שובם של עוטי השיריון- הפלישה

ג'יימס לא חשב אפילו לרגע שאדם אחד יכול לגרום לכל- כך הרבה רעש והמולה.
זה נראה כאילו בתוך שנייה בודדה השלווה באולם נמוגה.

תלמידים (שנה ראשונה בעיקר) רצו ברחבי האולם, נואשים למצוא מקום מוגן.
אחרים התייצבו בעמדת קרב עם שרביטים שלופים, למרות מחאותיהם של המורים.

פרופסור לונגבוטום ניסה להרגיע את התלמידים, אך לשווא.
האגריד לעומתו, רץ אל האיש הקסדה, מוכן להטיח בו את אגרופו.

האיש ביצע התחמקות מהירה והכשיל את האגריד.
האגריד נפל, אבל מיהר לקום על רגליו.

"תלמידים, תתרחקו מפה", קרא האגריד.
התלמידים צייתו לבקשתו.

"חושב שתכניע אותי בכזאת קלות?", צחק האיש עם הקסדה, "אם אתם עוזרים לצבים, אתם אויבים לכל דבר".
"מספיק עם דיבורים!", שאג האגריד, והתנפל על האיש.

האיש בעט בחזהו של האגריד, והוא התנודד לרגע, ואז נפל.
"אתה עוד תחטוף, שרדר", אמר פיטר בכעס.

האיש צחק בקול.
"תהיה בשקט. אתם אף פעם לא תצליחו לגבור עלי", הוא אמר בזילזול.

"אימפדימנטה!"

לפתע שרדר כשל ונפל לאחור.

פיטר הסתובב כדי לראות מי הטיל את הקללה, וראה להפתעתו את פרופסור לונגבוטום עם שרביט מונף.
"לפלוש להוגוורטס זה דבר אחד", אמר פיטר, "אבל לפגוע בחברים שלי?! זה כבר מוגזם..."
שרדר קם, ועוד נראה מופתע.

"מה אתם בדיוק?", הוא שאל.

"קוסמים", אמר פרופסור לונגבוטום.
תלמידים ומורים כאחד החלו להתקרב אל שרדר ולהטיל עליו קללות.
הוא נסוג לאחור בבהלה.

"תעזבו או- ", אבל אז פגעה בו קללת מכשול, "די!", לפני ששרדר הספיק להגיד עוד מילה אחת, הוא פתאום נתלה במהופך באוויר, ואז נפל שוב על הרצפה.
"עד כאן!", שאג שרדר בזעם, "חיילי רגל, תתקפו!"

לפתע נכנסו לתוך האולם המון צבא של לוחמים עם בגדים שחורים צמודים, ומסיכה שמכסה את כל הפרצוף כולל העיניים והפה.
ככל שנכנסו עוד חיילי רגל, ג'יימס כבר היה יכול להיות בטוח שהם רבים מכל התלמידים והמורים גם יחד.

אחריהם נכנס יצור שנראה כמו טיגריס, ואיתו דג גדול וסגול עם רגליים רובוטיות, ויצור מוזר שנראה כמו זאב שלדי וענק, בעל עיניים צהובות וניבים חדים כתער.

"תכירו את ציפורני נמר", שרדר החווה לעבר היצור דמוי הטיגריס, "פני דג", הוא הצביע על הדג המהלך, "וראזאר", הוא הצביע על הזאב השלדי.
המורים והתלמידים נראו מהוססים, אבל היו מוכנים לצאת לקרב.

ג'יימס נדהם מהמהירות שבה התחילה המלחמה- זה פשוט קרה בפתאומיות.
הוא בהה בכולם נילחמים, ונראה שהוא משותק במקום.
פרופסור ווילסקי ופרופסור לונגבוטום נלחמו נגד פני דג, ונראו במצב די טוב.
בקרבת שולחנות רבינקלו האגריד שבר כיסא על הראש של ציפורני נמר, נואש להשתמש בכל מה שקרוב להישג ידו.
פיטר ומספר תלמידי גריפינדור נלחמו נגד ראזאר ביציאה מהאולם הגדול, אבל נראה שהוא מתחיל לגבור עליהם.

ג'יימס מייד התנער, ורץ לעזור לפיטר.

לפתע הוא מעד ונפל על הרצפה.
הוא הסתכל כדי לראות מה הכשיל אותו, והדבר שראה גרם לנשימתו להיעצר.

על הרצפה שכב ליאונרדו בעיניים עצומות.
"ליאו", נבהל ג'יימס.
הוא הצמיד את ידו אל הריאות של ליאו.
"הוא נושם", אמר בהקלה, "אבל הוא בטח במצב לא טוב. איפה שאר הצבים?"

ואז כתשובה לשאלה שלו, הוא הבחין במייקי, ראף, דוני, קייסי, אפריל, וקאראי שוכבים בכל מיני פינות מוצללות.

הוא רץ אל כולם ובדק אם הם נושמים.

למרבה המזל אף אחד לא מת.
אבל הוא חייב לקחת אותם למרפאה.

ג'יימס הודה על מזלו הטוב, כי בדיוק הוא הבחין במדאם פומפרי, שהביטה בנעשה בתדהמה.
"מדאם פומפרי", קרא ג'יימס.
מדאם פומפרי הסבה את תשומת ליבה אליו.
"יש פה פצועים", הוא הראה לה את השבעה ששכבו מחוסרי הכרה.
"תקרא לכמה תלמידים שיעזרו לך לסחוב אותם למרפאה", הורתה מדאם פומפרי, "אני אטפל בהם".

ג'יימס רץ במהירות אל פיטר.
"אתה יכול לעזור לי לסחוב את החבר'ה של ליאונרדו?", ביקש ג'יימס, "מצאתי אותם מחוסרי הכרה".
"הם בסדר?", שאל פיטר.
"הם במצב קשה, אבל הם יהיו בסדר", הרגיע אותו ג'יימס, אף על פי שהוא לא היה ממש בטוח.
"אני בא לעזור", אמר פיטר, "אחרי שנלמד את המפלצת הזאת כמה קסמים".
"אני איתך", חייך ג'יימס.

והם חזרו לקרב.
הפעם לחבורה היה יתרון קטן, כי ג'יימס הצטרף.
מהר מאוד פיטר הבין שלא כדאי להתעסק עם הפוטרים- במיוחד לא עם ג'יימס.
ג'יימס הטיל קללות והתחמק מההתקפות של ראזאר.
תוך זמן קצר ראזאר שכב על הרצפה ללא הכרה.

"אתה מקצוען!", אמר פיטר בהתרשמות.
"תודה", אמר ג'יימס.

כישש!

הכל קרה מהר.
ג'יימס בקושי הספיק לראות את זה- פני דג הופיע משומקום, פתח את פיו מלא השיניים החדות, ונעץ אותם בזרועו של פיטר.

פיטר נפל על הרצפה והרטיב אותה בזרועו המדממת, ועיניו נעצמו באיטיות.

"פיטר! ! !"

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא