הילדים של פוטר

יש לי הודעה:

מעכשיו והלאה rose weasley gringer כותבת ביחד איתי את הפאנפיק!

זה אומר ששאלות ותגובות מופנות גם אליה והיא מגיבה בשם שתינו גם!

בעיניין אחר אני עוברת ימים רעים ואני יודעת שלא כיף לחכות לפרק הרבה זמן לכן לפרק הבא יש תחרות: שולחים אלי פרק ואני מפרסמת את הטוב ביותר.

עוד דבר: יש 18 מנויים! לא ציפיתי לזה! תודה לכל מי שנרשם אבל אני מבקשת, אם קראתם את הפרק, תגיבו!

זה נותן לי מוטיבציה להמשיך יותר מהר!

הנער בהה בה לרגע ואז הושיט את ידו אל התליון של לילה.

לילה הקדימה אותו.

ידה נשלחה אוטומטית אל האבן ופרסי, שהבחין בזה, שלף את חרבו.

לילה לא זכרה מה קרה לאחר בכן.

היא הדפה, התכופפה, הלמה והתחמקה.

הקרב נמשך יותר מכמה דקות אחדות.

נדמה היה שאף אחד מהצדדים לא היה מסוגל לגבור על האחר.

שניהם היו טובים באותה המידה.

הקרב הוכרע רק כאשר פרסי עשה את הטעות.

הוא ניסה לדקור.

לילה קפצה על החרב, קפצה שוב והתגלגלה באוויר כאשר היא תופסת את ניצב חרבו של פרסי בידה ומצמידה את חוד חרבה אל צווארו.

קריאות תדהמה עלו מכל חבורת החצויים.

היה ידוע בניהם שאף אחד מעולם (חוץ מענקים, וגם הם נוצחו בסוף) לא הצליח להביס את פרסי.

באותו רגע בדיוק פרצה אל מעגל המים פרופסור מקונגל.

היא הביטה בלילה בתדהמה.

נצנוץ קטן נצנץ מתחת לרגלה.

פרסי ניסה להרים את הטבעת ששכבה שם אבל לילה הייתה קרובה יותר.

היא הרימה את הטבעת הקטנה המעוטרת בפרחי לוטוס ורודים (לא היה לי רעיון אחר) וכשלה לאחור.

פניה החווירו עד שנעשו לבנים כמעט והיא כשלה לאחור.

ג'יימס היה שם ותפס אותה.

שניהם נעלמו בהבזק אור לבן.

כל הנוכחים התנשפו בבהלה.

ג'יני החלה לבכות חרישית.

ובממד אחר לגמרי שני בני נוער עמדו והסתכלו בפליאה בארץ אחרת, אלגזיה שמה, ובעדרי הדרקונים שרעו בה.

@זכויות יוצרים לכריסטופר פאוליני

5 תגובות ואני ממשיכה!

אני לא אוהבת לשים תנאים אבל הצלחתי לכתוב פרק שלדעתי טוב כשאני מרגישה נורא.

מגיע לי תגובות!

ואם אתם אוהבית תמליצו ותדרגו!

זה ממש עוזר לדעת שיש כאלו שאוהבים את הפיק!

הפרק הקודם		הפרק הבא