פרסי ג׳קסון אחרת

ראשית כל וואו שכחתי שהחשבון הזה קיים

שנית, תהנו מהפרק

היום היה שישי, זה אומר שאני בבית הספר הזה כבר חמישה ימים וזה מרגיש כמו נצח.

מאז התקרית שלי בשיעור יצורי הפלא עם הארי ורון כמעט כל הגריפינדורים מחרימים אותי, ובאמת קשה לי להבין למה.

אוקיי נכון הארי ורון קצת הסתבכו בגללי אבל טכנית זאת הייתה פייפר שאמרה למקונגל שהם זרקו את הזחל, בקיצור בימים האחרונים היה קצת בודד במגדל גריפינדור ולמזלי אחת הבנות מהשכבה שלנו, הרמיוני, המשיכה לדבר איתי.

אגב אם הזכרתי את פייפר אני רק אציין שהיא הבן אדם הכי נורמאלי בשנה שלו בכל הוגוורטס, מיכיוון שסליתרין לומדים איתנו גם תולדות הקסם אז התישבנו ביחד באותו שולחן בשיעור ואפילו עשינו ביחד את החיבור על קוסמים ויקינגים באנגליה.

לייפר לא היה איכפת לשבת איתי בשיעור למרות שגם מסליתרין וגם מגריפינדור נעצו בנו מבטי זלזול

"המלשן והנחשה" ככה תלמידים קגאו לנו אבל אני קראתי לה פוקהונטס והיא קראה לי אקוומן בגלל מה שקרה עם הדיונון לפני שבוע.

טוב התחלתי לחפור על השבוע המעפן שלי בוא נחזור ליום שישי.

ירדתי אל חדר האוכל והתיישבתי בקצה של שולחן גריפינדור לבד, בעיקרון גם הרמיוני ישבה לידי אבל היא בדיוק קראה הוגוורטס תולדות

"לא כבר קראת את הספר הזה?" שאלתי 

היא הרימה לי מבט "כן קראתי"

"אז למה את קוראת את זה שוב?"

"אני חושבת שזה ספר מרתק ואפשר רק ללמוד ממנו יותר בקריאה החמישית"

"החמישית?!" הייתי בשוק "את בטוחה שאת לא מרייבנקלו?"

היא חייכה "אני גם חשבתי שאלך לשם אבל המצנפת יודעת יותר טוב ממני" היא משכה בכתפיה וחזרה לקרוא

בשולחן של סליתרין ראיתי את פייפר מנפנפת לי לשלום אז החזרתי לה נפנוף וקמתי ללכת לשיעור התעופה הראשון שלי

יצאתי למדשאה ובחוץ כבר היו כמה רייבנקלואים וגריפינדורים, תוך כמה דקות כל השאר הגיעו ומורה עם שיער קצר אפור ועיניים צהובות סרקה אותנו.

"שלום תלמידים היום נתחיל את שיעורי התעופה" היא אמרה בחדות "שיעורים אלה הם חשובים ביותר לאלו ממכם שרוצים להפוך יום אחד לשחקני קווידיץ מקצוענים"

תאמת לא היה לי מושג מה זה קווידיץ

"שיעורי תעופה יהיו חובה עד סוף המחצית הראשונה אז אלה שלא אוהבים גבהים תתגברו"

סקרתי את תלמידי רייבנקלו, את אחד התלמידים זיהיתי מהאגם, היה לו אוזניים מחודדות כמו של שדון, תלתלים חומים וחיוך ערמומי נפרש על פניו כשראה אותי.

הוא התקדם לעברי והציג את עצמו

"קוראים לי ליאו ולאדס, אתה גקסון נכון?"

"איך אתה יודע את שמי?"

"ראיתי אותך עם הדיונון לפני כמה ימים, הדבר הכי מגניב שראיתי בחיי" הוא המשיך לחייך והושיט את ידו ללחיצת יד

"נעים להכיר" אמרתי בחיוך ולחצתי את ידו

לפתע הרגשתי זרם חשמל עובר מהיד שלי לשאר הגוף, עוזב ומשאיר אותי בשוק תרתיי משמע

ליאו צחק עכשיו כל כך חזק עד שירדו לו דמעות מהעיניים

"מר ולאדס אני דורשת שתתאפס על עצמך מיד" המורה צעקה על ליאו שעשה כל כך הרבה רעש עד שכולם הביטו בנו

ליאו נרגע מעט וניגב דמעה מעינו

"סליחה פרופסור" הוא אמר אבל המשיך לחייך

"הייתה חייב לראות את הפרצוף שלך" הוא לחש לי והראה לי שעל כף ידו היה מכשיר מחשמל

"זה מהחנות של זונקו?" שאלתי, באחד מהבתי ספר הקודמים שלי היה לי מכשיר דומה אבל הזרם החשמתי במכשיר של ליאו היה הרבה יותר חזק

"לא, בניתי אותו בעצמי" הוא לחש בגאווה

"עכשיו תלמידים עמדו כל אחד ליד מטאטא והושיטו את היד החזקה מעליו" שמעתי את מאדאם הוץ מדברת והלכתי לעמיד ליד מטאטא ישן שנראה כאילו יישהו לעס אותו

"אמרו עלה עד שהמטאטא יעוף אל היד החזקה שלכם"

"עלה" אמרתי בתקיפות למטאטא ןהרגשתי כמו מטומטם

כמה תלמידים הצליחו להרים את המטאטא שלהם בניסיון הראשון כמו הארי, שיימוס ועוד ילדה בלונדינית מרייבנקלו

אחרי עוד עשר דקות של צעקות על מטאטא וחבטה אחת כואב לפרצוף המטאטא עף לי אל תוך היד

"עכשיו תלמידים התייבו על המטאטא, החזיקו חזק וריכעו על הרצפה עם אחת הרגליים" המורה הדגימה לנו והתחילה לעופף בגובה נמוך "חשוב לזכור לעוף בגובה נמוך  אלא אם אתם רוצים לבלות בריתוק בשבועות הקרובים" היא אמרה וכל התלמידים התיישבו על מטאטאים

התייבתי על המטאטא וזה היה הדבר הכי לא נוח שיישבתי עליי וזה כולל תאונת ישיבה על שיח ורדים

חשבתי לעצמי שאם הקוסמים כל כך חכמים אז למה עם לא מיצרים מןשבים על המטאטא

רכעתי ברגלי והמטאטא פתאום רעד ועף הרבה יותר משני מטרים, המטאטא עף כל כך גבוה שיכולתי לראות את הגג של הינשופיה בגובה העניים ואני אומר לכם, זה גבוה.

החזקתי חזק במטאטא והסתכלתי על כל התלמידים מלמעלה, מאדאם הוץ עפה אליי במהירות

"פרופסור איך נוחתים?" שאלתי בקול רועד את מאדאם הוץ

"תרגע והטה כת גופך קדימה ולמטה" היא אמרה לי ואני ברוב טיפשותי עשיתי את הפעולה כל כך מהר שהרגשתי עוד רעידה עוברת במטאטא ועפתח במהירו הרחק מהוץ

המטאטא התחיל לעשות זיגזגים באויר ואני צרחתי את נשמעתי.

לפתע המטאטא נעצר ואני נזרקתי קדימה, תלוי באויר עם שתי ידיים מחזיקות אותי בחיים.

פתאום ראיתי הבזק שחור עף לעברי

"תשחרר את הידיים שלך אני אתפוס אותך"צעק מתחתי קול וראיתי את הילדה הבלונדינית מרייבנקלו

"את בטוחה? אכלתי הרבה גלידה בחופש הגדול" צעקתי לה

"פשוט תשחרר"היא צעקה ואני שחררתי את הידיים, נחתתי על המטאטא שלה 

"תחזיק בי חזק" היא אמרה לי, הקול שלה היה נקי מכל פחד, הרגשתי כל כך רגוע לידה

כרכתי את הידיים שלי חזק סביב מותניה וצללנו לעבר המדשאה, נחתנו בצורה חלקה על הדשא וירדתי מהמטאטא

"אתה בסדר? הפנים שלך לבנות" היא שאלה אותי והעיניים שלה הם כל מה שהעסיק אותי

"כן אני פשוט קצת נלחצתי" אמרתי והבטתי לה בעיניים, הם היו אפורות כמו שמיים לפני סערה

"רק קצת? שמעתי אותך צורח עוד כשעמדתי למטה" היא צחקה 

בדיוק באתי לשאול אותה מה השם שלה ומלא תלמידים ומאדאם הוץ הגיעו לבדוק אם אנחנו בסדר

"שלושים נקודות לרייבנקלו" מאדאם הוץ הכריזה וכל התלמידים טפחו לה על הכתף

" ולך אני הולכת להמליץ על פתור משיעורי תעופה" מאדאם הוץ אמרה והלכה משם יחד עם תלמידים רייבנקלו השמחים

גם הגריפינדורים כבר חזרו פנימה וגם אני חזרתי, לבד, קצת התבאסתי שלא הספקתי לשאו מה השם של אותה תלמידה שהצילה אותי לפני כמה דקות.

נכנסתי לטירה לארוחת הצהריים ולפני שהספקתי להתיישב פייפר תפסה אותי

" אתה יודע מה שמעתי עכשיו?" היא שאלה אותי

"זה קשור אליי?" שאלתי בחשש

"כן"

"זה קשור לתעופה?"

"זה קשור לזה שאקוומן כמעט הפך היום לפיתה" פייפר אמרה בחיוך " וזה קשור לזה שברגע האחרון תלמידה מרייבנקלו הצילה אותו" היא מירפקה אותי

"למה את חותרת כאן פוקהונטס?"

"יש לי הרגשה טובה לגבי המקרה הזה" היא אמרה בחיוך והלכה לשולחן של סליתרין

"איך משהו טוב יוצא מזה שאני כמעט מת?" צעקתי אחריה אבל מכל ההמולה של ארוחת הצהריים היא לא שמעה אותי

הבטתי בשולחן של רייבנקלו בניסיון לחפש את אותה ילדה בלונדינית אבל לא מצאתי אותה, התיישבתי בשולחן ושקעתי במחשבות על אותן עיניים אפורות

הפרק הקודם