אהבה שמתממשת

כשהארי וג'יני חזרו לבסוף מבית החולים לאחר שלושה ימים מתישים הם השתרעו במיטה לאחר שהשכיבו את ילדיהם לישון. " קשה להאמין, נצטרך לשנות את השלט שעל דלת ביתנו ולהוסיף את השם אלבוס" לחשה ג'יני באושר.

הארי חייך אל ג'יני חיוך וליטף את ביטנה. " אני כל כך אוהב את הבטן הזאת, שהביאה לי אושר רב כל- כך. שני ילדים מקסימים" חייך הארי. " בטן שצריך להוריד, אתה יודע" התלוצצה ג'יני. הארי צחק.

"איזה יופי להיות שוב בבית, נכון, הארי?" שאלה ג'יני והפנתה את ראשה לעבר הארי, אבל הוא כבר נחר. היא חייכה לעצמה ויצאה מהמיטה בכבדות, הלכה לצד של הארי ונשקה למצחו בעדינות.

לאחר מכן הלכה אל חדרו של אלבוס הקטנטן, התבוננה באצבעותיו היפייפיות, נשקה לראשו ועירסלה אותו בידיה. לאחר מכן ג'יני עברה לחדרו של בנה הבכור. בנה הבכור והיפה. כשילמד בהוגוורטס כל הבנות ידלקו אחריו. בוודאות.

ג'יני נשקה לראשו הפרוע של ג'יימס וירדה לסלון. היא התיישבה על הספה וקלעה את שיערה לצמה ארוכה ודקה. שטף של זכרונות תקף אותה בין רגע. היא נזכרה בכל רגעיה המאושרים, וגם הפחות.

לפתע פטרונוס זוהר קטע את מחשבותייה. הוא ניצב לפניה ודיבר בקולו העמוק של קינגסלי שאקלבוט:" לעלמה פוטר לילה טוב. שמעתי בזאת על לידתו של בנכם השני, ואני מאחל מזל- טוב. העלמה וויזלי, לשעבר גריינג'ר, נמצאת במצוקה קשה בבית החולים עם ביתה. אשמח אם את ובעלך תגיעו לבית החולים בהקדם. תודה, קינגסלי שאקלבוט, שר הקסמים". ג'יני נאלמה דום ורצה- עד כמה שבטנה אפשרה לה- לחדר השינה.

" הארי! הארי!" היא ניערה את בעלה. "ג'יני?? מותק?" הוא שאל בבילבול, משפשף את עיניו. ג'יני הגישה לו את משקפיו. " אין זמן להסברים. הרמיוני ורוז בצרות. קום כבר!" קראה ג'יני. הארי נעמד מייד והחל ללבוש את הגלימה שלו.

ג'יני לבשה את גלימתה והיא לקחה את אלבוס במנשאו. הארי לקח את ג'יימס בידיו, והם התעתקו לבית החולים.

" הארי! ג'יני! טוב לראותכם!" פגש אותם קורנליוס פאדג' בכניסה לבית החולים. " טוב לראותך... סלח לנו, אנחנו קצת ממהרים..." זרק לעברו הארי והוא וג'יני המשיכו ללכת, משתדלים שלא להעיר את ילדיהם.

" אני יודע, אני יודע! כמובן שאני נמצא פה כדי לבדוק את מצבה של העלמה וויזלי וביתה... כמוכם!" צהל פאדג'. " אז תלווה אותנו בשקט, בלי לחפור במוח" סינן הארי לג'יני בשקט, כדי שרק היא תוכל לשמוע. הוא הרי לא היה ידוע באהבתו הרבה אל שר הקסמים הקודם קודם. הארי וג'יני הלכו בצעדים מהירים, חפוזים, ואילו פאדג' הלך לאט ובנינוחות, נשרך אחריהם. " תלכו לאט יותר, זה לא סוף העולם!" הוא קרא לעברם. ג'יני והארי התעצבנו. " פאדג'!" הם קראו בכעס.

לבסוף הם הגיעו אל המחלקה למחלות צעירות. הם נכנסו במהירות למלקה ומצאו את חדר מספר 134. הארי כמעט ופרץ את הדלת בכדי להיכנס לשם. הרמיוני ישבה על המיטה, חיוורת כסיד. לידה ישב רון, מלטף את זרועה. לול קטן שבו נמה לה תינוקת קטנה נמצא לידם, והמרפא עמד בפינת החדר, משתתף בצערם של ההורים הטריים. " הרמיוני? רון? מה קרה?" הארי ניגש אליהם והניח את ג'יימס בהיסח דעת בלול שעמד בצד. ג'יני מיהרה וכיסתה את ג'יימס בשמיכה, והתיישבה לצידו של רון, אלבוס בזרועותיה.

" ה- היא, חולה מאד" לחשה הרמיוני בפנים נוצצות מדמעות. " ולא יצליחו לרפא את זה?" שאל הארי. רון הניד בראשו לשלילה. ג'יני כיסתה את פיה בתדהמה. " במה היא חולה?" שאלה. הרמיוני הנידה בראשה ולא היתה מסוגלת לדבר.

"דלקת שבקת" ענה רון. " א-אז, מה יקרה לה?" שאלה ג'יני בבהלה. " היא תסבול כמה שבועות" משכה הרמיוני באפה, דמעות זולגות במורד לחיה. " ואז תחלים. אבל יהיו לזה תופעת לוואי".

" כמו מה?" שאל הארי את רון. הרמיוני הנידה בראשה. " אנחנו לא יודעים" ענה רון. הארי חיבק את הרמיוני חיבוק חם וג'יני הניחה זרוע מנחמת על רון.

עבר עליהם לילה קשה מאד.

הפרק הקודם