שובר לבבות

הנה הפרק השישי! ואחריו נשאר רק האפילוג (ופאנפיק המשך כמובן). הפרק הבא לא יתפרסם אם לא תהיה תגובה אחת לפחות בתפוז, ואחת כאן. הפרק מוקדש לכל מי שהגיב על הפרק הקודם. תהנו.

שנה שלמה חלפה מאז אותו ערב גורלי על ראש מגדל האסטרונומיה. הרבה קרה במשך אותה שנה. הלורד וולדמורט צבר תומכים, גריפינדור זכתה בגביע הבתים ובגביע הקווידיץ', קאלה סיימה את הבגרויות בהצלחה, וגם ג'יין. היא וסיריוס בלק התעלמו אחד מהשני בהצלחה מרובה מהצפוי, גם כאשר התנגשו בטעות אחד בשנייה ביום אחד בסוף החופש הגדול בסמטת דיאגון, אליה הגיעו על מנת לקנות ציוד לשנה החדשה.

בליל כל הקדושים לילי אוונס הסכימה לצאת עם ג'יימס פוטר וסיריוס עשה ניסיון להזמין אותה, בטענה שאמרה שתסכים לצאת איתו כאשר לילי תסכים לצאת עם ג'יימס. קאלה סירבה, כמובן. לאחר מכן הם המשיכו להתעלם אחד מהשנייה שוב.

קאלה לא ידעה איך, בשם מרלין, היא הגיעה למצב בו נמצאה כעת. היא ישבה כהרגלה בכורסא בקצה חדר המועדון והכינה שיעורי בית. היא לא שמה לב לכך שחדר המועדון התרוקן לגמרי חוץ ממנה, סיריוס בלק ולילי אוונס. עד עכשיו, כשסיימה את שיעורי הבית שלה ועמדה לקום וללכת לחדרה כאשר לילי אוונס וסיריוס בלק התחילו לדבר. שיחה שהייתה אמורה להישאר פרטית, ובמיוחד שלה היה אסור להקשיב לה. אבל לא הייתה לה ברירה. אם תקום עכשיו הם ידעו ששמעה את שיחתם ואז...

קאלה נשארה במקומה. בעל כורחה היא נזכרה שוב בשבוע שאחרי הלילה הגורלי על מגדל האסטרונומיה, השבוע בו היא וסיריוס התחילו להתעלם אחד מהשנייה. היא נזכרה במשבר הרגשי שלה, באומללות. בחוסר הרצון לעשות משהו, אפילו התעופה לא נראתה מלהיבה. ג'יין הגדירה את זה כ "חוסר חיים". אפילו פרופסור מקגונגל שמה לב שמשהו לא בסדר איתה, והיא הייתה צריכה לשכנע אותה שהכל בסדר איתה, לא שהיא הצליחה בזה יותר מידי. הפרופסור ביקשה אחר כך מג'יין להשגיח עליה.

"עכשיו בכנות, סיריוס. מה, בשם מרלין, מציק לך?" קאלה ניעורה מהזיכרונות למשמע קולה של לילי אוונס.

"את בחיים לא תביני." כן, סיריוס בלק באמת היה עקשן. היא למדה את זה בעצמה, בערך.

"נסה אותי." אבל כמובן, גם לילי יכולה להיות עקשנית כשהיא רוצה.

"למה את בכלל מדברת איתי?" היא בהחלט שכחה שסיריוס יודע להתחמק כשהוא רוצה, כמו כל בן בלק.

"אתה מדאיג את ג'יימס, לא שהוא יודה בזה." כנראה שהיא שכחה שלסיריוס, והיא באמת צריכה להפסיק לקרוא לו סיריוס, יש גם נקודות תורפה. וגם כנראה שהיא שוכחת יותר מידי דברים בזמן האחרון.

"הכל היה יותר פשוט אם קרניים לא היה מתאהב בך." סיריוס, כלומר, בלק, נשמע מריר ומעט מעוצבן.

"אבל הוא כן. ועכשיו אתה הולך לספר לי מה מציק לך, ואני עומדת לעזור לך, או שגם אתה וגם ג'יימס תשתגעו." קאלה העריצה את לילי על האומץ שלה לעמוד ככה מול בן בלק מעוצבן.

אחרי שתיקה ארוכה אמר בלק, "זה לא מה, זו מי." ההפתעה של לילי הייתה ברורה. וקאלה תהתה למי יש השפעה כזאת על סיריוס בלק שובר הלבבות.

"מי?" לילי שאלה בדיוק את השאלה שעמדה לה על קצה הלשון.

"מתחיל ב- ק'." קאלה הרגישה את ליבה מחסיר פעימה, ואז נזפה בעצמה, מבולבלת לגמרי מהרגשתה, על זה שלבלק יש השפעה כזאת עליה.

"גם שם המשפחה?" ליבה של קאלה החסיר פעימה נוספת, אולי בכל זאת זו לא היא.

"כן." ועוד החסרת פעימה.

"מאיזה שנה? בית?"

הפעם עברו חמש דקות עד שבלק ענה. "חמישית... גריפינדור." קאלה הרגישה את ליבה מתפוצץ מרגש חדש ולא מוכר, הפעם היחידה שהרגישה אותו הייתה כשסיריוס נישק אותה אז על ראש מגדל האסטרונומיה. היא חזרה להסתכל על סיריוס – לא, הפעם היא לא חוזרת לקרוא לו בלק – ולילי, ששתקו. אחרי דקה שנראתה כמו נצח שאלה לילי, "זאת קאלה קאריס, נכון?" קאלה אימצה את עיניה, על מנת לא לפספס את התגובה. סיריוס הנהן.

פתאום היא הרגישה  דחף לא מוסבר לא להיות בחדר המועדון. היא רצתה להתעופף בשמים הפתוחים, אבל במקום זה היא הייתה סגורה בחדר המועדון כמו בכלא. וזה הגיע לה, הגיע לה על זה שהיא הייתה טיפשה והתעלמה מסיריוס. סתם. היא הייתה טיפשה וחשבה שהוא כמו כל בני בלק, לא מסוגל לאהוב. היא טעתה. אימה אמרה לה פעם שהאהבה תמיד מנצחת, אבל כנראה שהפעם זה לא יקרה. בגללה.

ליד המדרגות למגורים לילי חייכה.

"תודה, סיריוס. ג'יימס ורמוס חייבים לי עכשיו עשר אוניות." השעשוע ניכר בקולה.

"התערבתם עלי???" קאלה לא יכלה לסבול יותר את הישיבה בחדר המועדון. היא קמה ויצאה במהירות דרך החור שמאחורי האישה השמנה, חושבת שסיריוס ולילי לא שמים לב אליה. אבל הם כן.

"מישהו הקשיב לנו כל הזמן הזה!" סיריוס כעס. "אני הולך למחוק לו את הזיכרון!" ידה של לילי חסמה אותו.

"סיריוס, המפה." לילי צדקה, הוא שכח מהמפה. הוא זכר שקאלה החזירה להם אותה שבוע אחרי הלילה שבו נישק אותה. הוא זכר איך באותו לילה על המגדל הרגיש את ליבו נשבר בפעם הראשונה באמת, ואיך התאפק לא לנשק אותה אז כשבאה עם המפה ומצאה אותו לבד בחדר שלהם. היא מיהרה להימלט אחרי שהניחה את המפה. למזלו של סיריוס המפה הייתה אצלו, והוא מיהר לשלוף אותה ולהגיד "אני נשבע בזאת שאני מחפש צרות." המפה נפתחה, לאט מידי לפי דעתו, והוא מיהר לרכון מעליה יחד עם לילי. התלמיד היחיד מגריפינדור שהיה ליד המגדל היה בעצם תלמידה. קאלה קאריס, הראתה המפה.

"אירוניה." מלמלה לילי לצידו, וסיריוס הסכים איתה. דווקא היא...

הוא קיבל החלטה. תוך שתי שניו היה אור דולק בקצה שרביטו והוא יצא מחדר המועדון, משאיר מאחוריו את לילי. הוא יטפל מאוחר יותר בהתערבות של קרניים, ירחוני ושלה. עכשיו יש לו משהו דחוף יותר לעשות – לתפוס את קאלה קאריס. והפעם הוא לא ייתן לה לברוח.

קאלה מיהרה במסדרונות הוגוורטס בגופה האנושי. זה יהיה חשוד אם מישהו יראה ציפור סיס מתעופפת במהירות בטירה. היא הייתה חייבת לרוץ.

רגליה הובילו אותה אל מגדל האסטרונומיה. למה, היא לא ידעה. היא התיישבה על הקצה, ונתנה למחשבותיה לנדוד. זה היה המקום בו נאבקה בסיריוס לפני שנה, ואז הוא נישק אותה. אבל היא הייתה טיפשה וחשבה שהוא לא באמת אוהב אותה ושהוא ישבור לה את הלב. היא טעתה.

משהו רטוב זלג על לחייה, והיא שלחה את ידה למחות אותו. זאת הייתה דמעה, ואחריה באו עוד הרבה. היא בכתה בשקט. כמה רצתה שסיריוס יבוא ויהיה לידה, יגיד לה שהכל בסדר ושהוא עדיין אוהב אותה. אבל החיים לא מתנהלים לפי הרצונות שלה וסיריוס לא היה לידה.

"אפשר לדעת למה את בוכה?" קאלה קפצה. הקול היה מוכר כל כך... זה היה סיריוס. היא מצמצה, לא בטוחה אם זה רק חלום טוב שתכף יעלם. היא זינקה עליו, מחליטה ליהנות ממנו כל עוד הוא נמצא לידה, גם אם הוא פרי דמיונה.

"סיריוס." הוא צחק בשקט. הוא היה אמיתי. לא פרי דמיונה. והוא בא אליה. היא חיבקה אותו בחוזקה, מרגישה את ההפתעה שלו שנייה לפני שהוא החזיר לה חיבוק.

"מותר לשאול על מה ההתרגשות?" הוא לחש באוזנה. קאלה חייכה.

"באת." הוא הידק את חיבוקו סביבה.

"כן, ואני לא מתכוון לעזוב."

"באמת?" קולה יצא צרוד.

"כן." הקול שלו יצא עמוק מהרגיל, ושנייה אחר כך השפתיים שלהם נפגשו. כמו לפני שנה, זה הצית משהו בתוכה, וזה היה נפלא והרגיש נכון ואמיתי. והיא ידעה שהוא באמת אוהב אותה, ושאף אחד מהם לא מתכוון לתת לשני ללכת.

"תצאי איתי?" שאל סיריוס כשהתנתקו כדי לשאוף אוויר. היא רק הצמידה שוב את השפתיים שלה לשלו, והרגישה בעננים, גם בלי כנפיים. אחרי הכל, האהבה ניצחה.

ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא