הפכים דומים

אתם ממש, אבל ממש, הולכים לאהוב אותי.

"הרמיוני, את חייבת לאכול משהו!"

הארי ניסה לשכנע את חברתו לאכול ארוחת בוקר.

"הארי, די! אני לא רעבה!" היא ענתה בחוסר סבלנות.

"הרמיוני!" הוא לא נרתע. "אני לא יודע מה עובר עליך, אבל את חייבת להכניס משהו לגוף! בקושי אכלת משהו כל אתמול!" 

זה היה נכון. במשך כל היום שעבר הרמיוני לא הייתה מסוגלת לחשוב על שום דבר חוץ מדראקו, דראקו ודראקו.

היא גערה בעצמה שהתדרדרה לרמתן של שאר הנערות בהוגוורטס, שלא יכלו לחשוב על דבר הנער שהן מחבבות או החתיך שהציע להן לצאת. 

הגריפינדורית לא יכלה לאכול או לשתות, משום שהרגישה שעם כל דבר שהיא מכניסה לגופה, כך כבד המשקל שמוטל עליה.

"ביקשתי די, נכון? אם אני לא רעבה, אני לא רעבה! אוף!" היא אמרה בכעס ועזבה את האולם הגדול.

הרמיוני החליטה לעלות למועדון גריפינדור, מאחר שעזבה את האולם הגדול מוקדם ונשאר לה עוד זמן עד שיתחיל יום הלימודים.

כשעלתה במדרגות שמעה צעדים עולים אחריה, אך היא עמדה בפיתוי להסתובב ולראות מי זה, והמשיכה בדרכה עד שהגיעה לפורטרט ונכנסה לחדר החמים.

היא התיישבה על אחת הכורסאות ועצמה את עיניה. מקונגל שינתה את הסיסמא, לכן אם אותו אדם אינו גריפינדורי, הוא לא יוכל להיכנס, גם אם גילה את הסיסמא הקודמת.

"הרמיוני."

הנערה פקחה את עיניה בבהלה. הקול שקרא לה מעבר לפורטרט נשמע מוכר בצורה שהלחיצה אותה.

"לך מפה!" היא צעקה. 

"תפתחי את הדלת, הרמיוני." הקול לא וויתר.

היא שנאה את מה שהיא עמדה לעשות, אבל לאט לאט היא קמה ממקומה ודחפה את הפורטרט כלפי חוץ.

מולה עמד דראקו מאלפוי, בפרצוף מודאג.

"מה קורה איתך?" הוא שאל.

הרמיוני לא ענתה ונכנסה חזרה לחדר המועדון.

דראקו נכנס אחריה, ללא הזמנה.

"הרמיוני, את משגעת אותי! כל בת בבית הספר חולמת שאני אלחם עליה, איך את לא?"

"חשבת על זה שאולי אני לא כמו כל הבנות?" היא אמרה בכעס, אך לאחר מכן לקחה נשימה עמוקה ואמרה: "תקשיב, אני לא אומרת שאני לא רוצה אותך, פשוט... הכל כל כך מסובך."

"את שמה לב מה את עושה? בכל פעם שאני שואל אותך למה את לא רוצה להיות איתי, את נותנת את אותה תשובה: זה מסובך. אולי באמת זה מסובך, אבל תני לזה צ'אנס. אם לא בשבילי, אז בשבילך, שתהיי מאושרת." 

הרמיוני שתקה למשך כמה דקות, ולבסוף אמרה: "אוקיי, בסדר. אני נותנת לזה צ'אנס." היא חייכה חיוך קטן.

עיניו של דראקו הוארו.

"אז זה אומר שמעכשיו מותר לי לקרוא לך החברה שלי?" הוא שאל אותה בפרצוף ממזרי.

"אממ... כן." היא ענתה, בפרצוף דומה לשלו.

הסלית'ריני אחז במותניה ומשך אותה לנשיקה ארוכה ואוהבת.

הפרק הקודם		הפרק הבא