עוטי השיריון- הסיכוי האחרון של הוגוורטס

"ליאו? אבל אני ליאו!"
ראף התעלם מהנער המתולתל, ורץ לעבר ליאונרדו.
הצב שכב על הקרקע ולא זע.
ראף רכן אליו, ובחן את קצב פעימותיו.
ליאו נשם בקצב סדיר, אבל ראף הבחין שהיד שלו פצועה.
שמונת הנערים הלכו אחריו בהיסוס.
"אתה בטוח שכדאי לנו לבטוח ביצור הזה, ואלדס?", שאל פרנק.
"אני לא יודע. אבל מה שבטוח, שלא יהיה לך קשה להתחבר אליו. הוא חמום מוח בדיוק כמוך", ענה לו ליאו.
פרנק האדים בכעס, ואז עצר את עצמו מלתלוש לליאו את הראש.
ראף הביט סביבו בייאוש.
הוא היה צריך למצוא משהו שיחבוש את היד של ליאו.
פייפר התקרבה אליו בעדינות.
"זה בסדר, אנחנו נטפל בו", היא אמרה.
ראף עמד למחות, אבל לפתע גל של רוגע שטף אותו, והוא הינהן בחיוך.
פרנק וג'ייסון הרימו את ראף משני הצדדים, והלכו במורד המדרגות, ככל הנראה למרפאה.
לאחר חמש דקות הם חזרו.
"אני והייזל נטפל בו", הודיעה אנבת'. "אנחנו מודיעים על הפסקת אש זמנית. אי אפשר עדיין לבטוח בך".
אנבת' והייזל ירדו למטה.
ראף הביט סביבו.
ניקו נשען על הסיפון, וטרד את מנוחתו של ראף.
זה הרגיש כאילו הילה אפורה אופפת אותו, ולראף הייתה הרגשה שזה נכון במידה מסוימת.
גם מפרנק הוא קצת חשש. לא התחשק לו להילחם באריה כביר ומאיים.
והוא אפילו לא היה בטוח מה הכוחות של האחרים, אם יש להם.
הוא דווקא היה די בטוח שפייפר לא רגילה, באופן שבו הצליחה לשכנע אותו, אבל הוא לא היה בטוח מה הכוח שלה בדיוק.
ליאו, זה כבר היה ברור - הוא יכול ליצור אש.
השאר, זאת כבר הייתה תעלומה.

"הוא בסדר, יהיה בסדר".

המשפט הזה החזיר את ראף בחזרה למציאות.
הוא הביט באנבת' והייזל, שחזרו זה עתה, וניכר עליהם שהם התעייפו.
"למה הכוונה יהיה בסדר?", שאל ראף בחשדנות.
"היד שלו חטפה מכה די רצינית כשהוא נחת על הספינה. ייקח לו זמן להחלים", אמרה אנבת'.
ראף לא היה מרוצה מזה.
הוא תיכנן לצאת מהמימד המוזר הזה בהקדם האפשרי.
והמחשבה שהוא עומד להיתקע פה הרבה זמן לא עודדה אותו.
"אתן לא יכולות לרפא אותו עם הקסמים האלה שלכן?", שאל ראף בתקווה.
"יש גבול ליכולות של חצוי. ניסינו את כל מה שיכולנו. לפחות קיבענו לו את היד", אמרה הייזל.
ראף נאנח.
לפחות הם היו בצד שלו.
או שזה מה שהוא חשב.
יכול להיות שהם לא באמת ריפאו אותו.
ראף החליט לבדוק את העניין.
"אפשר לראות אותו?", שאל ראף.
"כמובן, בוא אחרי!", אמרה אנבת'.
היא ירדה למטה, וראף בעקבותיה.
השניים המשיכו לאורך מסדרון מוארך.
אנבת' נעצרה בפתאומיות, וראף השתדל לא להתנגש בה.
היא פנתה לעבר הדלת הימנית, ופתחה אותה.
ראף נכנס בחשש.
על המיטה שבצד שכב ליאו, ישן.
ידו אכן הייתה מקובעת.
הוא נשם באיטיות, ומדי פעם זע במיטתו.
ראף התיישב לידו, ואנבת' לא מחתה.
"אנחנו נצא מפה ליאו", הבטיח ראף. "אני אמצא את האחרים. אל תדאג".
ליאו כמובן לא החזיר לו תשובה.
הוא ישן עמוק, בלי שידע מה יראה כשיתעורר.

***

ליאונרדו הביט סביבו בחוסר אונים.
הוא היה באמצע שומקום – הכל מסביבו היה לבן לחלוטין.
בזמן האחרון ליאו בכלל לא אהב את כל החלומות והחזיונות.
הם רק הותירו אותו מבולבל ומותש.
הם רוקנו ממנו כל מחשבה שמחה.
ליאו זכר שמתישהו דוני הזכיר במהלך שהותם בהוגוורטס, על איזה יצור מוזר ששואב שמחה מאנשים.
עכשיו הוא הבין בדיוק למה דוני התכוון.
אבל הייתה לו הרגשה שהוא לא נמצא בבטן של היצור הזה כרגע.
לפתע ליאו הרגיש שהוא צונח.
הוא לא ידע איך הוא קל שהוא צונח.
הוא לא הרגיש רוח שנושבת על פניו, והכל מסביבו היה לבן לחלוטין.
הוא לא ראה על מה הוא עומד לנחות, אבל הוא הרגיש שהוא נופל לתוך תהום אינסופית של כלום.
ככל שליאו נפל עמוק יותר, הוא הבחין שהעולם סביבו נהיה חשוך יותר.
ואז הוא נחת על קרקע נוקשה בחבטה.
ליאו פקח את עיניו בקהות חושים.
למרבה הפלא הוא זיהה את המקום.
זהב ויהלומים נוצצים מסביבו.
מדפים גדושים בספרים.
כיסא מוזהב מרופד בבד משי.
פסלו המוזהב של זאוס.
זה היה החדר הסודי שבו דוני וליאו מצאו את הבדולח.
אבל איך הוא הגיע לכאן.
אולי זה חלום?
לפתע דעתו של ליאו הוסחה.
הוא שמע קול של צעדים.
ליאו הבין שהוא לא נמצא לבד.
הוא חיפש מחבוא מאולתר.
הדבר הראשון שעלה לו בראש זה להתחבא מאחורי פסלו של זאוס.
אבל זה היה רחוק מדי.
הצעדים הלכו ונהיו חזקים יותר.
ליאו זינק אל מאחורי ערמה של מטבעות, רגע לפני שהאיש הופיע בקצה המסדרון.
ליאו הציץ מעל ערימת הזהב, נזהר לא לעשות שום רעש.
הוא הביט בכעס מהול בתדהמה, באיש השזוף, שהשיער השחור הקצוץ שלו עיטר את קרקפתו.
"לויד", סינן ליאו ללא קול.
צייד הצבים האכזרי התיישב בכיסא המוזהב בנינוחות.
הוא פתח ספר עם כריכה סגולה.
"אחח... הצבים הארורים האלה. שום דבר לא יעצור בעדי מלחסל אותם. אני אגייס את הנבלים הכי גדולים מהסדרות והסרטים. בואו נראה..."
ליאו הביט בו באי הבנה.
על איזה סדרות הוא מדבר.
יש רק את הסדרה שלהם, והוא משתף פעולה עם שרדר.
ויש את הארוורטר, או איך שלא קוראים לזה, אבל זה רק סדרה אחת.
והוא דיבר על כמה סדרות.
חוץ מזה, מאיפה הוא בכלל אמור לדעת על הסדרה הזאת?
אבל הקול של לויד קטע את מחשבתו:
"בואו נראה... לדני פאנטום יש אויבים חזקים. אבל מי הכי חזק? הצייד הרוסי? אולי ולאד פלאזמיוס?"
ליאו לא הבין מילה ממה שאמר.
דני פאנטום? בלאד סלטיוס?
"אני יודע", המשיך לויד. "כמובן שהאויב הכי חזק של דני פאנטום זה עצמו הבוגר!"
ליאו ניסה לעלות עוד קצת, כדי לוודא שהוא שומע נכון, אבל באותו רגע הוא פישל.
הרגל שלו החליקה, והר הזהב התפזר לכל עבר.
הוא נפל על היד שלו, והרגיש כאב חד.
העולם סביבו היטשטש, וברגע האחרון, הספיק ליאו לתהות איך הוא נפצע אם זה חלום.
ליאו טבע אל תוך הריק, והתעורר בבהלה על סיפון ארגו 2.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא