לילי לונה, תשבי בשקט!

שוב הערתם לי על זה שלא כתבתי פרק כבר חודשיים...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

נקודת מבט לילי:

"רייצ'ל," אני שומעת קול חלקלק אומר. אני מצטמררת. מי זה?

אני מעלה בראשי, במהירות, לפחות כתריסר אפשרויות מזוויעות.

לפתע אני רואה את התמונה.

כיסא, מסובב, גבו אל פני, ועליו דמות אשר אינני רואה. הדמות שמדברת.

נחש מלחשש על הרצפה הקרה... "הינך מואשמת בבגידה באדונך"

האישה, תלוייה על חבל, מבט אימה על פניה.

"אני מצטערת, אדוני," היא לוחשת, " באמת שאני מצטערת,"

הקול הקר צוחק. "את יודעת מה העונש על בגידה?"

האישה, ששמה רייצ'ל, בולעת את רוקה ומנענעת בראשה לשלילה.

"הנה, בואי ותראי," הקול מגחך ברוע.

"מאלפוי," אני נדרכת במקומי כאשר שם זה נשמע, "אתה ראשי לתקוף," ונחש המחמד קופץ עליה.

על האישה המסכנה, או שלא?

והכיסא מסתובב, פנים נשיות, מלאות רוע, ואימה.

שחור.

אני קופצת בבהלה.

אך זה היה רק חלום.

חלום רע.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נקודת מבט רוז:

אני שומעת קול בכי, לוחש על ידי. אני קמה באיטיות, מנסה לגשש בחושך.

"רוז?" אני שומעת קול חלוש.

"לילי?" אני אומרת חרש.

אני מניחה את ידי על רגלה. היא קופצת. "מה קרה?" אני שואלת אותה.

"אני- אני לא יודעת," היא לוחצת על ראשה, "היה לי מן חלום רע..."

אני מתיישבת על ידה. "תספרי לי הכל," אני אומרת בקול מודאג.

והיא מספרת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נקודת מבט אלבוס:

הגיע הבוקר, סוף כל סוף.

אני קם, לאחר שהתלבשתי בגלימת גריפינדור המהודרת,

וצועד אל עבר האולם הגדול.

כשאני מבחין ברוז ובלילי, אני מבין, באותו הרגע ממש, שמשהו לא כשורה.

השתיים, אחותי וחברתי לשכבה, מתלחשות בשקט.

"את חייבת לספר על זה למישהו, לילי," אני שומע חלקיק משיחתן.

"זה הסיוט שלי, לא שלך," אומרת לילי, "אני חושבת ש- שלום, אלבוס," היא מחייכת אלי חיוך מאולץ.

רוז קופצת כאשר היא שומעת את שמי.

"אז-" אני מגמגם, "מה אתן עושות?" השתיים ממשיכות ללכת.

"לא עניינך," רוז מעיפה קווצת שיער ג'ינג'י לאחור.

משהו קורה כאן, אני חושב, ואני הולך לגלות מה זה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

סוף הפרק.

מקווה שאהבתם:)

הוא קצר, כתוב גרוע... אבל לפחות כתבתי משהו.

הפרק הקודם		הפרק הבא