נורדי, יווניה ורומאית

-וסוף סוף האקשן מתחיל-

בלאקג'ק מנסה להפיל אותי אל מותי

לפרסי היה קצת קשה לקלוט את כול המידע הזה. הוא גם ידע על קיום הרומאים והמצרים, אבל נראה שכמה פיוזים נשרפו לו בראש כשתיארתי את ולהלה והאלים המורדים.

"אז…" פיו של פרסי היה פעור. "ת'ור ג'ינג'י."

"יותר לכיוון של אדום זועק, אבל כן. הוא ג'ינג'י."

"ואתה בן של פריי. אל האביב והחקלאות הנחמד."

הנהנתי.

זה לקח בערך שעה עד שהכול חלחל למוח שלו, אבל הוא חזר לעצמו מהר מאוד.

הם מיהרו ללכת להעיר את החברים שלהם ואמרו לי ללכת בינתיים לאורוות המחנה.

כאילו שידעתי איפה זה.

האחים שוד אומנם הראו לי את האורוות, אבל מי יכול לקלוט משהו כששני חפרנים כמוהם קודחים לך בראש?

פשוט הלכתי ברחבי המחנה עד שהגעתי לאורוות. הגעתי קודם למעיין שבנות עם עם עור בגוונים כחולים שיחקו כדור מים. הן ציחקקו כשראו אותי והשפריצו עליי מים.

איזה יופי. הייתי גם עייף וגם רטוב.

הגעתי לזירת לחימה שכלבה עצומה לעסה עשרות ראשי בובות קש. הלכתי בזהירות ולאט החוצה, שלא תשים לב לקיומי.

נתנו לה סטרואידים או מה?

אחרי בערך אינסוף זמן הגעתי סוף סוף לאורוות.

חוץ מאנבת' ופרסי, חיכו לי שם עוד שלושה אנשים.

אחד מהם היה ליאו ואלדס. הנער שפיתח אצלי את הטראומה מאש. הוא גיחך אליי כאילו אנחנו החברים הכי טובים, שפשוט נוהגים לרדת אחד על השני.

השניים האחרים הביטו בי בידידותיות ובנחמה. הם שידרו 'מבינים אותך, בן-אדם'.

השני היה בחור גבוה עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני בהיר ופרוע. הייתה לו צלקת מגניבה בשפה. לידו כולם נראו נמוכים יותר.

השלישי היה בכלל בחורה. היה לה עור כהה, עיניים שנראו קצת כמו קשת, חיוך חם ושיער אסוף בקוקו מרושל.

"היי, קוראים לי פייפר." היא אמרה וקמה מחבילת החציר שישבה עליה. "נעים להכיר אותך. רואים שאנבת' ואתה קרובי משפחה."

"תודה. כיף להכיר אותך גם."

בלונדי התקרב וכרך את ידו סביב הכתף של פייפר.

הוא סקר אותי מכף רגל ועד ראש.

העיניים שלו היו סוערות, וחשבתי שהוא הולך להרוג אותי במבט בגלל שהסתכלתי על הכנראה-חברה-שלו.

"אני ג'ייסון. אני מצטער שהיית צריך לעבור את… בוא נגדיר את זה כמבחן הקבלה אל המחנה של ליאו."

ליאו הנהן, החיוך של חולה נפש עדיין היה על הפנים שלו. "והוא עבר אותו בהצלחה מרובה."

אנבת' נדחפה לתוך השיחה, פיזית. היא החזיקה המושכות של סוס גדול עם כנפיים והובילה אותו לעברי.

"זה בלאקג'ק," היא אמרה וטפחה על השכם שלו. "הוא הפגאסוס הכי ידידותי במחנה. תיהיה נחמד אליו, הוא יהיה נחמד אליך."

לקחתי את המושכות במן יראה. ליטפתי את ראש הקטיפה שלו וחייכתי. אני תמיד אהבתי סוסים.

"אתה חתיכת סוס קשוח, מה?" שאלתי אותו.

הקשוח ביותר, הוא הסכים. יש לך קוביית סוכר?

"לא. סליחה גבר."

כולם נראו מבולבלים חוץ מפרסי. "אתה מבין אותו?"

"כן, הוא ביקש קוביית סוכר."

פרסי הוציא מכיסו חופן של קוביות סוכר והאכיל את הפגסוס. "אני יודע, אני מבין מה סוסים אומרים. אבא שלי הוא אל הסוסים, הוא ברא אותם."

"אבל אבא שלי הוא אל הסוסים," אמרתי.

פייפר בהתה בי. "אתה גם בן פוסידון?" היא שאלה בהלם.

אנבת' הכניסה לי מפרק חשאי בצלעות. "לא, הוא סתם צוחק."

"אבל הרגע ראינו…" התחיל ג'ייסון.

"אני יודעת ששניהם דבילים, אבל זה לא הופך אותם לקרובי משפחה. אנחנו צריכים כבר להתחיל לטוס, תעלו על הפגסוסים."

"אבל…"

"סוף דיון." היא אמרה בקול סמכותי וכולם השתתקו. אפילו הצרצרים בחוץ.

כולם, מתים מפחד, מיהרו להוציא סוסים מעופפים המתאים ולהעלות עליהם.

שמתי לב שבלאקג'ק הוא הפגסוס השחור היחידי. השאר היו חומים, לבנים, בז'ים, ומנומרים.

אנבת' עלתה על אותו פגסוס כמו פרסי וכרכה את ידיה סביב המותניים שלו.

תפסתי את מבטו של פרסי והצבעתי בשתי אצבעות על העיניים שלי ואז על העיניים שלו.

האמרה המתוחכמת והידועה של שפת הסימנים, שפירושה: 'תזהר ממני'

בואו נתעלם מהעובדה שהוא ניצח אותי בקרב בכך שפשוט הבהיל והפיל אותי על הקרקע.

פרסי חייך בשעשוע, ושרק שריקה חדה. הפגסוסים זקפו את אוזניהם והתחילה לדהור.

מזל שבחזקתי באותה שנייה ברעמה של בלאקג'ק. ראיתי שליאו כמעט עף מהסוס שלו.

אבל תקשיבו, זה היה פשוט מדהים.

הפגסוסים המשיכו לטוס לכיוון השמיים, מתרחקים מאות מטרים מעל הקרקע, טסים בין עננים…

היה קר שם, אבל לא היה לי אכפת.

האוויר הצח נשב לי לתוך הפנים, וגרם לי להתעורר. הייתי ער יותר משהייתי בכול חיי.

לכל אחד יש את התחביב שכגורם ללב שלו לפעום במאה חמישים פעימות לדקה. לי אף פעם לא היה תחביב כזה.

הבטתי למטה, וראיתי את מחנה החצויים הופך לנקודה קטנה ומרוחקת.

זה היה פשוט מדהים.

חייכתי לעבר אנבת', וראיתי שגם היא מסתכלת על המחנה.

אבל כשהרימה את מבטה, לא היה חיוך על פניה.

במקום זה היו שם דמעות.

מתי שהוא נרדמתי על הגב של בלאקג'ק.

הייתי כלכך עייף, עד שנרדמתי באמצע טיסה על סוס בלי חגורת בטיחות או ביטוח על החיים שלי.

למזלי הרב, לא היו שום אלים שביקרו אותי בחלום, או שדנו המזימות שלהם.

פשוט שינה ריקה וטובה.

עד שבלאקג'ק החליט שהוא רוצה לעשות צניחה חופשית.

יכול להיות שהייתי ממשיך לישון (אני מהאנשים שישנים שינה עמוקה) אבל שמעתי את אנבת' צורחת.

"מגנוס!"

נתלשתי מתוך השינה כשאני צונח אל מותי.

בלאקג'ק טס לעבר הקרקע בזווית חדה שכמעט עשתה לי התקף לב.

ושאני לא התחיל לדבר על המהירות!

מכוניות מרוץ מכירים?

אז הם צב לעומת המהירות שבלאקג'ק טס.

"בלאקג'ק, מה קרה?" ניסיתי לשאול. אבל מה שיצא היה "אהה. בלא- מה- קהה??"

ריח רע! ריח רע! הוא צהל.

"אתה צוחק עליי? התקלחתי אתמול בערב. לא הייתה לי הזדמנות להתקלח היום."

מפלץ מרושע!

"אתה מתחיל להעליב אותי, בחור."

הוא הגביר את מהירות הטיסה שלו, והייתי צריך להחזיק ממש חזק במושכות כדי לא ליפול. זה הרגיש כאילו העור הפנים שלי מתקלף ומשאיר רק שלד עצמות.

שיואו, במחשבה לאחור זה היה יכול להיות מגניב.

דמיינו את זה- בן אדם עם גוף נורמלי, בגדים נורמלים, אבל אז מרימים את המבט להסתכל על הראש שלו ו…

בום!

אין עור, שרירים או בשר. רק גולגולת מחוברת לצוואר.

טוב, האמת שזה נשמע קריפי.

רגע…

לא. עדיין מפחיד וקריפי ברמות.

לא משנה. בואו נחזור לסיפור ותבינו את הפואנטה.

"בלאקג'ק, תאט!" שמעתי את פרסי צועק. כולם היו רחוק מאחור, הפגסוסים שלהם היו איטיים מכדי להדביק את הסוס השחור.

אבל הוא לא הקשיב לבעלים שלו, והמשיך לעוף כאילו החליט שבא לו לגרום לי לעשות במכנסיים.

ניסיתי למשוך ברסן שלו, לשחד אותו בקוביות סוכר- כל דבר שיאט אותו. לא הבנתי מה נכנס בו.

ואז כשהבטתי אחורה, הבנתי למה.

מתוך צללים של הבניינים הקודרים, צלל לעברי העורב הכי גדול שראיתי בחיים שלי.

לא אל תצחקו! אני רציני.

העורב היה גדול פי שלושה מבלאקג'ק. הוא היה יכול לבלוע מקרר. לא רציתי לחשוב כמה קל יהיה לו לבלוע אותי.

המקור שלו היה עשוי מכסף טהור, הנוצות שלו הבריקו בגווני נחושת וארד, עיניו היו קטנות ומרושעות וטפריו נראו חדים כמו סכינים יפניים.

"פאק," קיללתי.

פתאום אתה לא נעלב, נכון? שאל אותי בלאקג'ק.

תלשתי את ג'ק מהשרשרת והוא הפך להיות חרב.

מה הבעיה? הוא שאל.

היה קשה לראות, בגלל שהאורות היחידים היו אוור כוכבים ואור קלוש של פנסי רחוב מקולקלים.

הצלפתי בעיוורון לכיוון העורב ושמעתי קול של מתכת פוגעת במתכת. קלינג.

אה… זאת הבעיה. הוא מלמל.

לא פצעתי את המפלצת/ הציפור הרצחנית הזו, אבל לפחות הרחקתי אותה מבלאקג'ק, ג'ק וממני.

נראה שזה עצבן את הציפור המטורפת, וגרם לה להתמקד בי. הוא צווח בקול גבוה והתעופף סביבי כמו דורס שאורב לעכבר.

טפיחת הכנפיים שלו גרמה לנוצות הנחושת והארד שלו להבריק כמו להבות אש.

אש… ציפור מטורפת שמנסה להרוג אותי… חלומות על מזימות של אלים… אש… לוקי!

הוא שלח את העורב הזה!

המחשבות האלו הסיחו את דעתי, וזה בדיוק מה שהעורב היה צריך.

הוא צלל לעברי כול כך מהר שלא הספקתי להגיב. אפילו לא הספקתי לחשוב 'שיט.'

מזל שזמן התגובה של ג'ק הרבה יותר טוב משלי. הוא מיהר להזדקף ולהגן עליי מפני ההתקפה של הציפור המטורפת.

העורב ניסה לנקר לי את הפנים, אבל ג'ק חסם אותו. אבל הוא כן הצליח לנעוץ את הטפרים שלו עמוק בזרוע שלי.

הם נכנסו לי לתוך הבשר וקרעו את העור. נשכתי חזק את השפה כדי לא לצרוח מכאב.

דם חם נספג בשרוול החולצה שלי, בחילה וסחרחורת עלו בי מאיבוד הדם.

בלאקג'ק עף בחדות ימינה והרחיק אותי מהעורב. טפר אחד נשאר נעוץ בכתף שלי.

לא הרגשתי את יד החרב שלי, וג'ק כמעט החליק מהאחיזה שלי.

שמעתי את אנבת' קוראת לי, את פרסי מדרבן את הפגסוסים לעוף מהר יותר, אבל השמיעה שלי התחילה להחלש.

גם הראייה שלי לא הייתה משהו. נקודות שחורות התחילו להופיע מול עיניי.

"ככה אני אמות?" שאלתי את ג'ק ובלאקג'ק.

בוא נקווה שלא, היה קשה למצוא בעלים ראויים. אין לי כוח עכשיו לחכות עוד אלפיים שנה. זמזם ג'ק.

תרגע, בחור. אף אחד לא מת תחת ההשגחה שלי. הרגיע אותי בלאקג'ק.

הרגשתי מן פרץ חדש של אנרגיה משום מקום. הוא שטף אותי בתקווה, אומץ וכוחות מחודשים. העברתי את ג'ק ליד שמאל, היד החלשה שלי, והתחלתי לתקוף חזרה את העורב.

אבל כל מכה שהנחתתי, לא פגעה בו אפילו קצת. הנוצות היוו לו כשריון בלתי חדיר שהגן על הגוף שלו.

נדמה שחיוך שטני עולה על הפנים של העורב. חיוך שהזכיר לי את לוקי.

לא הייתה תגבורת באופק, הייתי על סף עילפון מאיבוד דם, והעורב לא הפסיק לתקוף לרגע.

וכמעט מתוך חזיון, פגסוס לבן כמו מלאך טס לעברי מתוך החושך. הוא היה זריז כמעט כמו בלאקג'ק, היה ברור שהוא מאומן היטב.

כשהוא התקרב, ראיתי שנערה רוכבת עליו. היא כיוונה את שניהם בחוסר פחד לכיוון העורב.

חנית זהובה הייתה אחוזה באחת מהידיים שלה, היד השנייה החזיקה את המושכות. היא יכלה לשלוט בתנועות הפגסוס באופן מושלם רק ביד אחת.

הפגסוס צהל קריאת קרב בעוד שהנערה יישרה את החנית. העורב הסתובב אליה, ולפני שהוא הספיק אפילו לצווח, הנערה נעצה את החנית שלה ישר בתוך עינו.

הייתי בהלם. המפלצת פרפרה באוויר בניסיון להשתחרר ולברוח. הוא ניסה לשרוט את הפנים שלה, אבל הצליח רק לחתוך את האוויר.

הנערה הביטה בי וסימנה בראשה לעבר המפלץ-לוקי המטורף. לא הבנתי מה היא רוצה ממני.

היא נאנחה בחוסר סבלנות וחטפה ממני את ג'ק ביד שהחזיקה את המושכות.

זה העיר אותי מההלם שלי. רציתי לצעוק עליה מה היא חושבת שהיא עושה, אבל כשהבטתי בפנים שלה- התהפנטי.

לא, אל תגידו אוווו.

היה בקור רוח שלה בהתמודדות מול המפלצת שהשתיק אותי ופשוט גרם לי להסתכל עליה.

בשלווה גמורה, היא בחנה את המפלצת שהייתה משופדת לה על החנית, וכרתה בעזרת ג'ק את הראש שלה בדיוק בין חיבורי הצוואר.

לא שמתי לב שהנוצות בין הראש לצוואר מדוללות יותר. זו הייתה החולשה של המפלצת.

"וואו," אמרתי.

העיניים הכהות שלה הבזיקו לעברי, וחשבתי:

'שיואו, גם כורתת למפלצות את הראש, וגם יפה.'

ואז התעלפתי מחוסר דם.

הפרק הקודם		הפרק הבא