מעלילות ג'יימס הנפוח וסבר-מאוס

אז חזרתי!!!!!! התגעגעתם? כי אני כן. אני פשוט עם כל הניהול פורום וזה לגמרי שכחתי מהפאנפיקים שלי. אבל עכשיו אתם מקבלים פרק חמדמד, דיי קצר, מנקודת המבט של לופין!

שנה שלישית

פרק VIII: זאב צעיר

אבא שלי הסתכל עלי מהצד השני של השולחן במבט מלא רחמים, כמו שהוא תמיד עשה. אני חושב שהוא פשוט ריחם על עצמו שהפכתי להיות כזה נטל. כאילו, ברצינות. מי רוצה בן שצריך לנעול כל ירח מלא כי אם לא הוא ינשך אתכם וידביק אתכם במחלה הנוראית שלו שגורמת לו להיות צמא דם?

אפילו לחברים שלי לא הייתי מסוגל לספר. האמת שבכלל לא סיפרתי להם, הם פשוט היו מספיק גאונים כדי להבין לבד מה אני. אני איש זאב. או יותר נכון, ילד זאב. יום הולדתי הארבע-עשרה יכול בעוד כמה חודשים, אבל זה לא גורם לי להיות בוגר. רק חסר שמישהו אחד בהוגוורטס מלבד חברי, מדאם פומפרי ודמבלדור מה אני, ויעיפו אותי על טיל, ולא אוכל לקבל השכלת קוסמים רגילה. בחזרה למציאות.

היה זה הבוקר של תחילת השנה השלישית שלי בהוגוורטס. ההורים שלי היו גאים בי שהצלחתי לעבור שנתיים בלי שאף אחד יגלה.

"אל תדאג," אמרה אמא שלי והניחה את ידה על ידי, "גם את השנה הזאת תצליח לעבור, אני בטוחה."

חייכתי אליה חיוך מאולץ ובהיתי בארוחת הבוקר שלי שבקושי נגעתי בה.

"כן," מילמלתי, "יהיה בסדר."

רציף תשע ושלושה-רבעים היה מלא כרגיל. הרבה פנים לא מוכרות ומבוהלות של תלמידים שמתחילים את שנתם הראשונה הסתובבו בכל מקום, ואני חיפשתי את חברי.

באיזשהו שלב ראיתי פנים מוכרות, ואז הבנתי שהן לא מי שחשבתי. נער, ככל הנראה מהשנה הראשונה, חיוור בעל שיער שחור שנראה כמעט זהה לסיריוס עמד לא רחוק ממני על הרציף. ניחשתי שזהו אחיו הצעיר רגולוס, שמתחיל את לימודיו בהוגוורטס השנה.

נפרדתי מהורי והתקרבתי אל הנער.

"היי," אמרתי, והוא הרים את מבטו אלי, "אני רמוס לופין. אתה בטח אחיו של סיריוס, נכון?"

הוא הנהן ומיד הרכין את ראשו. הרמתי גבה בשאלה.

"הכל... בסדר?" שאלתי. הוא הנהן. צחקתי.

"אתה יודע לדבר?" לשנייה הוא פתח את פיו לדבר ואז רק הנהן. משכתי בכתפי.

"איך שתרצה. אתה יודע איפה אני יכול למצוא את אחיך?"

רגולוס לא ענה. הוא רק הביט בי, בהבעת פנים מבוהלת שלא הבנתי.

ואז שני גופים התנפלו עלי מאחור וגרמו לי ליפול על רצפת הרציף.

"חיפשנו אותך ירחוני!" נשמע קולו המוכר להפליא של ג'יימס. ירחוני היה הכינוי החדש שהם המציאו לי באמצע השנה הקודמת, כשהם גילו שאני איש זאב.

חייכתי אליהם וצחקתי.

"רדו ממני, אני לא יכול לנשום," קראתי, אבל עברו כמה דקות עד שסיריוס וג'יימס הצליחו למצוא את עצמם ולעמוד. סיריוס הושיט לי את ידו ועזר לי לקום.

"אז אני מניח שפגשת כבר את אחי הקטן רגולוס, הא?" הוא שאל וטפח על גבו של אחיו הצעיר. רגולוס, מצידו, ניסה להראות רק קטן יותר, כאילו כדי להעלם ולהיבלע באדמה.

"טוב אין זמן לבזבז," אמר ג'יימס ושיפשף את ידיו זו בזו. "יש לנו שני דברים לעשות. אחד, למצוא את פיטר. שתיים, לספר לך מה מצאתי בקיץ שהולך להפוך לנו את השנים הבאות לדבר הכי מגניב בעולם!"

חייכתי.

"אז למה אנחנו מחכים? בואו נלך למצוא תא לשבת בו."

הפרק הקודם