מבט חטוף

אוקיי, אז הפרק הבא מוקדש להרמיוני האחת והיחידה בגלל שהיא כל כך רצתה כבר סצנת נשיקה, ולא יכולתי לסכן את החיים שלי :)

מקווה שתהנו ;)

*ורק שיהיה ברור- החדר שמתואר בפרק הוא לא חדר הנחיצות, זה אחד מהמליון חדרים בטירה שמוסתרים מעיניים רגילות*

"הלו? מישהו נמצא פה?" הארי הכניס את ראשו לחדר קטן שמצא במסדרון הקומה החמישית.

לא היה לו מושג על קיומו של החדר. 

במהלך שיטוטיו הבלתי פוסקים במטרה לנקות את ראשו, הוא שמע קול בוקע מתוך הקירות. הוא הצמיד את ידו לקיר ולפתע נדחף חלק בקיר קדימה.

"סליחה?" הארי קרא שוב.

הוא שמע קול של כסיא נופל וצעדים מהירים.

הארי נכנס דרך הדלת. החדר היה הרבה יותר גדול ממה שנדמה לו, בקלות היו נכנסים בו כל תלמידי בית גריפינדור.

"מישהו פה?" הוא שאל שוב. 

הוא החל לפסוע בחדר. 

הארי היה שקט מאוד, הוא ניסה לשמוע את הנשימות של מי שזה לא יהיה שבחדר.

הוא התקרב לעבר וילון אדום גדול. הארי לא שמע קול, אך הוא הרגיש שמישהו מסתתר מאחורי הוילון.

הוא הסיט אותו במהירות.

"אההה!" הארי קרא בהפתעה. 

מאחורי הוילון לא היה אחר מאשר דראקו מאלפוי!!

"מאלפוי?!" הוא אמר בלחש.

דראקו משך באפו, עיניו היו מעט נפוחות, הארי החזיק את עצמו מלחבק את הנער היושב מולו.

"מה אתה רוצה?" הוא אמר, ובושה נשמעה בקולו. "באת לצחוק על כמה שאני פתטי?"

"לא... ממש לא! לא ידעתי בכלל שאתה פה..." הארי מלמל.

"כן, בטח... למה לך לבוא לכאן אם לא בשביל לצחוק עלי? זאת המטרה שלך בחיים, לא?"

"אויש, תפסיק להתנהג כמו אידיוט! אנחנו אולי אוייבים, אבל אני לא יכול פשוט לנטוש אותך כאן, לא כשאתה במצב כזה." הארי ניסה להסתיר את הדאגה בקולו, אך לא היה בטוח שהצליח.

הוא התיישב לצד דראקו. כתפיהם נגעו זו בזו.

הארי ניסה להתעלם מזה, אך ליבו לא הפסיק לפעום. הוא היה בטוח ששומעים אותו בכל הוגוורטס. 

הארי שם לב שדמעות החלו לזלוג מעיניו של דראקו.

"אוקיי... אני לא יכול להישאר אדיש, מה קרה?" 

"כלום, עזוב את זה..." דראקו הניד בראשו.

"אני לא אעזוב את זה! אתה יושב כאן ומתפרק לחתיכות, ואתה מצפה ממני להתנהג כאילו לא קורה כלום?!" הארי אמר.

"בבקשה!! אתה לא חייב ללכת, אני פשוט... פשוט... עזוב את זה." דראקו אמר, ומעט ייאוש התגנב לקולו.

הארי הפסיק לדבר. 

הם ישבו שם בשקט, כל אחד במחשבותיו. 

הארי הרגיש מגע חמים בידו. הוא פזל לשנייה למטה וראה את זרתו של דראקו נוגעת בשלו. 

הוא תפס את הזרת הזו. 

דראקו הניח את ראשו על כתפו של הארי.

הוא לא הבין איך בדיוק קורה דבר כזה בין שניהם, הרי לפני חודש הם לא יכלו לעבור במסדרון מבלי לדפוק אחד לשני מבטי שנאה ולהעיר הערות עוקצניות אחד כלפי השני.

"תודה." הוא שמע את קולו של דראקו לוחש מתוך החשכה שאפפה את החדר.

"על מה?" הארי חייך.

"על זה... אתה לא חייב להישאר פה. האמת, הדבר הנורמלי מבחינתך היה להשאיר אותי פה ולהביא את כל תלמידי גריפינדור לצחוק עלי." דראקו אמר בחיוך קטן.

"היי, זה בסדר. אתה לא צריך לדאוג דראקו, אני פה בשבילך." הארי הרגיש צמרמורת נעימה כשקרא לדראקו בשמו הפרטי ולא בשם משפחתו, כמו שנהג לכנותו ביומיום.

הארי ליטף את ידו של דראקו.

הם ישבו כך במשך עשר דקות, נהנים מהשקט והרוגע שמצאו יחד.

"דראקו?" הארי לחש.

"מממ?.." דראקו מלמל, כאילו מתוך שינה.

"מה קרה?" הארי הוסיף לקולו את מירב העדינות והרכות שיכל.

דראקו שתק לכמה רגעים, אך לבסוף לחש לחשכה מולו.

"מכיר את ההרגשה שאתה אוהב מישהו, אבל אתה יודע שהוא לעולם לא יאהב אותך חזרה? וגרוע מזה, שאף אחד לא יקבל את זה? ושאתה אפילו לא מבין איך זה קרה?" 

"אני חווה את זה כל יום..." הארי מלמל בלחש.

"אה?"

"כלום." הארי אמר במהירות. "תמשיך."

"אז... היו כמה רגעים שהיינו יחד, וזה הרגיש כאילו משהו מתפתח, אבל תמיד ברגע האחרון משהו נהרס. לאחרונה קרה רגע כזה, מאז אני לא עומד בזה, אני מרגיש כאילו אני משתגע."

הארי נשם במהירות. "אתה יודע מה אני חושב? אני חושב שאתה פשוט צריך ללכת ולהגיד לה מה אתה מרגיש. אם באותם רגעים קטנים אלה הרגשת משהו, אז כנראה שגם היא מרגישה כך. תיקח את הצ'אנס הראשון שיש לך, מה כבר יש לך להפסיד?"

"מי אמר שזאת בת?..." דראקו מלמל בשקט.

"סליחה?" הארי אמר, אך בתגובה, הוא הרגיש את שפתיו של דראקו נצמדות לשלו.

כל גופו התקשח, אך לאחר שנייה הוא קלט מה קורה, הרפה את גופו והתמסר בכל מעודו לנשיקה.

הוא לא האמין שזה באמת קרה, הוא לא האמין שדראקו באמת אוהב אותו!

הנשיקה הייתה כל כך מתוקה, לדראקו היה טעם מתוק- חריף של מנטה מנגו. 

ההרגשה הייתה כאילו מישהו אסף את כל התמימות והאהבה בעולם ושילב אותה בנשיקה הזאת.

הוא לא ידע מי התנתק קודם, הוא רק זכר שלאחר מכן הם הביטו אחד לשני בעינים בחיוך קטן, ושדראקו הניח את ראשו בחיקו של הארי, מאושר ורגוע.

אני יודעת שאתם בטח ממש ממש אוהבים אותי עכשיו, אבל חכו ותראו מה אני מתכננת לכם בהמשך 3:)

אוווו אני מרושעת.

אתם הולכים לשנוא אותי. כל כך לשנוא אותי.

טוב, אני אלך להינות מהכמה רגעים אחרונים של שלווה נפשית לפני שאני אכנס לחרדות שתופיעו לי מכל פינה ותנסו לרצוח אותי ^^

הפרק הקודם		הפרק הבא