בת זאוס אחת ושני בני פוסידון-ננטש

רובכם שאלת מה בדיוק נסגר אם פרסי. 

אז אתם צריכים להפנים, לפרסי יש לפעמים מין מצבים כאלו...

וחוץ מזה, הייתי פשוט חייבת לגרום לפרסי לעשות איזה משהו אכזרי כזה.

מה לעשות, חיים קשים ואני אכזרית.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

קיי

אני חושב שאני הפסיק לסכן את עצמי לזמן מה. אחרי שלוש פעמים בשבועיים שאני כמעט מת צריך לעשות הפסקה.

אז במקום להיפצע אני הולך היום לחוף עם דיימון. קצת להירגע ולהרפות מהלחץ של המחנה, כמה שאפשר.
* * * *
אני בא להתיישב על החול אבל דיימון עוצרת בעדי. היא פורשת סדין לבן ואז מוציאה מתוך התיק הסגול שלה שני כריכים ובקבוק מיץ.

אני מרים גבה. "השקעת אה?" היא מסמיקה קצת, "תמיד רציתי לנסות את זה, פיקניק כמו בספרים." "בספרים? גרנו ברחוב, איך בדיוק הגעת לספרים?" דיימון מחייכת במרירות. "אחד הדברים שאני זוכרת מאימא שלי זה שהיא רוב הזמן לימדה אותי לקרוא ולכתוב, היא רצתה שכשאני אגיע לבית ספר אני ההייה מאוד חכמה ואז המורות יאהבו אותי. או משהו כזה."

"ו....?" זה עדיין לא מסביר הרבה. היא מנופפת בידה כאילו לגרש זבוב. "אהבתי את הקריאה ואחרי שהיא מתה הלכתי לספריה הציבורית לפעמים. כמובן שלא הצלחתי לגמרי לקרוא אבל אחרי כמה זמן זה נקלט ויכולתי לקרוא יותר רומנים כאלו, עם פיקניקים..."

וואו, כמעט שכחתי איך הגענו לנושא הזה. אני רוצה לשאול אותה איך הספרנית נתנה לה להיכנס בכלל לספריה אבל היא מסתכלת עלי כאומרת תסתום עכשיו או שאני מחטיפה לך. אולי לא כדי להעיב עליה בעבר עכשיו...

"טוב אז.. ניכנס?" אני מנסה ללא הצלחה רבה לדבר בקלילות. חיוך מתפשט על פניה של דיימון. היא מתחילה לרוץ לעבר הים, "חכי! לא החלפת לבגד ים!" "לא אכפת לי!" היא צועקת בעליזות. טוב גם לי לא אכפת, ממילה אני נשאר יבש.

דיימון

נראה שקיי מאושר להיות בים. הוא-כמוני-מעולם לא היה בים. עכשיו אני גם מבינה מאיפה הצבע המדהים  בעיניים של קיי ופרסי. אבא שלהם הוא המלך של הים, אז רק טבעי שיהיה להם עיניים בצבע של הים.

"היי דיימון!" קיי מופיע ליידי ומשפריץ עלי סילון מים. "לא הוגן!" אני צוחקת ומשפריצה עליו בחזרה. וכך מתחילה מלחמת מים שאין לי סיכוי לנצח בה.

אני צוללת מתחת למים ומתרחקת קצת מקיי. אני מנסה להוציא את הראש כדי לנשום. צרחה דוממת נפלטת מפי. אני מתפתלת במים ומנסה לחלץ את עצמי מהכלום שתפס אותי.

"דיימון?" אני שומעת במעומעם את קולו של קיי. הוא מתקרב אלי בבהלה. "צאי משם!" יופי גאון. זה לא מה שאני מנסה לעשות! הרגשתי כאילו המים אוזקים את ידיי לעוגן.

"אבא! תפסיק! בבקשה!" גונח קיי. אההה... אז זה פוסידון... קצות ריאתי משחירים. "לא! בבקשה!" אני מרגישה יד חמימה תופשת בכתפי. קיי מנסה למשוך אותי אבל פוסידון חזק יותר.

אחרי מאמצים ידו של קיי כאילו נתלשה ממני. ושקעתי מעולפת לאפלה.  

הפרק הקודם		הפרק הבא