על החיים ועל המוות

הם רודפים אחרי כבר שנים,הם הרסו את כל מה שהיה לי, הרגו את כל קרובי רק כדי שאצטרף אליהם.עכשיו זה הקרב האחרון.עכשיו הגורל יקבע מי ינצח.

כותב: נימפלורה לסטריינג'
הגולש כתב 6 פאנפיקים.

פרק מספר 8 - צפיות: 9185

(4.667) 3 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: מתח - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 14.06.2013 - עודכן: 16.08.2013

המלץ!

ID : 4527

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

'שלום לכולם,שמי שירה אגם שוויץ ואני יתומה שהורייה מתו כשהייתה בת שנה וגורל אחיותיה לא ברור.באתי לבית הספר הזה במטרה להסתיר את עקבותיי מאוכלי המוות, שמנסים להרוג את אחותי,כי אסור שידעו שאני נשארתי בחיים.'

קימטתי את הדף וזרקתי אותו לפח, ביחד עם כל 27 הדפים האחרים.'איך אני אציג את אצמי מול כיתה שלמה?' חשבתי.לא רציתי לשקר.נאנחתי אנחה עמוקה.ידעתי שעשיתי טעות חמורה בכך שנירשמתי בכלל לבית-הספר.

נאנחתי שוב ויצאתי החוצה.מאז שהוריי מתו,אני גרה בבית קטן שנמצא ליד הריסות ביתי הקודם.משמע הדבר:שכנה של המאלפויים.זאת אומרת:סיוט מוחשי.היתרון היחיד בהיותי שכנתם הוא שהם לא חושדים בי,וכדי שזה ימשיך כך, הייתי חייבת להירשם לבית הספר ההוא,מה שמו.

רואים,אפילו את שמו שכחתי!אני בהחלט לא שייכת לבית הספר הזה,סנט פרוקסימוס.

ניזכרתי בשמו!!

טוב,אני באמת קצת הקדמתי...

סנט פרוקסימוס הוא ביה"ס חטיבה...

ואני רק בת 8!לפחות הייתי אז...:)

היתיישבתי על הספסל שליד ביתי והתחלתי לקרוא.

קראתי בחוץ,וזאת הטעות הראשונה שלי.

השניה הייתה,כמובן,שהמשכתי לקרוא.

והשלישית,שלא שמתי לב לרישרוש השיחים.

הרביעית,שלא יצאתי עדיין מהספר.

החמישית,שהוזזתי את הרגל שלי.

כן,ניחשתם נכון.