לילי וג׳יימס

שוב אני צריכה לומר שאמרתי?

סתם, תודה לכל המנויים היקרים שלי!

בבוקר היציאה להוגסמיד, אמרתי לג'יימס שאלך עם החברות שלי.

הוא ילך עם החברים שלו, אז אני מסודרת.

אכלנו ארוחת בוקר (כרגיל....) והתכוננו ליציאה.

אחרי ארוחת הבוקר, התקדמנו ארבעתנו (ליס, ג׳ין, דפדוף ואני)

לעבר השער.

פילץ׳ הזקן אישר לנו להתקדם, והרגשתי את הרוח הקרירה נושפת על עורפי.

(הערה שלי: ל״פ, מזכיר לך משהו? אני מתפוצצת פה)

הגענו להוגסמיד, ונכנסנו לדובשנרייה.

לא אספר לכם בפרטי פרטים מה קרה, אבל דבר אחד אני אומר לכם: יצאנו עם המון ממתקים.

נכנסנו לרוזמרטה, והזמנו ארבע בירצפות חמות.

״ליל׳ס, למה וויתרת על יציאה עם ג'יימס כדי לבוא איתנו?״ שאלה דפדוף.

״לא כל החיים שלי זה ג'יימס!״ הזדעזעתי. ״הוא רק חבר שלי!״ הוספתי.

״רק!״ נשמעו ציחקוקים מהשולחנות הקרובים.

״ג'יימס זה לא רק, ג'יימס זה הכול. אם הוא משחק, אז לא יצליח לו!״ אמר מישהו מהפלפאף, שישב בקרבת מקום.

״אם הוא משחק, הוא לא היה מחזר אחרי לילי כל כך הרבה זמן״ אמרה ילדה מרייבנקלו. הרגשתי את אוזניי נעשות ורודות. ״הוא היה הולך ״לחזר״ אחרי מישהי אחרת״ המשיכה.  

״הוא גריפינדור, הוא לא יהסס לעשות את זה.״ אמר תלמיד סלית׳רין.

 נדהמתי איך התפתחה השיחה.

״יודעים מה?״ שמעתי את עצמי אומרת,״אני אלך לבדוק. אתן באות?״ המשכתי.

״ברצון!״ ג׳ין אמרה, ויצאנו, ארבעתנו, להוגסמיד המושלגת.

הובלתי אותן למקום שלא הכרתי, ולהפתעתי, ג'יימס היה שם.

באמצע נשיקה עם אמילי, ילדה מהשכבה מתחת.

הפרק הקודם		הפרק הבא