו הייתה תמונה גדולה וזזה של הנשיקה הראשונה של הארי ודראקו בשלושת המטאטאים.

הילד-ששרד מאוהב! קראו הכותרות, בתוספת כתבה קצרה על הרומנטיקה של הארי ודראקו 'כנגד כל הסיכויים'. הארי חטף את התמונה מידיה של הרמיוני, ובהה בה. הוא היה מופתע מהתמונה- אף אחד מהם לא נראה כאילו הוא מזייף, זה היה בטוח. "היי, הרמיוני, אני יכול לקבל את זה?"

הרמיוני חטפה את העיתון בחזרה. "לא, אתה לא." היא אמרה. "הם ציטטו אותך, הארי. אתה באמת דיברת עם הכתבים על זה?"

"טוב, אולי," הארי הודה, קצת בביישנות, ושיחזר את הסיפור לרון והרמיוני. רון נראה נגעל שוב, אבל הרמיוני נראתה מורשמת למדי.

"הלוואי שהייתי יכול להיות באחוזת מאלפוי כשמאלפוי הגדול יקבל עותק מזה. הוא עומד להתחרפן." שלושת הגריפינדורים גיחכו כאשר הצטרף אליהם מישהו נוסף.

"כן, סביר להניח שהוא יתחרפן," אמר דראקו, מחליק לתוך מושב פנוי ליד הארי, שם יד אחת סביב מותנו ומגיש לו עותק של הנביא. "הנה, בייב, מאחר וגריינג'ר פה לא מוכנה להתחלק. למרות ש...אתה באמת צריך את זה? אתה יכול לקבל את הדבר האמיתי מתי שתרצה," הוא אמר, מנמיך את קולו ומדבר אל אוזנו של הארי. הארי הסמיק, ודראקו חייך חיוך שבע רצון. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לפלרטט טיפה עם הארי, והארי היה מסמיק. הוא היה לגמרי מחוק. זה עמד להיות כיף.

"אתה לא מודאג, מאלפוי? אני מתכוון, אבא שלך לא עומד לכעוס?" רון לא הצליח להתאפק ושאל.

"אה-הא, אבל מה זה הכעס של אבא לעומת הפנים של אהבה אמיתית?" הוא נאנח בדרמטיות, מדבר בקול רם מספיק כדי שמספר אנשים ישמעו. כשמספר נכבד של עיניים מהאולם הגדול פנו לעברם, הוא נשען והבריש עם שפתיו מעט את של הארי. הארי נשען כדי להעמיק את הנשיקה, אבל דראקו זז אחורה ולחש בקול רך.

"הארי, בייב, אני לא יכול יותר, התמונה הזאת גורמת לי להתחרמן. אנחנו יכולים ללכת?" כדי להמחיש הוא התרומם ומשך בידו של הארי, והחל לגרור אותו אל מחוץ לאולם הגדול, כשעיניים רבות עוקבות אחרי הזוג. הארי, שהיה עדין טיפה מסוחרר מהמחשבה של דראקו חרמן, לא הביע התנגדות.

דראקו הוביל אותו אל מחוץ לכיתת השיקויים, השיעור הראשון שלהם, ודחף אותו כנגד קיר קרוב. הארי עצם את עיניו, מחקה לשפתיו של דראקו על שלו, אבל דראקו לא התכוון לוותר בקלות כזו. הוא נשען עם גופו על הארי, ממקם את עצמו בין הרגלים שלו ומצמיד את כל בטנו אל הגריפינדורי הרועד. הוא כרך את ידו סביב מותניו של הארי, מחליק אותן מתחת לחולצתו על העור החשוף של גבו של הארי. הוא קירב את שפתיו אינצ'ים ספורים מאוזנו של הארי ואז דיבר, קולו בקושי לחישה.

"חכה? ב-בשביל מה?" הוא רעד. דראקו חייך לעצמו. הו כן, הארי היה שרוף עליו. איך הוא לא ראה את זה קודם?

"עד שנשמע אנשים באים, כמובן. לא צריך להתחיל להתנשק לפני, נכון?" הוא גיחך כששמע גניחה שקטה בורחת מהארי. להתגרות בגיבור ירוק העיניים היה יותר כיף ממה שהוא דמיין. הוא ליטף עם אצבעותיו את עורו של הארי, נהנה מהדרך בה הנשימה של הארי נעתקת כל פעם שהוא זז.

הוא לא היה מוכן, בכל מקרה, לכך שהארי יחזיר תגובה. הארי הושיט יד והעביר אותה בשיערו של דראקו. "השיער שלך כל-כך נחמד, מאלפוי, ממזר בר מזל שכמותך. מרגיש כמו משי," הוא אמר בטון מודע. דראקו עצם את עיניו והרשה לעצמו להנות מהסיטואציה ומהצורה בה הארי משחק בשיערו. איכשהו, בכל מקרה, כשהמחמאות הגיעו מהארי, דראקו נהפך לגוש חמאה בשמש.

הוא הרגיש את ידיו של הארי מטיילות על גבו ומושכות אותו קרוב יותר, והוא היה צריך לנשוך את שפתיו כדי למנוע מנהמה לצאת החוצה. תפסיק עם זה מיד. הוא לא יודע שאתה רוצה אותו, אבל הוא יגלה בקרוב אם אתה לא תישאר בשקט. הוא אמר לעצמו. השניים עמדו שם, זה בזרועותיו של זה, פניהם רחוקות סנטימטרים ספורים, נואשים להתנשק אבל מחזיקים את עצמם, עד שלפתע הם שמעו את מה ששניהם החשיבו כצליל היפה ביותר בעולם- קולות צעדים.

הארי זינק על פיו של דראקו, מכווץ את ידיו סביב מותניו של הסלית'ריני וכמעט שלא נותן לדראקו לנשום. דראקו הגיב על-ידי דחיפת הארי על הקיר והעמקת הנשיקה, לנשיקה הכי תשוקתית שהייתה להם עד עכשיו. דראקו, שידע שהארי באמת נהנה, הרגיש חופשי לעשות מה שהוא רוצה לשחור השיער שמתחתיו והחל לנשוך ולמצוץ את צווארו, מעביר את ידיו על חזו ובטנו של הארי מתחת לחולצתו.

הארי הגיב והרים את חולצתו של דראקו מעל בטנו, והריץ את ידיו לאורך גבו של דראקו. דראקו נשך חלק מסוים ורגיש בצוואר של הארי והזיז את עצמו כדי ליצור לחץ בדיוק במקומות הנכונים, גורם לגריפינדורי לגנוח ולרעוד. הוא תפס את הבלונדיני, ציפורניו נקברות בגבו של דראקו, לא חזק מסביר כדי לשבור את העור, אבל חזק מספיק כדי להשאיר סימן. דראקו לא יכל להילחם יותר בנהמה, והצמיד את שפתיו לשל הארי.

"מר פוטר, מר מאלפוי- הפסיקו את זה מיד! היה לי מספיק היום מהתמונה הנוראית שלכם בנביא, אני מסרב להתמודד עם זה מחוץ לכיתה שלי! עשרים נקודות מגריפינדור ומסלית'רין." במילותיו של סנייפ, הארי ודראקו נפרדו, פניהם סמוקות, רצונם גלוי בעיניהם, מופתעים מעט לגלות קבוצה גדולה של אנשים מכיתתם בוהים בהם. הארי נלחם בסומק שאיים לבוא, בעוד שדראקו נראה לגמרי בשליטה.

הם נכנסו לתוך הכיתה יחד עם כולם. הארי התחיל ללכת למקומו הרגיל ליד רון והרמיוני, אך דראקו תפס את ידו ומשך אותו לצד של הסלית'רינים בכיתה והושיב אותו בכיסא שלידו. הארי הביא לו מבט זעוף מעט על כך שהוא הוכרח לשבת בצד הסלית'ריני.

"אל תסתכל עלי ככה, הארי פוטר. אתה הכרחת אותי לבלות יום שלם אתמול עם הגריפינדורים, ולשחק משחקים מוגלגיים. זה תורך לשחק עם החברים שלי." בלייז ופנסי, שישבו מאחוריהם, צחקקו בתודה. מבטו של הארי נעשה הרבה יותר זעוף.

"אתה לא שיחקת כל-כך  יפה עם החברים שלי," הארי אמר. "אתה הערת הערות רעות על רון כל הזמן." דראקו הרים גבה אליו.

"ואם אני זוכר נכון אני שילמתי על זה. אל תחשוב שאני לא אעשה לך אותו הדבר אם לא תתנהג יפה ליד החברים שלי."

"אני הגריפינדורי פה, אני תמיד מתנהג יפה."

"לא, אתה לא. חוץ מזה, אם אתה זוכה להמציא חוק שאני חייב להיות נחמד לחברים שלך, זה רק הוגן שהחוק יחייב גם אותך."

"במקרה שלא שמת לב, אני הארי פוטר. אני לא בדיוק משחק לפי החוקים," אמר הארי ביהירות, מחכה את הטון האריסטוקראטי של דראקו בצורה מצוינת.

בניגוד לאופיו, דראקו גיחך. "אתה תשחק לפי החוקים שלי, פוטר, או שאתה תישא בתוצאות. ואני סלית'ריני ומאלפוי. אני מבטיח לך שלעצבן אותי יעלה לך בתוצאות הרבה יותר גרועות מכל מה שתוכל לדמיין."

הארי פתח את פיו כדי לענות, אבל סנייפ החל להרצות. הוא הסתפק בגלגול עיניו. סנייפ בזבז בסביבות 30 דקות על המצרכים של שיקוי אחד או אחר. הארי לגמרי ריחף וחשב על אסטרטגיות של קווידיץ' בשביל המשחק נגד רייבנקלו, כשהרגיש יד על רגלו.

מתנגד לרפלקס שלו לקפוץ, הוא שלח מבט אל דראקו שישב לידו. לדראקו הייתה הבעה חפה מפשע על פניו ונראה מרוכז לחלוטין במה שסנייפ דיבר, אבל מבלי להוריד את עיניו מסנייפ, הוא התחיל להתקדם לאט במעלה רגלו של הארי.

נשימתו של הארי נעתקה. הוא לא ידע למה בדיוק ידו של דראקו הייתה על רגלו, אבל זה הוציא אותו מדעתו. הוא הרגיש את אצבעותיו המוכרות של דראקו מסתובבות במעגלים על חלקו הפנימי של ירכו, והוא נלחם כדי להישאר בשליטה. פניו של דראקו לא השתנו כשהוא התגרה בהארי, אבל הארי לא היה בטוח כמה זמן הוא יוכל להחזיק מעמד לפני שהוא יתפוס את היד ויחנוק את הבעלים שלה עם נשיקות.

"פוטר? מר פוטר! בשם מרלין אתה מוכן בבקשה לשים לב? אני שאלתי אותך שאלה! עשר נקודות מגריפינדור על חוסר תשומת לב בכיתה שלי!"

הארי מצמץ. "סליחה פרופסור," הוא מלמל, יורה מבט כועס אל דראקו שנראה לחלוטין חף מפשע.

"אני יכול לענות על השאלה, פרופסור סנייפ. אני כן שמתי לב. טוב." דראקו אמר. "התשובה היא חמש טיפות של דם דרקון."

סנייפ צ'יפר את התלמיד שלו עם מבט חברותי. "זה נכון, מר מאלפוי. אני שמח לראות שמערכת היחסים שלך עם פוטר פה לא המסה את המוח שלך. עשר נקודות לסלית'רין." הוא חזר אל הלוח והמשיך את ההרצאה, והארי פנה אל דראקו.

"יכולת להגיד לי את התשובה, פרחח טיפש!" הוא לחש, מעוצבן. "עשית את זה בכוונה!"

דראקו חייך בסיפוק. "ברור שעשיתי את זה בכוונה." במבטו המעוצבן של הארי חיוכו הפך לגיחוך. "אבל עשיתי את זה רק כי אתה כל-כך חמוד כשאתה זועף," מצוטט בשמחה את מילותיו של הארי. הארי שלח אל דראקו מבט נוקב.

"אל תקרא לי חמוד, מאלפוי," הוא רטן, ודראקו נשך את שפתו כדי לא לצחוק.

"לא כל-כך כיף להיות בצד השני, נכון פוטר?" הארי סרב לענות להערה הזו, והסתובב כדי להעמיד פנים שהוא מקשיב לסנייפ.

סנייפ סוף סוף סיים להרצות ואז אמר להם לעבוד עם בני הזוג שלהם כדי להכין את השיקוי. הארי חשב לעצמו שזו תהיה הפעם הראשונה שלא יהיה לו אכפת לעבוד עם מאלפוי, ודראקו חשב בדיוק אותה מחשבה, אבל לאכזבתם, לסנייפ היו תכניות אחרות.

"פוטר, מאלפוי, אם אתם חושבים אפילו לשנייה שאני הולך לתת לכם לעבוד ביחד אתם טועים ביותר." סנייפ התעלם מהמבטים הכעוסים שנשלחו לעברו. "מר מאלפוי, אתה יכול לעבוד עם גברת פרקינסון, ופוטר, אתה עם זאביני. עכשיו כולם, תתחילו לעבוד!"

פנסי התכווצה בתוכה והעבירה את דבריה ליד דראקו. בלייז, מצד שני, נראה כמו חתול שמחכה לקפוץ על כנרית כשהארי העביר את דבריו לידו. הארי ופנסי הלכו לקחת את המצרכים הנחוצים בשביל השיקוי, ודראקו ניצל את ההזדמנות כדי להזהיר את בלייז.

"אל תחשוב אפילו על לפלרטט עם החבר שלי, זביני."

"שמור על המצב רוח שלך, דראקו. אני בטוח שהארי יכול לדאוג לעצמו," בלייז אמר חזרה עם קריצה. בלייז היה היחיד שדראקו בטח בו מספיק כדי לספר את האמת על מערכת היחסים עם הארי. הוא ובלייז היו חברים קרובים. והוא הבין. לצערו, בלייז גם הבין שהארי היה באמת, טכנית רווק, וזה אומר זמין.

דראקו שלח לו מבט נוקב, והיה מוכן לצעוד אל השולחן ולהגיד לחבר-לשעבר שלו לרדת מהארי, אבל פנסי חזרה. דראקו שלח לבלייז מבט רצחני והתחיל להכין את השיקוי עם פנסי.

עכשיו, הארי פוטר, שלא היה מודע לכמה טוב הוא נראה, באופן טבעי לא חשב שמישהו מתחיל איתו. אז, כשבלייז התחיל לפלרטט עם הארי, באופן טבעי לא היה לו מושג מה קורה.

"הנה, פוטר, תן לי לקחת את הגלימה הזאת ממך. ממש חם פה," אמר בלייז, בשלב מסוים בשיעור, וניגש לאבזם של הגלימה של הארי, מתעלם ממבטו של דראקו.

"תודה, זאביני, די חמים פה," הארי אמר בתודה, נותן לבלייז להחליק את ידו על חזו של הארי כדי לפתוח את האבזם, לא מתייחס לזמן הארוך שלקח לבלייז להוריד את הגלימה בזרועותיו וכתפיו.

"וואו, מתוח, הא?" אמר בלייז בסימפטיות, כשידיו המשיכו לטייל על גבו של הארי. הארי חייך ונשען כדי ללחוש באוזנו של בלייז.

"זה בגלל שזה שיעור שיקויים," הארי אמר בקול נמוך. "אני פשוט מחכה שסנייפ ייקח מאות נקודות מגריפינדור ויביא לי ריתוק למשך חודש בגלל שלא נשמתי לכיוון הנכון." בלייז גיחך.

"טוב, אתה צריך לתת לי לעשות לך מסאז', מתישהו. אני עושה מסאז'ים מצוינים," בלייז אמר בחזרה, מחקה את הטון של הארי.

"כן, אוקיי. זה יהיה נחמד," הארי הסכים, אפילו לא חושד לגבי המוטיב שלו. בלייז הסתכל על הארי בוחש את השיקוי, נהנה מכך שהוא יכול לראות את שריריו של הארי בולטים מתחת לחולצה. הארי הביא לבלייז מבט מבולבל כשהוא תפס אותו בוהה בו, אבל התכווץ בתוך עצמו והחליט לבדוק מה קורה עם דראקו. הוא הסתכל לכיוונו של הבלונדיני כדי לראות איך הוא מסתדר.

דראקו, שהסתכל על השניים לוחשים אחד לאוזנו של השני, התלבט בין לחייך בחזרה אל הארי, שהביא לו חיוך פתוח וחמוד, או לחנוק את בלייז, שהביא לו חיוך מסופק שאמר בבירור, "אני מפלרטט וממשש את החבר שלך בלי בושה ואין שום דבר שאתה יכול לעשות לגבי זה."

שאר השיעור עבר בערך אותו הדבר- בלייז מפלרטט עם הארי, הארי נשאר לחלוטין ללא מושג, ודראקו מתכנן עוד דרכים כואבות ומחרידות למות בשביל בלייז.

דראקו העביר את הבוקר במחשבות על הנשיקה שהוא והארי חלקו מחוץ לכיתת השיקויים, וחושב על עוד דרכים בהן יוכל להתנקם בהארי על כך שהביך אותו מול הגריפינדורים. הוא התקדם לכיוון האולם הגדול כשמצא את עצמו לפתע מוקף בקבוצה של בערך עשרה תלמידים מארבעה בתים שונים.

"אני יכול לעזור לכם במשהו?" הוא אמר, בטון מעוצבן מעט. כשהסתכל סביב, הוא זיהה את סוזן בונס, חנה אבוט, האחים קריבי, וגם ליסה טרפין ועוד כמה רייבנקלואים ואפילו כמה סלית'רינים שעמדו מאחור.

סוזן לקחה פיקוד. "כן, מאלפוי, למען האמת אתה יכול. אנחנו הנציגים של חלק הוגוורטס של הממשה'פ."

דראקו מצמץ. "של המה?"

"הממשה'פ-מועדון המעריצים של הארי פוטר," סוזן השיבה.

"אה-הא," דראקו השיב. הוא באמת לא יכל לחשוב על משהו אחר להגיד.

"אתה רואה," הסבירה חנה, "אנחנו קבוצה של המעריצים הכי גדולים של הארי, שמכירים בו כגיבור שהוא באמת. יש לנו קטלוג נפלא של בגדים וחפצים, אם אתה מעוניין. אנחנו נפגשים כל יום שלישי בכיתת הלחשים."

ראשו של דראקו הסתובב מעט. לחבר שלו היה מועדון מעריצים? "אתם כל המועדון, אז?"

"הו, לא, אנחנו רק הנציגים," דניס אמר בשמחה. "יש המון אנשים במועדון, לפחות, בחלק של הוגוורטס. אני לא יודע כמה יש אם אתה סופר מכשפות וקוסמים מחוץ להוגוורטס, מאות, אני בטוח."

"אני מבין," אמר דראקו בהרהור, מסתיר את השוק שבו הוא היה. "פוטר יודע על זה?"

סוזן נראתה טיפה לא בנוח. "ובכן, בערך. הוא יודע שאנחנו קיימים, אבל כל פעם שאנחנו מתקרבים אליו הוא אומר שהוא לא ראוי למועדון מעריצים. הוא כל-כך צנוע, אתה יודע."

"כן," הסכימה חנה, בחולמניות. "שלא להזכיר אמיץ, וחתיך ו-" דראקו ירה לעברה מבט, והיא השתתקה.

"אז מה אתם רוצים ממני?" סבלנותו של דראקו החלה להתקצר.

"רק רצינו לשאול כמה שאלות," אמרה סוזן, כולה עסקית שוב. "אתה רואה, אנחנו לא מצליחים אף פעם לגרום לארי לדבר על מערכות היחסים שלו. אנחנו יודעי שהייתה לו מערכת יחסים אחת בקיץ, אבל אנחנו לא מצליחים לגלות מי זה היה. כוונו שתוכל לספר לנו איך זה להיות החבר של הילד-ששרד."

דראקו הסתכל על כל הפרצופים מלאי התקווה שהקיפו אותו. דראקו התלבט עם עצמו. לא לגבי אם לשקר לגבי התשובות-זה היה מובן מאליו, זו הייתה הנקמה המושלמת. השאלה הייתה מה הוא יוכל להגיד שיעצבן את פוטר? שיגיד שהארי הוא חבר נוראי וגרוע במיטה? דראקו חשב על זה לרגע. הוא ידע שהארי שונא את העיתונות ואת כל תשומת הלב שהוא קיבל. לא יהיה טוב יותר להמציא סיפור על כמה שהוא אליל מין? אז הוא יצטרך להתמודד עם הרים של דואר-מעריצים, בקשות למאמרים, המוני מעריצים ומרלין יודע מה עוד.

הוא חייך בשביעות רצות ורשעות. זה אמור להיות כיף.

"יש לי תנאי אחד. הארי לא יוכל לגלות שהמידע הזה ממני. אתם מסכימים?" האחרים הנהנו. "במקרה הזה, אני אהיה יותר משמח לענות על איזה שאלות שרק תרצו," הוא ענה באצילות, ומסביבו האחרים צהלו בהתרגשות. זה ילמד אותך להתעסק עם מאלפוי, פוטר. הוא חשב לעצמו, כאשר הוא התחיל לענות על השאלות.

~בינתיים באחוזת מאלפוי...~

"לווו-ציוס!"

לוציוס מאלפוי נאנח. "כן, נרקיסה, הו, אהבת חיי היפה?"

"הפרקינסונים פה, יקירי, והם אומרים שיש להם כמה שאלות בשבילך. זה על דראקו הקטן שלנו?"

לוציוס חיכך את שיניו. "אפשר להגיד."

"חשבתי ככה. אולי הם ראו את התמונה של דראקו עם החבר הקטן והחמוד שלו בנביא הבוקר ובאו לברך אותנו. מה השם של החבר שלו שוב?"

"הארי פוטר. מציל עולם הקוסמים. גאוות גריפינדור. הילד-ששרד. מצלצל מוכר?"

"אתה יודע, זה כן מצלצל די מוכר. תסמוך על הדרקון הקטן שלנו להתחבר לסלבריטאי ולהגיע לעמוד הראשון בעיתון! זה פשוט נהדר. אני צריכה לערוך להם מסיבה."

"נרקיסה, זה לא פשוט נהדר, זה פשוט נורא! דראקו היה אמור להתחתן עם הבת של הפרקינסונים, את לא זוכרת?"

נרקיסה לא הסכימה. "הו, באמת, יקירי, דראקו יותר הומו מקונצרט צדקה בסן-פרנסיסקו! לא באמת ציפית ממנו להתחתן עם בת, נכון?"

"למען האמת, אני כן. תקראי לי מטורף, אבל מישהו פה בבית צריך לדאוג לגאוות קוסמים ראויה. דראקו היה אמור להתחתן עם הפרקינסון הזאת ולהביא לעולם יורש קטן ונחמד כמו מאלפוי טוב, לא לפזז מול העיתונות, כשהוא מתמזמז עם הילד-ששרד המפגר הזה!"

"הדראקו הקטן שלנו, כולו גדול. נראה כאילו רק אתמול הוא ביקר את הנעליים שלי ותכנן להיות רקדן רקע של מדונה," נרקיסה נאנחה בדרמטיות.

"קיסה, את בכלל מקשיבה לי?"

"המממ? או, כן יקירי, מה שתגיד. אמרתי לך שהפרקינסונים פה? אני אדאג שגמדוני הבית יביאו תה. אני תוהה אם הם ראו את התמונה של דראקו בנביא כבר. אלוהים יודע שאני אהיה חייבת להראות להם!" היא הלכה אל חדר הציור, ולוציוס יכל לשמוע אותה מפטפטת עם האורחים שלהם.

הוא רצה לדפוק את ראשו כנגד הקיר מתסכול, ולא רק בגלל שנרקיסה התנהגה בצורה הנורמאלית שלה, מרחפת ומבולבלת. הוא נאנח. זה לא שהוא לא רצה שדראקו יהיה מרושע, זה רק שלמאלפויים יש חובות מסוימות שהם צריכים למלא, ודראקו היה צריך להבין את זה. הוא התחיל לחשוב. דראקו היה רק בן 16. עד ליום הולדתו ה-17, הוא היה עדין קטין, ובגלל זה להורים שלו הייתה את המילה האחרונה בנוגע לכל מה שקשור לחייו, כמו לאיזה בית-ספר הוא ילך, איפה הוא יחיה, ו-עם מי הוא יתחתן.

תוכנית מאוד מרושעת התחילה להיבנות במוחו של לוציוס מאלפוי. כל עוד הנישואים יחולו לפני יום הולדתו ה-18, לדראקו לא תהיה ברירה. הטריק היה קודם לשכנע את הפרקינסונים שהכול היה בסדר, ושלהפתיע את ילדיהם עם נישואין היה רעיון מעולה (אמור להיות קל למדי, הם היו נחושים לאחד את משפחתם עם הכסף של משפחת מאלפוי). שנית, יהיה עליולהסתיר את הכול מדראקו. החתונה תוכל להיות יום לפני יום הולדתו. הוא יוכל לשכנע את נרקיסה לארגן מסיבת יום הולדת, ואז להפתיע את כולם עם חתונה ברגע האחרון.

זו הייתה תוכנית טובה. דראקו לעולם לא יחשוד בדבר.

"לווו-ציוס! איפה אתה יקירי? הפרקינסונים רוצים לדבר איתך על התמונה המלבבת של דראקו בנביא היומי!"

"אני מגיע, יקירה!" וכשהתוכנית המרושעת רשמית נעולה במוחו, לוציוס הצטרף לאשתו בחדר הציור.

הפרק הקודם		הפרק הבא