כתוב בדם

רוונה העירה אותי מוקדם, בקריאת ה"יום חשוב חשוב חשוב מחכה!" המעצבנת שלה, ושקלתי להתעלם ולחזור לישון, לפני שנזכרתי שהיום יום האימונים הראשון, ושאני צריכה להגיע למרכז האימונים כדי להכיר את שאר החברים בברית הקרייריסטים ולהתאמן. לא, לא להתאמן. בשבילנו האימונים הם כדי להשוויץ. לאחר שאני מתלבשת בבגדי האימונים וקולעת את שערי לצמות שמתחברות לזנב סוס מתוח, אני הולכת לאכול ארוחת בוקר זריזה. קייטו כבר אכל אך נשאר לחכות לי.

אנחנו יורדים למטה, ושם אני בוחנת את חברי הברית שלי- ממחוז ארבע יש נער בן ארבע עשרה בעל שיער שחור מתולתל ומבט שובב. ילד. הנערה בת שש עשרה ונראית חזקה, ויש לה שיער ערמוני מדהים. בלי קצוות מפוצלים, בלי חשמל סטטי, בלי קווצות שיוצאות מהתסרוקת. אי אפשר לא ללטוש עיניים. 

ממחוז אחת יש את הנער בן השבע עשרה בעל השיער בצבע דבש והחיוך השטני, שמקרוב נראה יותר יהיר אך פחות מרושע, והנערה בת השש עשרה הבלונדינית המדהימה. היא הנערה היפה ביותר שראיתי אי פעם, שיער בלונדיני ארוך ומתולתל גזרה גבוהה ומלאת קימורים ועיניים ירוקות חתוליות, קרות כמו מדבריות של אדמה קפואה. 

מתברר שלנער ממחוז ארבע קוראים טארו, ושהוא לא יודע לעשות כלום חוץ מלהשתמש בסכין. נצטרך להיפטר ממנו כמה שיותר מהר. לנערה קראו נג'מה, והיא טובה בחנית ובחרב. השם של הנער מאחת הוא מרוול, וגם הוא טוב בחנית ובחרב.  הרגשתי איך נרקמת הערכה בין נג'מה למרוול. לנערה קוראים גלימר, ורק מלהביט בעיניי החתולה שלה, שכל רגש שהיה בהן התכסה בשכבה עבה של קרח, הבנתי שכל עוד היא בסביבה אני צריכה לשמור טוב טוב על הסכין.

המיועדים החלו לזרום לאט פנימה, ובדקנו אם יהיה כדאי לצרף אותם לברית שלנו. המיועדת משלוש נראתה חלשה, אבל מרוול אמר ששווה לצרף את הנער, כי יכול להיות שהוא יודע להפעיל את המוקשים שמסביב לעיגולי המתכת, ואפשר להגן איתם על האספקה.  המיועד מחמש ירד מהפרק, חסר תועלת לחלוטין, אבל הנערה נראית חכמה. טוב, כמו שגלימר אמרה, לא יעזור לנו שהיא חכמה, זה לא יכול להרוג אף אחד. אלו משש, שבע, שמונה, תשע ועשר גם חלשים וגם חסרי תועלת. המיועדת הקטנה ממחוז אחת עשרה צעירה ועדינה מידי, אבל אני מקווה שמישהו אחר יהרוג אותה לפני שאני אצטרך לעשות את זה. לעומתה, את הנער מאחת עשרה הסכמנו פה אחד שצריך לצרף.  הוא חזק ונחוש, אז הוא עלול להוות איום. מן עניין כזה של לשמור-את-החברים-קרוב-אליך-ואת-האויבים-עוד-יותר. הנער משתיים עשרה חסון, אך לא במידה שתגרום לנו להתעניין בו, והנערה, המתנדבת, לא מראה שיש לה עוד תכונות מועילות מלבד עוז רוח.

בהפסקת הצהריים אנחנו יושבים ביחד, והיחידים שיושבים בקבוצה חוץ ממנו הם אלה ממחוז שתיים עשרה. מרוול מזכיר שצריך לשכנע את הנער משלוש, וגלימר התנדבה למשימה.  "בנים הם כאלה קלים" היא צחקקה כשחזרה. עכשיו, מלאה בביטחון עצמי, היא מיהרה להתנדב לשכנע גם את ת'רש, הנער מאחת עשרה. כולנו הסתכלנו בעניין וקצת חשש, לראות מה יקרה.  בהתחלה היא ניגשת אליו, מצחקקת, מפתלת את שיערה ומושיטה לו יד ללחיצה, לרגע אנחנו חושבים שהוא הסכים, עד שהוא אומר בקול שקט משהו שגורם לה להאדים בכעס ולחזור בריצה. "הוא אומר שהוא מעדיף למות" היא אמרה בעלבון "אם זה מה שהוא רוצה, אז שימות!" היא מסננת ומעיפה בו מבט מבעד לכתפה. אני עוקבת אחרי מבטה עד שאני רואה את עיניו נעוצות בי, בזעם יוקד. פתאום אני מבינה שהנער הזה, הגדול, הכהה, הפראי, מפחיד אותי עד מוות.

הפרק הקודם		הפרק הבא