מכתבים מ-ר' ל- ה'

היי,

פרק נוסף!

קריאה מהנה!

פרק 8: מחולל הזמן

"הרמיוני?" שאל רמוס. "אין זמן, תקשיבו לי שניכם, אני צריכה לעשות משהו ואני אחזור בקרוב." אמרה הרמיוני ויצאה משם כשהיא מותירה את הארי, רמוס ורון מבולבלים לחלוטין.

באותו הזמן סיריוס, התהלך הלוך ושוב בצריף המצווח. מה לוקח להם כל כך הרבה זמן? הוא בטח ברח להם. זה אבוד, הוא יחזור אל וולדמורט, הארי יישאר בסכנת חיים תמידית ואני אברח כל חיי מהסוהרסנים המחורבנים.

הרמיוני ניגשה לכיתה של רמוס. היא צריכה לחזור לאחור בזמן. תודה לאל שהיא בחרה לעצמה מערכת שעות כל כך עמוסה ופרופסור מקגונגל נתנה לה את מחולל הזמן הזה. עכשיו נראה. אני צריכה לחזור לערב הקודם, סקאברס עוד היה עם רון. אז ארבעה סיבובים צריכים להספיק.

הרמיוני סובבה את מחולל הזמן ארבעה סיבובים לאחור.

כשהכול התייצב סביבה היא התכסתה בגלימת ההיעלמות. היא הביטה החוצה מהחלון. כבר החל להחשיך, מה שאומר שאני או ליד המשרד של רמוס, או כבר בחוץ. יופי, אז אין סיכוי שאני אפגוש את עצמי, וחוץ מזה אני מכוסה בגלימה ואף אחד לא רואה אותי.

עכשיו, מגדל גריפינדור. היא הגיעה אל התמונה של האישה השמנה. "האריות!" היא אמרה את הסיסמא מבלי להיחשף. "לא צריך לצעוק!" מלמלה התמונה מתוך שינה ונעה על צירה כדי לחשוף את הפתח לחדר המועדון. הרמיוני נכנסה והארי הביט ישירות עליה. אוף! שכחתי! הוא יודע שהגלימה אצלי! היא נעצרה והארי משך בכתפיו.

או.קיי, רון עושה שיעורי בית בקצה החדר, ואיפה סקאברס? הנה! על השולחן ליד רון. הרמיוני התקרבה בשקט כשלפתע משהו כתום זינק על השולחן. קרוקשנקס לא! היא חשבה בייאוש. לפתע התמונה נפתחה שוב, כשדין תומאס נכנס לחדר המועדון. סקאברס נמלט החוצה וקרוקשנקס אחריו. הרמיוני מיהרה לדלוק אחריהם.

למרבה הפלא, הם הובילו אותה החוצה אל המדשאות והיישר אל הערבה המפליקה. הירח כבר זרח באמצע השמיים. העכברוש הזדחל בין הענפים והקפיא את העץ במגע בנקודה המתאימה ואז נכנס פנימה. קרוקשנקס חיקה אותו והקפיא גם הוא את העץ. הרמיוני מיהרה לרוץ אחרי החתול שלה לפני שהעץ יחזור לתנועה והיא מצאה את עצמה  בצריף המצווח, שוב.

היא הביטה סביבה אך לא יכלה לדעת היכן בדיוק נמצאת היא שבפנים, כי גם הרמיוני שבפנים מכוסה בגלימת ההיעלמות! סיריוס יבוא עוד מעט, אז אני צריכה לזוז כי אחרת הוא יפיל אותי, ואני חייבת לראות איפה החתול המעצבן שלי, והעכברוש המטופש. ואז היא ראתה אותם ממש בקצה החדר. איך הם חלפו על פני רמוס הזאב? אולי הם נכנסו כשהוא היה באמצע השינוי והוא לא ראה אותם?

הרמיוני התקדמה באיטיות אל תוך החדר. קרש חרק ברצפה. הזאב זקף את אוזניו. אני רק אתפוס את העכברוש, אנעל אותו בתוך ארון או משהו, ואחזור להווה ושום נזק לא נגרם. היא זינקה לפנים והעכברוש חמק ממנה בשנייה האחרונה. הזאב הבחין בעכברוש הנמלט ובחתול שבעקבותיו ודלק אחריהם בעניין. אוי לא, הרסתי הכול. היא חשה בתזוזה לצידה והבינה שגם סיריוס- הכלב הגדול והשחור, וגם היא עצמה רצו אחרי הזאב הבורח.

הרמיוני מיהרה חזרה אל מגדל גריפינדור. היא הרסה הכול והיא צריכה את הארי. קור פשט בקרביה כשהגיעה אל מחצית הדרך. הסוהרסנים! היא חייבת להגיע להארי. היא מצאה את הארי באותו המקום בו היה קודם. גם הפעם הוא נעץ מבט בנקודה בה עמדה.

הרמיוני ניגשה אליו ולחשה : "הארי אתה חייב לבוא איתי, עשיתי טעות! הרסתי הכול!" הארי נעמד ויצא החוצה אל המסדרון. הוא צעד עד שהגיע לכיתה ריקה ונכנס פנימה. הרמיוני נכנסה אחריו והסירה את הגלימה.

היא ספרה לו הכול. על מערכת השעות שלה, על מחולל הזמן, על רמוס האדם זאב (היא קראה לו פרופסור לופין), על זה שהלכה לשם כדי להיות אתו הלילה, על סיריוס בבוקר, על פטיגרו, על ג'יימס (קרניים מהמפה), על החזרה בזמן, על מה שהיא עשתה בטעות ועל מה שקורה עכשיו. (טוב, היא סיפרה לו כמעט הכול. היא לא סיפרה על רגשותיה לרמוס, או על הקשר הידידותי שנוצר ביניהם).

"או.קיי, אז את הרמיוני מההווה, ועכשיו זה העבר?" שאל הארי כדי לוודא שהבין נכון. היא הנהנה. "בסדר בואי נלך, כל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לוודא שסיריוס בסדר, ושפרופסור לופין שורד את הלילה, את יודעת את האמת וגם כשתחזרי תוכלי לספר לי שוב ואני אאמין לך שוב, בסדר?" הבטיח הארי והיא הנהנה.

הם התכסו בגלימה ומיהרו החוצה. "לאן ראית שהם הלכו בפעם האחרונה?" שאל הארי. הרמיוני הרגישה מוזר. האוויר היה חמים יחסית בשונה מקודם שהיה קר בהשפעת הסוהרסנים. "הארי..." אמרה לפתע הרמיוני והצביעה לכיוון האגם. המון שחור של סוהרסנים הקיף את האגם. הם המשיכו לרוץ.

"הארי, אני כנראה שם, וסיריוס. פרופסור לופין בטח נמצא ביער." אמרה הרמיוני תוך כדי ריצה. "הרמיוני אני אצטרך את עזרתך, הלחש הוא אקספטו פטרונום, ואת צריכה להתרכז בזיכרון שמח, זה נגד הסוהרסנים, בסדר?" שאל הארי. היא הנהנה והחלה למלמל לעצמה "אקספטו פטרונום, אקספטו פטרונום, אקספטו פטרונום..."

הם הגיעו לאגם. הארי ראה את סיריוס מוטל על הקרקע. "הו לא, הוא חזר להיות אנושי! הארי אחד מהם ינסה לנשק אותו! כתבו על זה בנביא היומי!" היא אמרה בבהלה. "הירגעי! אקספטו פטרונום, וזיכרון שמח בסדר?" הזכיר לה הארי. היא הנהנה.

הארי התרכז. סיריוס לא בגד, סיריוס ייקח אותי אתו הרחק מהדרסלים ברגע שתוכח חפותו. הוא שמע את הרמיוני ממלמלת דבר מה לצדו. ואז הוא צעק "אקספטו פטרונום!" בפעם הראשונה צורה כסופה הופיעה מולו והחלה לגרש את הסוהרסנים. הרמיוני יצרה אד כסוף והתעלפה בניסיון אך הפטרונוס שלו לבש צורה. אייל? הוא תהה בבלבול. ואז הוא נזכר במה שהרמיוני סיפרה לו, קרניים!

הארי המשיך להשקיף על צדו השני של האגם. ואז הוא ראה דמות מתקרבת. הוא התאמץ לראות ולמזלם הרע הוא זיהה את הדמות, סנייפ. הוא בטח ראה את הסוהרסנים מהטירה. הארי נזכר שרמוס סיפר לו על השנאה של סנייפ אליהם באחד משיעורי הפטרונוס שלו. זה הסוף של סיריוס.

"הרמיוני קומי!" קרא הארי וניער את הרמיוני. "את חייבת לחזור הבוקר עולה וצריך להציל את סיריוס! רק את יכולה לספר לדמבלדור מה באמת קרה!" הארי כבר כמעט צעק. היא התעוררה והביטה בו. "אני חייבת לרוץ!" היא צרחה ומיהרה אל הכיתה להתגוננות מפני כוחות האופל.

היא נכנסה פנימה ברגע שהרמיוני השנייה נעלמה. סקאברס נעלם, סיריוס כלוא ורמוס בטח כבר חזר מהיער. היא מיהרה למגדל גריפינדור וסיפרה להארי את כל מה שקרה בעבר. וכמו שהוא הבטיח לה אז, הוא באמת האמין. הם מיהרו אל המשרד של דמבלדור.

בדרכם הם חלפו על פני משרדו של לופין וגילו את שר הקסמים בדרכו פנימה. הם התפרצו אל המשרד וראו את סיריוס יושב על הכיסא, קשור. הרמיוני נגשה אל דמבלדור וסיפרה לו כל הסיפור מההתחלה ועד הסוף בלחישות, סיריוס האזין גם הוא ולא האמין. השר לעומת זאת, לא ניסה אפילו להקשיב, הוא הניח שאלו שטויות של תלמידי בית ספר ולא משהו שקשור למקרה הנוכחי.

"או.קיי, הקשיבי לי עכשיו מיס גריינג'ר. אני מאמין לך, אבל יהיה קשה לגרום לאחרים לראות את האמת, אני צריך שאת והארי תחזרו רק כמה דקות לאחור, ותעכבו את שר הקסמים בחוץ. אני עצמי הגעתי לפה רק כמה דקות לפניו, כך שסיריוס יהיה פה לבדו. הארי יעכב את השר ואת תתגנבי פנימה ותשחררי את סיריוס, הוא פשוט ילך והכול יהיה בסדר." הבטיח דמבלדור. היא הנהנה. היא סובבה מעט את המחולל אחרי שכרכה את השרשרת סביב צווארו של הארי.

"לך הארי, קדימה תעכב אותו." היא אמרה והארי יצא משם.

"כבוד השר!" הארי ירד לקראתו במדרגות. "הארי! מה אתה עושה ער בשעה כזו ביום ראשון בבוקר?" שאל השר בחביבות. "שמעתי שסיריוס בלק נתפס, ורציתי לראות את זה בעצמי." אמר הארי. "באמת? מי אמר לך? זהו עניין רשמי של משרד הקסמים!" אמר השר בכעס קל. "פרופסור דמבלדור פשוט חשב שיש לי זכות לראות את מי שבגד בהוריי, להסתכל לו בעיניים מבין?" אמר הארי בקול עגום. "אני מניח שזו אכן זכותך, בוא נלך אם כן, לקומה השנייה, למשרדו של פרופסור לופין." אמר השר. "לקומה השנייה? אתה טועה אדוני, פרופסור דמבלדור החליט לשים אותו במרתפים, יותר בטוח שם." אמר הארי. רק שלא נפגוש את סנייפ הוא חשב לעצמו.

הרמיוני ניגשה אל סיריוס. "את היית מתחת לגלימה?" הוא שאל. "כן, וחזרתי בזמן בשביל לתפוס את פטיגרו והרסתי הכול, הוא ברח בסופו של דבר, רמוס מסתובב ביער במקום להיות בטוח בצריף המצווח ואתה פה. הארי מעכב את שר הקסמים כדי שתוכל לברוח." אמרה הרמיוני. "אל תכעסי על עצמך, את ילדה, זה הזמן שלך לעשות טעויות." הוא אמר בחיוך בזמן שהיא ניסתה למצוא לחש בשביל לחתוך את החבלים שלמזלה היו סתם חבלים רגילים. "לא טעויות שעלולות לעלות בחיים של אנשים, סיריוס איזה לחש יכול לחתוך את החבלים האלה?" היא שאלה בזעף. היא לא אהבה לא לדעת משהו. "דפינידו, לחש לחיתוך." הוא אמר. "דפינידו!" היא קראה והחבלים נחתכו ונפלו. "תשנה צורה ורוץ למטה, אני מקווה שהכול יהיה בסדר." אמרה הרמיוני. "תודה," הוא אמר. והכלב השחור הופיע מולה, רץ ונעלם.

"כנראה שהוא שינה את דעתו שוב, פרופסור דמבלדור תמיד היה לא רגיל." אמר הארי. "כן... טוב בוא נעלה לקומה השנייה." אמר השר בחשדנות. בבקשה שהיא הצליחה ביקש הארי בליבו. הוא מצא את הרמיוני בקצה המסדרון. "אנחנו צריכים להיות במשרד דקה אחרי שהשר נכנס, דמבלדור בטח כבר שם." היא אמרה בעודה מצטרפת להליכה שקטה לצד הארי. השר היה שקוע במחשבותיו כשהוא נכנס אל המשרד ודמבלדור יצא לקראתו. "מה הולך פה?" שאל השר. "בלק, הוא נעלם." אמר דמבלדור בפליאה. הארי והרמיוני נכנסו אל המשרד בדיוק כשהם עצמם נעלמו משם.

"דמבלדור! כולם פשוט ילעגו לי, בלק נמלט ממני, שוב!" יילל השר בכעס הוא פנה לצאת. "קורנליוס?" קרא דמבלדור אחריו. "כן?" השר פנה אליו. "הסוהרסנים ילכו מפה אני מקווה." אמר דמבלדור. "כן, כמובן, אין לנו כל צורך בהם כאן, בלק בטח כבר התעתק למקום כלשהו בעולם." אמר השר והלך משם.

רמוס שחזר מהיער ונראה עייף מתמיד נכנס אל משרדו. הוא הביט סביבו בפליאה. "סיפור ארוך, אני אספר לך." התנדבה הרמיוני. הארי ודמבלדור יצאו מהמשרד והותירו אותם לבדם.

הרמיוני סיפרה את כל מה שקרה בלילה הקודם, ובבוקר הזה, בפעם הראשונה ובפעם השנייה. רמוס הביט בה בתחילה בהלם, ולאחר מכן בכעס. "השתגעת? מה אם הייתי נושך אותך, או את הארי? זה היה מטופש! וזו הייתה טעות, הכול, לא הייתי צריך להתקרב אלייך בצורה הזו. מזל שהשנה הזו נגמרת בקרוב, כך שאני לא אצטרך לראות אותך יותר." הוא אמר לה בכעס. הרמיוני פרצה בבכי ונמלטה משם.

רמוס הניח את ראשו על השולחן. הוא פגע בה שוב. הוא לא רצה לעשות את זה אבל זה יותר טוב בשבילה. להפתעתו, הפעם כאב לו יותר לראות אותה בוכה, מאשר בפעם הקודמת בה הוא גרם לה לבכות ויותר מזה, הוא גילה דמעות זולגות על לחייו. הוא מאוהב בילדה הקטנה והמתוקה הזו, בילדה שהוא גירש ממשרדו דקה קודם לכן. כמה הוא היה רוצה לחזור דקה אחת  אחורה  בזמן. 

הפרק הקודם		הפרק הבא