את מ-כ-ש-פ-ה!

"בוקר! לילי להתעורר!!" שמעתי במעומעם את קולה של אימי, והתהפכתי לצד השני. אמא לא ויתרה, כמובן. "לילי!" היא ניערה אותי בחוזקה בלי רחמים, בתקווה שאתעורר. מה שלא היה נחוץ, כי זה קצת-קשה-בלתי-אפשרי להישאר ישנה כשאמא כמו שלי צועקת מסביבך שבוקר. כאילו שחשבתי שבדיוק צהריים.

פקחתי את עיני באיטיות, מנסה לדחות כמה שיותר את הרגע שבו אצטרף לקום מהמיטה החמה והמפנקת.

בסוף קמתי, התרוממתי, לבשתי את החולצה הירוקה (שמאוד מבליטה את העיניים שלי ונראית עליי מעולה), את הג'ינס הקצר (כי בחוץ ה-ר-ב-ה יותר חם), את הסנדלים, לקחתי את המתנה של סוורס וירדתי למטה.

"היי אמאבא! מה יש לאכול?" לא חיכיתי לתשובה, חטפתי את הטוסט שלי מהשולחן, לקחתי את הילקוט ויצאתי החוצה, כשקריאות ה'בוקר טוב' ו'בהצלחה בלימודים' של הוריי מלוות אותי.

הספקתי להתקדם כמה צעדים לפני שפטוניה הסיגה אותי. "בוקר" אמרתי ונגסתי נגיסה גדולה בטוסט "משתגידי" היא הפטירה לעברי "המתנה היא לחבר החדש שלך?" היא שאלה בלגלוג. מקנאה בטוח. יריתי לעברה מבט של זעם. "אלף, הוא לא החבר שלי, רק ידיד. וכדאי לך לזכור את זה. וביית, הוא כבר ידיד ישן. וגימל, לא עניינך." היא הסתכלה עליי בזעם, אבל לי לא היה אכפת, כי סוורוס בדיוק בא לעברנו, למרבה הפלא. "בוקר טוב!" קראתי בהתלהבות, אבל המבט שעל פניו הדאיג אותי. "לא חבר, אה?" פטוניה מלמלה לעצמה ברוגז והלכה, משאירה אותי ואת סוורוס לבד.

"בוקר טוב לילי" סוורוס חייך לעברי חיוך מאולץ, שגרם לו להיראות עוד יותר אומלל.
הייתי נחושה להבין למה מצב רוחו כל כך אפור, ואז להחליף אותו בפרצוף שמח. כמובן שעשיתי את זה בסדר הפוך.
"יומולדת 11 שמח סוורוס! הבאתי לך מתנה!" אמרתי בהתלהבות מופרזת.
"באמת?" הוא הסכל עלי במבט חשדני, לא מאמין.
"באמת!" אמרתי ונתתי לו את המתנה.
"תודה לילי!" הוא אמר בחיוך אמיתי, לשם שינוי. הוא לקח את המתנה, והחל לפתוח אותה.
"נראה מעניין... תודה רבה לילי!"
"בכיף סוורוס, אהבת?"
"בטח!"
"יופי, אז למה אתה עצוב?" הפלתי עליו את השאלה, והוא נראה כאילו שבא לו למות.
"לילי..." הוא אמר בקול מבשר רעות "אני עוזב. אנחנו עוברים דירה. אני לא יראה אותך עד הוגוורטס" הוא אמר את זה בקול כל כך שבור, שאפשר לחשוב שהוא הכריז הרגע שהכלב שלו מת.
"מה?! למה?! סוורוס, זה לא מצחיק!"

"לילי, אני רציני. לאמא שלי לא מתאים לגור כאן. מחר אנחנו כבר לא פה".

 אשמח לתגובות וביקורת בונה:)

הפרק הקודם		הפרק הבא