אני פוטר ואני וויזלי <גמור>

כולם לשלוף ממחטות כי ההודעה הבאה עומדת לגרום לכם לבכות...

זה הפרק האחרון ולא הולך להיות פאנפיק המשך.

זה בסדר...

אני לא בוכה...

אני לא עומדת לבכות...

א-א-א-ני לא בוכה...

אני בוכה!!!!

ג'יני ערבה את השיקוי.

דמבדלור בהה בו.

הוא היה מאוד לא מרוכז.

חולמני,זאת המילה.

חולמניות לונה.

ג'יימס החזיק אצבעות שהשיקוי יעבוד.

גם סנייפ החזיק אצבעות.

סיריוס הסתובב בחדר בחוסר סבלנות (הודעת המחברת:אני רוצה להתנצל על כך שהוצאתי את סיריוס קצת חמום מוח בפאנפיק שלי לדעתי הוא אדם מדהים.)

היא עמדה להוסיף את המרכיב האחרון.

"אני אתגעגע אל כולכם!" היא אמרה והוסיפה את המרכיב.

השיקוי התפוצץ ברעש מחריש אוזניים.

היא התעוררה.
נער ג'ינג'י רכן מעליה.
"ג'יני? ג'יני את בסדר?" שאל הנער.
"מה? מה קרה? מי זאת ג'יני?" היא מלמלה.
"היא לא זוכרת מי היא!" קרא הנער הג'ינג'י.
"אוף תירגע, רון!" אמרה נערה מתולתלת.
"ג'יני את בסדר? את זוכרת מי אני?" שאל נער ממושקף בעל שיער פרוע.
"ג'יימס?" היא שאלה, עדיין מבולבלת.
"מה? ג'יני זה כבר לא מצחיק אני הארי!!!" הארי אמר את שמו באיטיות.

"הארי? אוי אני מצטערת לא יודעת מה קרה!" ג'יני קראה.

"לפחות את בסדר,זה נראה כאילו איבדת את הזיכרון!" אמר רון.

ג'יני צחקה "אני! את הזיכרון שלי! אוי רון איזה אידיוט!"

הם פצחו בצחוק.

"לילי? לילי מותק את בסדר?"
היא פקחה עיניים.
"איפה אני?"
"בבית" אמר גבר ממושקף.
"הארי?" היא שאלה.
"לא מצחיק ליל. אני ג'יימס, הארי יותר דומה לך."
"מה?" היא קראה קריאת הפתעה.
"מה מה?" שאל ג'יימס, מנסה לגרום לה לצחוק.

"מי אתה? איפה אני? מה קורה פה?"

ג'יימס עטה מבט רציני שגרם ללילי להתפוצץ מצחוק.

"עבדתי עלייך!!!" היא צרחה.

ג'יימס התפוצץ מצחוק אף הוא.

הם לא זכרו.

לא ג'יימס,לא הארי,לא רון,לא סיריוס,לא סנייפ ולא הרמיוני אפילו לא לילי וג'יני.

אבל...

הירח האיר את פניה דרך החלון.

היא עמדה מול הפסל ולחשה את הסיסמא.

"עוגות קדרה."

היא פנתה אל הדיקן.

"פרופסור דמבלדור,אתה בטוח שזה עבר?" שאלה לונה.

היא לא רצתה שזה יחזור.

"לונה,הם לא יזכרו כלום כמובן,אך החוויה תמיד תישאר איפה שהוא בתת מודע."

היא שוב ריחפה בחולמניות.

"לונה! תתעוררי! טוב מה שאמרתי זה שהמקרה עדיין צרוב איפה שהוא וזה מה שיגרום להן להיזהר בעתיד."

"כן אני יודעת שהדימיון ביניהן על אף שהן לא קרובות משפחה וחיקוי הפעולות המדויק גרם לזה." אמרה לונה שמנסה לא לחלום.

"הודות לחולמנות שהיינו שרויים בה אנחנו יכולים לזכור את כל מה שקרה אבל זכרי אסור לספר לאף אחד! לאף אחד!" אמר דמבלדור.

"אני יודעת,אני מבטיחה." אמרה לונה.

והיא באמת לא סיפרה לאף אחד.

לונה עמדה במילה שלה...

זהוא זה הסוף של הפאנפיק!

אני אתגעגע לפאנפיק הזה!

אבל אין פאנפיק המשך...

סורי!

הפרק הקודם