קרירה מתמיד

תקשיבו...

זה לבנתיים יהיה ככה, אבל אני אשנה במשך החג..

פרק 8 [בוטא באחריות ע"י נענע:P]
עברתי לידם, לא שמה לב ליד מי אני עוברת, מנסה לא לשמוע מילים; מנסה לא לשמוע מחשבות; מנותקת מהם.
כן, ניתוק. זה מה שאני רוצה.
להתנתק מהעולם ולחיות בבועה שלי, שלי ושל טד. בועה שרק שני אנשים חיים בה, בלי עבר. בעצם, עם עבר- אבל עבר כואב, עבר שכל האנשים שהכרנו, אהבנו ושנאנו בו- לא יחזרו לעולם. ואנו לא יכולים לדבר איתם, ועדיף שלא להביט בהם בסתר. והכי טוב- לא לזכור אותם כלל.
עברתי לידם; גוררת רגליים, ידיי שמוטות בצידי גופי, ראשי נח על כתפו של טד, ופניי- חסרות כל רגש, לפחות מהמחשבות שהצליחו לחדור.
עברתי לידם; מנסה לא לחשוב מה היה עברם, מנסה לא לחשוב למי הייתה משפחה חמה ואוהבת, מנסה לא לחשוב מי נהנה בבית הספר, מנסה לא לחשוב למי נגמרו החיים הקודמים באותם רגעים מייסרים שהתחילו החיים החדשים.
הגעתי אליהם, אל אותם האנשים- ערפדים שהיוו חבריי היחידים בעולמי החדש. אל אותם האנשים- ערפדים שהיוו את המשפחה החמה, התומכת שלי החדשה; ללא אבא, ללא אמא. רק אחים.
הגעתי אליה, לאחותי החדשה, לאחותי, הקרובה אליי ביותר. ברי.
הסתכלתי בפניה עוצרי הנשימה, בפניה הקרועים מצער וכאב, מהבנה ואהבה.
הסתכלתי על כל אחד מהפנים של אחיי עוצרי הנשימה, וראיתי את אותם הפנים; מדהימים, קרועים, מצטערים, כואבים, מבינים ואוהבים.
והבנתי.
הם קרועים כמוני;
גם הם מתגעגעים לעבר שלהם.
גם הם מתגעגעים לאבא ולאמא.
גם הם מתגעגעים למשפחה.
גם הם מתגעגעים לחברים הכי טובים שלהם.

אנשים בבקשה תגיבו ותדרגו..

אני יודעת שזה קצר אבל...

זה מאוד חשוב ךי בפרט..

ובכלל- אם מאירים/מעירים לך זה עוזר...

הפרק הקודם		הפרק הבא