אליזבת ריין לירווי

ליז לא חשבה פעמיים. היא צעדה לאחור, ויצאה מהבית. "אליזבת." לחש דמבלדור. הוא יצא אחריה, וסגר את דלת הבית. ליז התיישבה על הכביש. דמבלדור נגע בה קלות, והם התעתקו. ישר לשדה פרחים. שדה כלניות. ליז ניגבה את ענייה הדומעות. "כאן, על אחד העצים, מצאו את אימא שלך. מכאן הובילו אותה לחנות החיות. אני זוכר שאחי הצעיר תמיד הלך לכאן לאחר שגמר את לימודיו. ויום אחד החליט לשתף אותי. זה הפך למנהג קבוע שלנו, לבקר את עוף החול. קראנו לה בילי, על שם חתול שחור שהיה לחברה של אחי בזמן לימודיו. אלה היו זמנים טובים. עד שיום אחד הגענו, והיא לא הייתה כאן. חשבנו שהיא עברה למקום אחר. אבל אז אחי רצה לקנות לו ינשוף, כדי לשמור איתי על קשר אחרי שאצא למסע. וראינו אותה שם. ואחי הבטיח לי שכל יום יבוא לבדוק שהיא עדיין שם."
"הוא אהב אותה."
"כן. אבל לא כמו אביך. אביך התאהב בה ממבט ראשון. הוא היה נשר, ויצא לשדה הכלניות הזה. הוא ראה אותה, והם התידדו. היא הבינה שהוא קוסם. אבל גם היא אהבה אותו. כשעברה לחנות החיות, אביך היה עצוב, והיה בטוח שהיא נטשה אותו. אבל גם הוא מצא אותה מאותה סיבה שאחי מצא אותה. הוא רצה לצאת למסע, ולשמור על קשר עם הוריו. הוא כמובן ויתר על המשא, וכשקנו אותה בדיוק גמר את שנתו הרביעית. יחד עם תום רידל."
"תום רידל... מיהו?"
"הוא, הלורד וולדמורט."
"אה." ליז נשכבה בתור שדה הכלניות. דמבלדור הביט בבגדיה. "איפה הגלימה שלך?" שאל פתאום. ליז כמעט החלה לצחוק.
"אני שמחה ששמת לב שאני בלי גלימה. איבדתי אותה כשברחתי מוולדמורט. אלה בגדים שסופיה הביאה לי."
"אה. טוב, את רוצה שנחזור לבית הספר?"
"אני חושבת שכן. אחרי הכל, אין לי סיבה לחזור הביתה."
"אכן. את רוצה להישאר כאן? אני אקח אותך בערב."
"לאן אתה הולך?"
"להוגסמיד, משם אלך להוגוורטס. אודה לסופיה בדרך."
"אני חושבת שאבוא איתך. אני רוצה להמשיך ללמוד."
"טוב. קדימה." אמר. ליז אחזה בידו. אבל אז חיבקה אותו. ודמבלדור החזיר חיבוק. ומיד התעתק להוגסמיד. "את יודעת, אליזבת, שמשרד הקסמים הכתיר אותי כמגן שלך? אני, אני זה שאהיה הכי עצוב, וארגיש הכי הרבה אשמה, אם יקרה לך משהו. מה את אומרת על זה?"
"שאתה לא תצטרך להרגיש אשמה, כי בזכותך לא יקרה לי כלום."
"אליזבת. בעוד כמה שנים, יתגלה אויבו החדש של וולדמורט. זה יום שאני לא אשכח לעולם."
"זה היום שבוא אני אעלם מהעולם." מלמלה.
"כן. כבר סיפרתי לך... שכולם ישכחו ממך? כולם ישכחו מקיומה של הליבה?"
"אני חושבת שכן." מלמלה. היא שמה לב שהם עוד רגע מגיעים להוגוורטס.
"כולם ישכחו ממך, אליזבת. חוץ מאחד. אותו אחד שבאמת היית חשובה לו. וכמובן שעדיין אנחנו לא יודעים מיהו."
"ואם אלה יהיו שניים? שיזכרו אותי?"
"זה גם הגיוני. תלוי מה השניים האלה עשו למענך."
"מצדי למות כבר עכשיו. אני אשה הכל כדי לדעת מי באמת אהב אותי.:
"אני בטוח שאם אביך היה בחיים, הוא היה זוכר אותך."
"אולי." מלמלה ליז.

הפרק הקודם		הפרק הבא