מוגלגית בהוגורטס

מפוחדת יותר מתמיד הסתכלה סופי על עצמה במראה. השיחה עם דמבלדור וטרילוני אחרי שמיטת הכוס הפחידה אותה. היא הרגישה כל הזמן כיאלו מישהו עוקב אחריה, מסכל על גבה. מה היא קשורה לכל הנבואה הזאת ? מה זה הסמל הזה ? ולמה דווקא לה ? הרי היא הייתה כמעט לגמרי מנותקת מעולם הקסמים.
"סופי ? את בסדר ?" סופי קפצה בבהלה ממקומה. מאחוריה עמדה ג'ורג'י. "תרגעי זאת רק אני." סופי לקחה צעד אחורה. 'אני לא יכולה לדעת כלום בוודאות. עדיף להיזהר.' ג'ורג'י סקרה אותה במבט מוזר. "את בסדר ? לא אכלת ולא דיברת בכלל היום ! איפה היית בכלל ? לא ראיתי אותך בשיקוים." סופי חשבה על תרוץ במהירות
"אוה אני ? אה, אני סתם אה.. דיברתי עם.. עם אמא שלי ! כן, אמא שלי, אנחנו לא יכולות לדבר הרבה, את יודעת זה יהיה קצת מוזר אם באמצע העיר המאוד מוגלגית שלנו יתעופף ינשוף." אמרה סופי ברעד. "אממ, אני צריכה ללכת לדמבלדור. לדסקס איתו על כמה דברים." ג'ורג'י השפילה את מבטה "את שונאת אותי ?"
'לא, לא יתכן שבה נכנס הדבר הזה. לא ! זאת ג'ורג'י שהיא מכירה ואוהבת !' סופי התקרבה אליה במהירות וחיבקה אותה. "מובן שלא !" לחשה לתוך אוזנה. "אז למה התרחקת ממני ככה ? למה את כ"כ מפחדת ממני ?" ג'ורג'י התנתקה מידיה פגועה. "היה לי יום קשה וארוך, אני כ"כ מתגעגעת הביתה. זה סתם לא יום טוב. שלא תחשבי לרגע שאני שונאת אותך. זה פשוט שעלי מצבי רוח נורא משפיעים. זה הכל. בסדר ?" ג'ורג'י הנהנה, והן התחבקו. "אני צריכה ללכת לדמבי, אני ידבר איתך אחר-כך טוב ?" ג'ורג'י הנהנה שנית וסופי יצאה לדרכה.
מפוחדת עד מוות הילכה סופי במסדרנות לכיוון משרדו של דמבלדור. אחרי הליכה שבה כל צעד הלחיץ אותה יותר היא הגיעה לפסל. "פשושים מסוכרים." קראה והפסל נפתח ומולה נתגלה גרם מדרגות, היא עלתה בזריזות ופתחה את הדלת של המשרד.
"סופי ? מה את עושה כאן ?שאל דמבלדור. "אני צריכה שתספר לי עוד. אני כ"כ פוחדת דמבי. הדבר הזה יכול להיכנס לכל אחד פנימה ולנסות לקחת ממני את מה שזה לא יהיה. למה הוא צריך את השרשרת הזאת ?זאת סתם שרשרת שאבא שלי הביא לי. הוא יכול לקחת כל שרשרת אחרת! תסביר לי, בבקשה !"
"זאת בדיוק הבעיה סופ, זאת לא שרשרת רגילה. זאת שרשרת למשפחת בלק, משפחת בלק זאת משפחה אפלה מאוד. הי מאוד מוכרת. והוא רוצה להשתמש בה כדי להפך אותו לכמעט בלתי מנוצח. את צריכה לעשות כל שביכולתך כדי לעצור אותו. ולגלות על הנבואה ההיא." אמר דמבלדור. סופי התיישבה על הכסא, מתאפקת שלא לבכות.
אבל למה אני ? אני לךא צריכה את החתיכת מתכת הזאת ! אבל אם אני יביא לו אותה זה יהפוך אותו לבלתי מנוצח ! אי אפשר להשמיד אותה ?" סופי לא התאפקה יותר והדמעות זלגו כנהר על לחייה. היא רצתה לרוץ היא רצתה לברוח. כל מה שרצתה היה לחיות בשלווה בלי שום בלגנים מיותרים !
"לצערי זה בלתי אפשרי. את מבינה, משפחת בלק התילה כישופים על אוצרותיה, רק בלק שידע את הנוגדן יוכל להשמיד את השרשרת. כמובן שהכישוף מפריע גם להתיל כישופים אחרים. לכן הוא יצטרך להתחנף למשפחת בלק כדי לקבל את הכישוף הנוגדי." סופי עובדת עצות בכתה לתוך ידיה. "הצעי ממשפחת בלק, סיריוס לא יודע כלום על הכישוף חקרנו אותו ולאחר מכן מחקנו לו את הזיכרון."
"אז אני גם לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד ?!" צעקה סופי. היא לא יכולה להכיל כזה דבר ולשאת אותו לגמרי לבדה.
"אני חושש שבשלב זה כן." דמבלדור הסתכל בה.
"איך אתה מצפה שאני ישא לגמרי לבדי את זה שוולדרמוט אחד הקוסמים החזקים ביותר רוצה להיכנס לאדם שקרוב עלי לקחת לי את השרשרת להרוג אותי ובכך שהוא בתוך הבנאדם הזה להרוג גם אותו. איך אתה רוצה שאני לא יספר כזה דבר לאף אחד ?"

הפרק הקודם		הפרק הבא