נשיקה ראשונה

היי, עוד פרק!! מתרגשים?? כי אני כןן. כל כך התגעגעתי לפאנפיק הזה..

איך עבר עליכם השבוע הראשון של הלימודים? אני מקווה שמעולה!!

ממש סליחה שהעלתי את הפרק באיחור של יום!! אני מבטיחה שבשבוע הבא ביום שבת יעלה עוד פרק.

טוב דיי לחפירות, תקראו את הפרק, ואם אהבתם אל תשכחו להגיב :))

נ.ב. אני החלטתי לצאת מהקנון (העלילה טיפה תשתנה מהעלילה של הנסיך חצוי הדם), אז אנא שימו לב שהפרק הזה מאוד יוצא דופן..

פרק שביעי - 

הזוג המבולבל

נקודת מבט דראקו:

אני היום שוחררתי מהמרפאה, והנקמה המדהימה שחשבתי עליה בזמן שהותי במרפאה מתקרבת עוד ועוד. הו, פוטר לא יתאר לעצמו מה הולך לקרות לו, וזה כמובן יהיה מאוד, מאוד, מאוד כיף בשבילי. פחות אות יותר.

אני וזאביני נכנסנו לאולם הגדול, בכניסה עמדו הארי וג´יני ודיברו, נראה שהם התאפקו מאוד לא למצוץ אחת לשני את השפתיים, תחושה מצמררת חלפה בגופי ונכנסתי לאולם, כמובן אחרי שאמרתי לפוטר שהשפתיים שלו נפוחות והוא הסמיק, אני לא רוצה לדעת מה הוא וג´יני עשו בלילה. רגע, למה אני קורא לה ג´יני? היא סתם ג´ינג´ית עצבנית במיוחד, חסרת גרוש, וכלולה במשפחה המזוגגת של הוויזלים - אבל.. אני עדיין אוהב אותה, ואחרי הנקמה בפוטר היא תהיה שלי, ואני אוכל לקרוא לה ג´יני מתי שבא לי, וזה ירגיש נכון.

נקודת מבט ג´יני:

הבוקר. כמה שאני אוהבת את הבוקר. הציפורים מצייצות, השמש זורחת, כל הילדים שלווים ומחויכים - הדרך הנפלאה לפתוח את היום. 

רגע, משהו מוזר קורה פה, אני מתהלכת לי בטירה, ואני לא שומעת את ציוץ הציפורים, אולי הן ישנות, העננים מסתירים את השמש, ואין פה אפילו תלמיד אחד שנראה שמח, כולם כעוסים וחצי ישנים. אולי טעיתי לגבי הבוקר?

הגעתי לפתח של האולם הגדול, הוא היה כמעט ריק, מלבד מספר תלמידי שנה ראשונה ושניה. חיכיתי להארי והרמיוני, שצריכים להתעורר בכל רגע. 

"הנה אתם סוף סוף!" קראתי אליהם באושר.

"ג´יני, הארי, אני הולכת למצוא לנו מקום, תביאו את רון ממגרש הקווידיץ´ טוב?" שאלה הרמיוני בכבדות, ולאחר מכן פיהקה במשך זמן ממושך. אני והארי הנהנו לעברה והיא נכנסה לאולם בגרירת רגלים.

"אז ג´יני, לאן הלכת בבוקר? למה לא עלית למגורים שלך?" שאל אותי הארי בכובד ראש, הוא כניראה חיכה לי בחדר המועדון וחשתי פתאום לא בסדר.

"אהה.. רון, ירד מהחדר שלכם שניה אחרי שאני ירדתי, ככה שלא יכולתי לעלות למעונות, זה היה נראה מוזר בשבילו, אז אני רק לקחתי את החיבור שהתחלתי ויצאתי מחדר המועדון" אמרתי במהירות, מפחדת מתגובתו של הארי, אך הפחד הזה נעלם מיד כשהוא רכן לעברי וחיבק אותי חיבוק אוהב.

"אני אוהב אותך, את יודעת?" לחש באוזני והרגשתי את לחיי מאדימות, התנתקתי מחיבוקו מיד, וכדי לכפר על כך חייכתי חיוך כובש ולחשתי לו גם, בדיוק מה שהוא אמר לי.

"היי, פוטר! מה לעזעזל עשית לשפתיים שלך, הן נפוחות כמעט כמו האגו שלך!" קרא מאלפוי לכיוונינו. אני ידעתי למה השפתיים של הארי נפוחות, כמובן, זה בגלל המזמוזים הממושכים שחלקנו בלילה. ראיתי שהארי מתחיל להתעצבן והוא הסמיק קלות. שלחתי למאלפוי מבט כועס וגררתי את הארי איתי אל מחוץ לטירה, שנביא את רון.

נקודת מבט דראקו:

אני יושב ומחכה לרגע בו אוכל להתחיל עם הנקמה. הרמיוני ישבה לבד בשולחן גריפינדור, היא לא תדע מה ייפול עליה.

"מאלפוי, אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?" שאל אותי זאביני בחשש. מה הוא חושב שאני? אני בן מאלפוי! לכל הרוחות והשדים.

"כן, זאביני" עניתי לו בקול הכי קר שהצלחתי לשדר. הוא נראה מפוחד.

רון, הארי וג'יני נכנסו לאולם בסערה, אני חושב שהם סיפרו לרון על הסוד הקטן שלהם והוא לא קיבל את זה בטוב.

"זאביני, תתכונן למופע המדהים שמתחיל עכשיו" אמרתי לו והחלתי לצעוד לעבר שולחן גריפינדור.

"הרמיוני יקירתי, אני חושב שכדאי שנספר" אמרתי בהגזמה מופרזת, אך נראה שהיא קנתה את זה - היא וכל האולם.

"מאלפוי? על מה אתה מד-" היא התחילה לשאול אך נשיקתי קטעה אותה. כן, כן, נישקתי את הבוצדמית הזו על השפתיים שלי, ממש שם. בהתחלה היא נראתה מופתעת, אבל זה ידוע שאני הבן הכי מושך בהוגוורטס, אז לאחר שהבינה את הסיטואציה בה אני אמור להיות חבר שלך היא החזירה לי נשיקה ושמה את ידיה על צווארי. שמעתי מעט קולות התפעלות מהמון מקומות באולם , למען האמת אני חושב שהיו חלק משולחן המורים - מטריד. 

החלטתי לקדם את הנשיקה ולחצתי עם לשוני על שפתיה, היא פתחה אותם תוך כדי אנחה קלה. הו, האנחה הזו שלה כל כך מתוקה. והנשיקה שלה.. - דראקו מאלפוי! מה אתה חושב שאתה חושב? אתה הרגע הרצת בראשך מחשבות על כך שהרמיוני גריינג'ר חמודה? פויה! היא רק חלק מהנקמה. צמרמורת חלפה בגופי כשלשונה נגעה בשלי, בעצם, למה היא עושה את זה בכלל? היא אוהבת אותי? אני ירדתי עליה במשך שש שנים! טוב זה לא נורא, לפחות הנקמה מתקדמת למופת.

נקודת מבט הרמיוני:

בעודי נפרדת מהארי וג'יני, נכנסתי לאולם בצעדים מהירים והתיישבתי בשולחן גריפינדור במעט פיזור נפש. אני לא יכולתי להתעלם מהלבוש שלו היום, מה הוא חשב לעצמו כשלבש חוצה אפורה צמודה לעורו המדגישה את עיניו המסחררות ואת שרירי הקווידיץ' שלו - שילוב מנצח. ושלא נשכח את הג'ינס סקיני שלו שכל כך מבליטות לו את ה - הרמיוני גריינג'ר! אני אוסרת עליך לחשוב על דברים כאלו! 

הסתובבתי לאחור וראיתי את דראקו מתיישב בשולחן סלית'רין, כשמבטו נעוץ -בי? - מה יש לו להסתכל עליי? אני כל כך מתחת לרמה שלו. נאנחתי בכבדות לפני שפיהוק גדול מילא את פי, שוב.

והנה הם באים: הארי, ג'יני ורון נכנסו בכעס לאולם, נראה שהם רבו בדרך על משהו , ככל הניראה בקשר לקווידיץ'. 

למרבה הפלא דראקו קם גם הוא וצעד לעברי בספק ריצה, ספק הליכה - חוסם את כל מי שהעז להתקרב אליי, בדרך הוא גם עצר את הארי, רון וג'יני ההמומים.

הוא נעמד מולי, קמתי במקומי בהפתעה ונעמדתי מולו, נחושה, עיניו ננעצות בשלי , ואני לעומת זאת לא יכולתי להסיר את שלי משלו.

"הרמיוני, יקירתי, אני חושב שכדאי שנספר" אמר לי בדרמטיות. מה? הוא מדבר אליי? טוב, בטח שהוא מדבר אליי הוא אמר לי הרמויני והוא עומד מולי אבל.. הרמיוני! את חייבת להירגע, תחשבי בהגינות. תחשבתי בהגינות...

מאלפוי? על מה אתה מד-" התחלתי לשאול, אך הוא פשוט נישק אותי. דראקו מאלפוי נישק אותי! דראקו מאלפוי נישק אותי! זימרתי לי בתוכי כשבחוץ עמדתי כפסל, אני הייתי חייבת לעשות משהו כך שנישקתי אותו בחזרה - בתשוקה, דבר שרציתי לעשות כבר כל כך הרבה זמן. העלתי את ידי בזהירות על צווארו ועמדתי כך, קרובה אליו. הוא תפס את מותניי בידיו, מחזיק אותי צמודה אליו עוד יותר. לפתע הרגשתי דבר מחוספס מעט על שפתיי, לשון. נתתי לו להיכנס ובלי ששמתי לב יצאה מפי אנחה קלושה פדיחה! לשונו נכנסה חוקרת את פי, נוגעת בכל מקום חוץ מלשוני, עד שהחלטתי את ההתקדמות שלי וחיככתי את לשוני בשלו במתיקות. הוא רעד, אני אכן עשיתי לו משהו שגרם לפרפרים בבטן, ועל כך מגיע לי פרס, נכון? ובכן, התשובה היא כן. כשניגמר לי האוויר נפרדתי מנשיקתו באיטיות, כאילו מפחדת לעזוב. למזלי שפתיו אינן רצו לעזוב, אך כיוון ששמע אותי מתנשפת הוא ריחף עם שפתיו מפי על עצם הבריח שלי, מתחיל לנשק את צווארי בעדינות. הוא עלה מעט והגיע לאוזני.

"מצטער על זה" הוא לחש, כך שאף איש מלבדי אינו שמע זאת. אך כמו שאני מכירה אותו, ואני אכם מכירה אותו, הוא לא הראה שום חולשה מלבד משפט זה והחל ללקק ולנשוך מעט את תנוך אוזני. שוב הרגשתי אנחה בוקעת מפי והרגשתי את שפתיו מתעקלות לחיוך. איך הוא יכל להוציא את זה ממני? ואז הוא משך את פניו לאחור, מפסיק את הרגע המדהים הזה. בבת אחת הרגשתי איך כל שרירי חוזרים לעבוד ואיך נשימתי הסדירה באחת. דראקו בהחלט גרם לי להרגיש משהו, אם אני לא טועה קוראים לזה אהבה. אמרתי לעצמי וחיוך התפשט על פניי.

"למי שלא הבין, אנחנו ביחד כבר כמה חודשים" אמר דראקו בקול לקהל שצפה בנו. רגע , רגע, רגע, קהל? אוי לי, אוי לי, אנשים ראו אותנו? זה היה רגע מאוד אינטימי! אני לא מאמינה. רגע, רגע, רגע, האם דראקו אמר שאני והוא ביחד כבר כמה חודשים? ובכן, זה חדש בשבילי. מלמולים רבים עברו בין סובבי האולם, ובלי ששמתי לב דראקו השחיל את ידו בתוך ידי וחייך בתודה. הו, אלוהים. למה הוא חייך בתודה? אני היא זו שאמורה לומר לו תודה על הנשיקה הטובה בחיי.

דראקו שחרר את ידי ועזב את האולם בחיוך מרוח על שפתיו. מתעלם מכל השאלות שהופנו לעברו במכה. אם דראקו יצא מהאולם, עליי יתנפלו עכשיו בשאלות. זה הזמן לסגת! בהחלטתי המהירה הרמתי רגליים ורצתי כל עוד נפשי בי, בורחת מההמון השואל (אהבתם? הרי יש המון זועם..), יצאתי מהאולם הגדול בשלום, ולאחר מעט מחשבה יצאתי למדשאות, ושם ראיתי אותו. דראקו מאלפוי עמד זקוף, חיוך מגחך על פניו, וידיו מושטות לעברי. רצתי אליו אך במקום להיכנס לתוך ידיו ולחלוק עינו בחיבוק חמים, ידי נשלחה ללחיו בסטירה מצלצלת. 

"למה זה היה?" שאל דראקו מלטף את לחיו.

"אני לא יודעת מה הכנסת לעצמך לראש, מאלפוי, אבל אני נישקתי אותך רק כדי ש'דראקו אליל הבנות מאלפוי' לא ייצא מובך." אמרתי בזעם. עכשיו כשמוחי חזר לפעולה, הבנתי מה התרחש באולם. מרלין! דראקו מאלפוי נישק אותי ואמר לכל הוגוורטס שאנחנו יוצאים כבר כמה חודשים. אני בהחלט לא מבינה את דרך החשיבה שלו!

"וגם, אני דורשת הסבר מפורט שיהיה יותר משלוש מילים, על מה שקרה הרגע באולם!" צעקתי, בלי לשים לב לכך שקולי התחזק מרגע לרגע.

"הרמיוני, תירגעי בבקשה. אני אסביר הכל! אבל אני בטוח שאת לא רוצה לאחר לשיעור שיקויים שיש לנו עכשיו. ואני אודה לך אם תתייחסי אליי כאילו אני החבר שלך." הוא ענה בפשטות, וחייך לעברי חיוך קונדסאי כששילבתי את ידי בידו.

"בסדר, אני אעזור לך בתרגיל המלוכלך שלך." אמרתי בסרקסטיות וכך צעדנו שנינו לתוך הטירה, נראים כמו הזוג המבולבל, הרי מי היה מאמין לכך שגריפינדורית וסלית'ריני יוצאים?

זהו, נגמר הפרק. יש לי מלא רעיונות מוזרים בזמן האחרון! מקווה שאהבתם את הפרק המפתיע והשונה הזה.

סורי אם הפרק קצר, אני פשוט די לחוצה בזמנים ויש לי עוד שיעורים (!) אז.. אני רק רוצה לומר תודה אם אתם קראתם את הפרק הזה ואת שאר הפרקים, כי רק שתדעו אתם עושים אותי מאושרת!

הפרק הקודם		הפרק הבא